מדוע הציעה עומאן להעביר את המשא ומתן האיראני־אמריקאי למערב אירופה?

ברגע אזורי רווי מתחים ועמימות אסטרטגית, על רקע עימות מתמשך בין איראן לארצות הברית במספר חזיתות, שבה עומאן למלא תפקיד מוכר מאחורי הקלעים: מתווכת שקטה, יעילה ואמינה. הסבב הראשון של השיחות הבלתי-ישירות בין טהראן לוושינגטון התקיים בשטחה של עומאן, בהתאם למסורת ארוכת שנים שהחלה עוד לפני חתימת הסכם הגרעין בשנת 2015. עם זאת, הפעם ישנה תפנית מעניינת: הסבב השני לא יתקיים בעומאן, אלא באחת ממדינות מערב אירופה, מחוץ לשלישייה האירופית (E3): צרפת, גרמניה ובריטניה.

במשך שני עשורים נודעה סולטנות עומאן במדיניות חוץ ניטרלית, הנמנעת מבריתות נוקשות – דבר שאיפשר לה לשמור על יחסים חמים ומאוזנים עם צדדים מנוגדים בנושאים רגישים, בראשם איראן וארצות הברית. מעמדה זה הפך את מוסקט לפלטפורמה אידיאלית לתיווך חשאי ולשיחות מכינות, כמו אלו שהובילו להסכם הגרעין ב־2015.

הסבב הראשון, שהתקיים לאחרונה בשטח העומאני, שיקף את המשך תפקידה של עומאן, אך היה ככל הנראה מוגבל בהיקפו: הוא לא עסק ישירות בחידוש ההסכם הגרעיני, אלא נגע בנושאים רחבים יותר כגון הרגעה אזורית, פעילות גרעינית איראנית ונושא העצורים.

השאלה המרכזית כאן היא: מדוע יזמה עומאן את העברת הסבב השני למדינה מערב־אירופית שאינה שייכת לשלישייה האירופית?

התשובה טמונה באיזונים עדינים ומורכבים. מצד אחד, עומאן מודעת לכך שאירוח מתמשך של השיחות עשוי להעמיד אותה במצב רגיש מול בעלי ברית אזוריים החוששים מהתקרבות אמריקאית־איראנית, במיוחד סעודיה וישראל. מצד שני, המשך קיום השיחות במוסקט עלול להיתפס כניסיון לעקוף את התפקיד האירופי המסורתי – בעיקר של המדינות שנטלו חלק מרכזי בהסכם הגרעין המקורי.

הצעה להעביר את השיחות למדינה ניטרלית באירופה – כמו שווייץ או אוסטריה – טומנת בחובה כמה מסרים:

• נטרול גיאופוליטי: מערב אירופה רחוקה מהלחצים של המזרח התיכון, מה שמאפשר סביבה רגועה יותר לשיח.

• הרחקת E3 מפחיתה מתיחות: צרפת, גרמניה ובריטניה מזוהות עם הלחץ הבינלאומי על איראן במסגרת ההסכם. השארתן מחוץ לשיח עשויה לאפשר דינמיקה גמישה ובלתי פורמלית יותר.

• פתיחות אמריקאית לנוסחה חדשה: בחירה במדינה שלא הייתה מעורבת קודם לכן משדרת אולי נכונות אמריקאית לבחון הסכם חדש, או לפחות הבנות זמניות.

תזמון השיחות אינו מנותק מהמציאות האזורית והבינלאומית. ממשל טראמפ, ששב לבית הלבן לאחר בחירות 2024, מתמודד עם אתגרים רבים: מתיחות עם סין, מלחמה באוקראינה, חוסר יציבות במזרח התיכון בעקבות העימות עם איראן וישראל, והתחזקות ההשפעה הרוסית. במציאות זו, הרגעת היחסים עם טהראן נראית כמהלך הגיוני בסדר העדיפויות החדש של ממשל טראמפ.

מבחינת וושינגטון, שליטה על ההסלמה במזרח התיכון והבטחת חופש השיט במצרי הורמוז והים האדום הם אינטרסים אסטרטגיים חשובים יותר מהתנגשות ישירה. גם איראן מבינה שחזרתו של טראמפ לבית הלבן עלולה להביא עמה תרחישים בלתי צפויים, ולכן היא שואפת לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים, גם אם עקיפים.

העברת השיחות אינה פוגעת בתפקיד של עומאן, אלא משקפת שינוי טקטי מחושב. מוסקט ממשיכה לשמש מתווכת, בדומה לתפקידה בעבר בתיווך בין איראן למדינות המפרץ ובמלחמה בתימן.

המעבר מעומאן לאירופה אינו רק שינוי גיאוגרפי – אלא איתות לכך שגם מבנה השיח משתנה. לא עוד חזרה להסכם משנת 2015, אלא ייתכן ונראה נוסחאות חדשות של הבנות זמניות, ולאו דווקא הסכם כולל.