יוזמת חמאס: שינוי פוליטי או תמרון טקטי?

בתוך דינמיקה לא שגרתית ביחסי פלסטינים–ישראלים, שיבח נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את הכרזת תנועת חמאס על כוונתה לשחרר את עדן אלכסנדר, וכינה את הצעד "מחווה של רצון טוב", תוך שהוא מביע תקווה כי מדובר ב"תחילתה של סוף" למלחמה האכזרית בעזה. ההכרזה המפתיעה מצד חמאס והתגובה האמריקאית המהירה מצביעות על שינוי בטון הפוליטי, ועל חזרה של פרגמטיזם ישן-חדש למרכז הזירה האזורית.

שינוי בדפוס האמריקאי: טראמפ ועסקת עזה

הצהרותיו של טראמפ אינן מסתכמות בנימוס דיפלומטי – הן משקפות גישה רחבה יותר שאימץ לאורך כהונתו, הכוללת תקשורת ישירה עם גורמים לא-מדינתיים, תוך עקיפת הנורמות המסורתיות שהגבילו דיאלוג עם שחקנים כמו חמאס. גישה זו, שלמרות שהיא שואפת לפתרון משברים, משנה את מפת הבריתות ומעניקה תפקידים חדשים לכוחות שבעבר לא נחשבו לגיטימיים.

לוגיקת העסקאות ועקרון "אמריקה תחילה"

טראמפ בונה את מדיניותו על בסיס עסקאות ולא על אידאולוגיה, תוך העדפת הישגים מעשיים שניתן להציג לציבור האמריקאי כהצלחה. תחת תפיסה זו, שיקולים היסטוריים וזכויותיים נדחקים לטובת פרגמטיזם טהור. טראמפ אינו מהסס לנהל משא ומתן גם עם יריבות מסורתיות של ארצות הברית, אם הדבר יניב "עסקה משתלמת" עבורו. שחרור שבוי אמריקאי – בעיניו – הוא רווח נקי.

שינויים אזוריים: עסקאות שעוקפות את הבריתות

במקביל לגישה זו, המזרח התיכון עובר מהפכה מהירה במערך הכוחות. מדינות המפרץ, על אף עוינותן כלפי איראן, פתוחות לדיאלוג איתה. טורקיה, שעדיין חברה בנאט"ו, מקיימת מדיניות עצמאית ובעלת קשרים מורכבים עם ישראל ורוסיה. בתוך תמונה זו, ישראל נראית כמי ש"נתקעה בתפיסות ישנות", ואינה מצליחה להסתגל למדיניות האמריקאית החדשה שאינה עוד מספקת לה תמיכה אוטומטית.

חופש פעולה לישראל… אך בתמורה

ממשל טראמפ העניק חופש פעולה לישראל בעזה וביהודה ושומרון, ואף הסיר את הלחץ הבינלאומי סביב ההתנחלויות. אך ההעצמה הזו לא ניתנה בחינם. כאשר נתניהו סירב לקדם את השלב השני בהסכם הפסקת האש, טראמפ לא התערב לטובתו. המסר היה ברור: נתניהו כבר לא "מעל נושאת המטוסים האמריקאית", כפי שסבר.

המזרח התיכון תחת מאבקי "הכרה ומעמד"

בעידן של דעיכת ההשפעה האמריקאית ועליית כוחות כמו סין ורוסיה, מדינות האזור שואפות לבסס את עצמן כצירים מקומיים משפיעים. לא מדובר רק בכוח צבאי, אלא בתחרות על הכרה בינלאומית כאחראים על קבלת החלטות בנושאים כמו סוריה, תימן, והסוגיה הפלסטינית. טראמפ פועל בתוך מציאות זו כמתווך שמערפל גבולות ומסוגל להפוך אויבים לשותפים.

משבר הבריתות: לחץ על בעלי הברית

שיטת טראמפ מציבה את בעלי הברית המסורתיים של ארצות הברית תחת בחינה. הסיוע האמריקאי כבר אינו מובטח, אלא כלי לסחיטה פוליטית. מצרים וירדן, לדוגמה, ניצבות בפני אתגרים קיומיים נוכח רעיונות של "שיקום מחדש" של הפלסטינים. חוסר האמון מוביל מדינות ערב לחפש בריתות חלופיות, תוך הישענות על סין ורוסיה.

תפקידים חדשים לשחקנים לא-מדינתיים: מחמאס ועד תימן

ממשל טראמפ הפגין נכונות מטרידה – בעיני חלק מבעלי בריתו – לנהל דיאלוג עם גורמים שהוגדרו "טרוריסטיים", כגון חמאס וכוחות תימן. במקרים כמו עסקת שחרור השבויים עם תימן, ניכר כי ההגדרות הן כלי מיקוח יותר משהן עמדה עקרונית.

טורקיה, הכורדים וסוריה: אינטרסים במקום עימות

בסוגיה הסורית, מדיניות טראמפ מתבטאת בשינויים דרמטיים. נסיגתו מצפון מזרח סוריה נענתה לדרישות טורקיה. ישראל מחתה – לא למען הכורדים – אלא מחשש להתחזקות ההשפעה הטורקית. ישנן הערכות על מיזם שיחבר בין הכורדים לדמשק בחסות טורקית, מה שעשוי להפוך את אנקרה לשותף ביטחוני במקום וושינגטון.

איראן: גזר ומקל

מול איראן, טראמפ מציג מדיניות של איום סמוי – אינו פוסל פעולה צבאית, אך מציע תמריצים כלכליים. הממשל מבין כי לחץ לבדו לא יספיק, ושתיווך עשוי להניב תוצאות מהירות יותר מסנקציות בלבד. אך הבחירה נותרת בידי טהראן: "עסקה או מכה".

סיכונים במדיניות טראמפ: קריסת הבריתות והעצמת יריבים

הגדרת הבריתות לפי העיקרון "מי שמשלם – זוכה", עוררה חשש בקרב בעלי הברית של וושינגטון ברחבי העולם, במיוחד באירופה ובמזרח אסיה. במזרח התיכון, תחושת בגידה ובלבול גוברת, בעוד כוחות כמו רוסיה וסין מרחיבים את השפעתם. גישתו הבלתי צפויה של טראמפ עלולה לדחוף מדינות רבות לחפש אלטרנטיבות הגנה.

מתכון ליציבות – או למתכון של כאוס?

בעוד תומכיו רואים בגישת טראמפ הזדמנות לעמדת מיקוח אמריקאית עוצמתית שמביאה שלום בכוח ובמציאות, מתנגדיו סבורים שמדובר במדיניות שזורעת כאוס, מחלישה בריתות, ומזינה את הסכסוכים. בין השאיפה האמריקאית להשבת ההגמוניה לבין הרצון האזורי לעצמאות, הזירה נותרת פתוחה לכל תרחיש.

אך השאלה החשובה נותרת: האם שחרורו הקרוב של השבוי האמריקאי יהווה פתיח ממשי לסיום המלחמה בעזה – או שמא מדובר בטקטיקת מיקוח זמנית, משחק עצבים שנועד לקנות זמן ולחזק עמדות לקראת סבב ההכרעה?