הוושינגטון פוסט: ישראל ופעולותיה חסרות התקדים נגד עיתונאים בעזה

לפי מאמר שפורסם בעיתון ה"וושינגטון פוסט" ותורגם באתר אל־חנאדק, לפחות 189 עיתונאים פלסטינים נהרגו "מירי ישראל בעזה", לפי ועדת הגנת העיתונאים. המאמר מוסיף כי מספר זה גבוה בהרבה ממספר ההרוגים בשנים של מלחמות באפגניסטן, בעשור של מלחמה באוקראינה, ובמלחמות וייטנאם וקוריאה. הוא מדגיש כי כל ניסיון לפעול למען השגת אחריות למותו של כל עיתונאי פלסטיני נראה כמו משימה כמעט בלתי אפשרית. בנוסף, מציג הסקר הישראלי האחרון שבו 76% מהמתנחלים בישראל מסכימים בדרגות שונות עם המשפט: "אין חפים מפשע בעזה".

הטקסט המתורגם:

הטבח הגדול ביותר בעיתונאים בזיכרון המודרני התרחש לפני יותר מחמש עשרה שנים. כ־100 חמושים הקשורים לחמולה פוליטית חזקה במחוז מגינדנאו שבדרום הפיליפינים ערכו מארב ושחטו 58 בני אדם משיירה שנסעה לרשום את מועמדותו של יריב פוליטי בבחירות. בין ההרוגים היו 32 עיתונאים ואנשי תקשורת שהוזמנו לכסות את הנסיעה מתוך מחשבה שיהוו מגן - אך כעבור שלושה ימים נמצאו גופותיהם מחוררות קליעים, קבורות בבור שבהשלכה מסכנת.

מאורע נובמבר 2009 הוגדר כירי הבוחר הקטלני בתולדות הפיליפינים ובמתקפה הקשה ביותר נגד עיתונאים שנרשמה. הוא תפס כותרות עולמיות וגרר תגובות פוליטיות במדינה הנשלטת על ידי רשתות נאמנות פיאודליות הסובלת מאלימות שלטונית ופלילית. עם זאת, הצדק איחר לבוא: ההליכים המשפטיים התנהלו לאורך שנים, עדים מרכזיים נרצחו בידי אלמונים, ופוליטיקאים בכירים הטילו ספק במניעים של הקורבנות. רק ב־2019 גזר שופט במנילה מאסרי עולם על חלק ממשפחת החמולה הבעייתית ועל שותפיהם.

עבור רבים, ההשהיה חיזקה תחושת חסינות: ארגון "עיתונאים ללא גבולות" ציין בשנה שעברה ש"כישלון ארוך השנים בהשגת צדק מדגיש את חוסר היכולת של הרשויות לעצור את האלימות כלפי עיתונאים". אמר הארגון גם: "מאז טבח נובמבר 2009, נרצחו בפיליפינים 43 עיתונאים נוספים, מה שהופך אותה למדינה המסוכנת ביותר לעיתונאים באזור אסיה–פסיפיק".

חשוב לשקול את אירועי מגינדנאו על רקע המתרחש כעת ברצועת עזה. מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר 2023, בעקבות מתקפה של חמאס על דרום ישראל ולקיחת חטופים, לפחות 189 עיתונאים פלסטינים נהרגו מירי ישראל בעזה — על פי ועדת הגנת העיתונאים. מספר זה עולה באופן משמעותי על מספר ההרוגים במדינות כמו אפגניסטן, אוקראינה, וייטנאם וקוריאה.

אם השגת צדק במגינדנאו התבררה כקשוחה ומתמשכת, הרי שמציאת אחריות לרצח עיתונאים פלסטינים נראית מסובכת עדיין יותר. עד היום לא הוגשו כתבי אישום בחקירת חיסולה של העיתונאית שירין אבו עאקלה (2022), אף שחקירות שונות קבעו שהיא נורתה בידי צלף ישראלי במהלך הכיסוי של עימותים בגדה המערבית.

בעזה, מטילה ישראל את האחריות על מעורבות אזרחים על חמאס שפועל באזורי מגורים, וטוענת לעיתים שעיתונאים הם חלק מהתנועה — ולכן מטרה לגיטימית.

במצב שבו אין כניסה חופשית לתקשורת בינלאומית לעזה, העיתונאים המקומיים נשאו לבדם את נטל הסיקור — ושילמו מחיר כבד. דוגמה עכשווית: ביום שני האחרון תקף צה"ל את בית החולים א־נאסר בדרום הרצועה בשתי תקיפות (שתי גלים) — זמן קצר לאחר עשר בבוקר, ולאחר מכן כשהתקבצו שם עיתונאים ומטפלים — במה המכונה "מכה כפולה". האירוע שודר בשידור חי והקשה על הכחשת ישראל. בין ההרוגים: מרים דַקָּה, עיתונאית עצמאית מטעם AP; וחוסאם אל־מסרי, צלם עצמאי של רויטרס.

צה"ל טען שנמצאו "מצלמות של חמאס" וטרוריסטים במקום כדי להצדיק את התקיפה. בתגובה לגינויים בינלאומיים, כינה ראש הממשלה נתניהו את האירוע "תקרית טרגית" והצהיר שישראל "מעריכה את עבודת העיתונאים, צוותי הרפואה וכלל האזרחים", ושהמטרה היחידה היא להביס את "מחבלי חמאס".

אך ארגוני פיקוח לא השתכנעו. שרה קודח, מנהלת תחום המזרח התיכון ב־CPJ, אמרה: "הרציחות הפומביות של עיתונאים בעזה נמשכות לעיני כל, והעולם מתמהמה לפעול מול ההתקפות החמורות ביותר שנרשמו בעיתונות בהיסטוריה המודרנית".

בתחילת החודש, תקיפה ישראלית הרגה את כתב אל־ג'זירה הבולט אנאס א־שריף ושלושה מצוותו. ישראל טענה שהוא ניהל "תא טרור של חמאס" — טענה שסורבה על ידי אל־ג'זירה, משפחתו, עמיתיו ומומחי האו"ם. לא הוצגו ראיות לקשר צבאי מצדו. שבועיים לפני מותו, הזהירה ועדת הגנת העיתונאים כי חייו בסכנה וכי הוא עלול להיות "מטרה בקמפיין השחרה צבאי ישראלי".

למרות הכחשות הרשויות, עיתונאים ופרשנים ישראלים בכירים תמכו ברציחות. ראש ערוץ i24NEWS לעניינים ערביים, צבי יחזקאלי, אמר על התקיפה בבית החולים: "תדמיינו את גודל הנזק התודעתי שגרמו עיתונאי־טרור אלה לישראל". הוסיף: "אם ישראל החליטה לחסל את העיתונאים — מוטב שתעשה זאת עכשיו, גם אם באיחור".

דיבור כזה אינו שולי בישראל. סקר עדכני מראה כי 76% מהיהודים במדינה מסכימים עם הקביעה "אין חפים מפשע בעזה", מה שמשקף את החשד והעוינות העמוקים כלפי למעלה משני מיליון פלסטינים ברצועה — אדמתם נהרסה בהפצצות, ורבים מהשאר חיים ברעב שהוכרז על ידי האו"ם בשל המצור המתמשך.

לצד זאת, ניהול המלחמה על ידי ממשלת נתניהו לא זוכה לאהדה רחבה. עשרות אלפים יצאו להפגין בתל אביב בדרישה להפסקת אש מיידית ושחרור הנותרים. עיתונאי "ידיעות אחרונות" עינב שיף כתב שהריגת העיתונאים "צריכה לפתוח את עיני הציבור לכך שהמלחמה היא בור ללא תחתית, שגם הצבא מתקשה להצדיקה". הוסיף: "במקום להפיל את שלטון חמאס, מה שמתפרק זה הרעיונות שהמלחמה היא לגיטימית (הומניטרית, לא רק משפטית) על בסיס הגנה".