פלטמן וסימון מציעים את האפשרות הפחות לא טובה בלבנון

הדיפלומטים האמריקנים סטיבן סימון וג'פרי פילטמן, במאמר שפורסם באתר "פוריין אפיירס" האמריקני ותורגם באתר אל-חנאדק, מציעים בחירה שנראית בעיניהם "הרע במיעוטו" עבור לבנון, שדרכה ניתן לעצור את המלחמה הישראלית בלבנון. לדבריהם, בחירה זו עשויה בהדרגה להוביל ליישום החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מספר 1701. על פי סימון ופילטמן, דיפלומטיה אמריקנית פחות יהירה ושחצנית, או כפי שהם מתארים זאת, "צנועה", היא הדרך הטובה ביותר להמשיך בשלב זה.

השניים מציינים בבוטות את עברו הקולוניאליסטי של המערב באזור, ומדגישים כי רשימת הכישלונות של המערב ארוכה, פרט להסכמי השלום שארה"ב תמכה בהם בין ישראל למצרים וירדן.

ביחס לתוקפנות האמריקנית-ישראלית בלבנון, הם טוענים כי יש צדדים שליליים למעורבות ישירה של ארה"ב, שכן הדבר עשוי להוביל לעימות ישיר עם חזבאללה או עם איראן, מה שעלול לגרום לארצות הברית לשלם מחיר כבד עבור הישגים אפשריים שלא בהכרח משרתים את האינטרסים האסטרטגיים הרחבים שלה, הכוללים ברובם מקומות מרוחקים מהמזרח התיכון. הם חשפו כי פקידים מסוימים בממשל ביידן "ברכו על חיסול שרשרת הפיקוד של חזבאללה ועל פציעת אלפי לוחמיו, כאשר ישראל פוצצה מטענים שהוחבאו במכשירי הקשר ובמכשירי הרדיו של הארגון". הם מדגישים כי ישראל טוענת באופן "בלתי סביר למדי" כי הצליחה לצמצם את כוחו של חזבאללה בחצי. הדבר, לדבריהם, מצביע על כך שגם ארה"ב מבינה היטב כי ההתנגדות בלבנון עדיין שומרת על כוחה ויכולותיה, על אף כל ההתקפות שנעשו כנגדה, והיא לא מקבלת את הטענות הישראליות.

המציאות היא שבמזרח התיכון יוזמות חכמות בתחום מדיניות החוץ באות למות. כך היה מאז לפחות ועידת קהיר בשנת 1921, כאשר שר המלחמה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל — שנאלץ להזכיר לו שוב ושוב מי הם השיעים ומי הם הסונים ומה ההבדל ביניהם — תכנן בתוך עשרה ימים תוכנית שתבטיח את האינטרסים הבריטיים לטווח הארוך באזור. בין היתר, יצר את מדינת עיראק כדי להפחית את עלויות הכיבוש באזור תוך הגנה על הגישה הבריטית להודו; אימץ את המנדט הבריטי על פלסטין כדי להבטיח את הגנתה המזרחית של מצרים ותעלת סואץ; ודיכא את עצמאות סוריה בכך שהעביר את האזור לצרפתים בתמורה להסכמת צרפת לוותר על השליטה בעיראק ובפלסטין לטובת בריטניה. אך במקום לחסוך כסף ולשמר את ההשפעה הבריטית, מהלכים אלה הובילו בסופו של דבר להתלקחות סכסוכים באזור כולו ולסיום שליטתה של בריטניה במזרח התיכון. האמת היא, שפרט להסכמי קמפ דייוויד בין ישראל למצרים ב-1978 והסכם השלום עם ירדן ב-1994, שדרכם קידמה ארצות הברית שלום בר קיימא בין שלוש המדינות, קשה להצביע על יוזמה פוליטית מערבית מוצלחת במזרח התיכון. ורשימת הכישלונות ארוכה.

למרות ההיסטוריה העגומה הזו, יש משברים שדורשים מענה פוליטי מצד ארצות הברית. המשבר המחריף בלבנון, בו מיליציית חזבאללה השיעית הנתמכת על ידי איראן ניצבת מול ישראל, הוא אחד מהם. כרגיל, לאור כוחה העדיף של ארצות הברית, כמו גם השפעתה על הצדדים הלוחמים המרכזיים, רצונם של מצביעים אמריקנים ובעלת ברית צבאית עצומה, היא השחקן היחיד המסוגל לעצב תגובה שתמנע הסלמה נוספת וסבל בלבנון.

הסבל כבר רב. מלחמת האזרחים שהתחוללה בין השנים 1976 ל-1989 הביאה למותם של כ-100,000 לבנונים וחיזקה את מעמדו של חזבאללה בתוך המדינה, וכך הבטיחה את המשך מעורבותה של לבנון בעימות הערבי-ישראלי הרחב יותר. בשנת 2000, לאחר נוכחות ממושכת של שמונה-עשרה שנים בדרום לבנון, נסוגה ישראל אל הקו הכחול, גבול זמני ששורטט על ידי האו"ם כדי להפריד בין לבנון לישראל ובין רמת הגולן שנכבשה על ידי ישראל. ב-2006 הסתיימה מלחמה קצרה בין ישראל לחזבאללה בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם מספר 1701, שקראה לנסיגת לוחמי חזבאללה לצפון נהר הליטאני, אשר נמשך ממזרח למערב כ-24 קילומטרים צפונית לקו הכחול. כוחות יוניפי"ל יחד עם 20,000 חיילים מהצבא הלבנוני היו אמורים למלא את האזור שבין ישראל לנהר. אך בשל חולשתו של צבא לבנון, חוסר אמונה של ישראל ביוניפי"ל, היעדר מנגנון אכיפה והשפעת חזבאללה על קבלת ההחלטות בביירות, לא יושמה ההחלטה במלואה (כמובן, לא הוזכרו 39,000 ההפרות הישראליות האוויריות, הימיות והיבשתיות).

לאחרונה ניסתה ממשלת צרפת לתווך להשגת הפסקת אש. אך הנשיא עמנואל מקרון נראה נוטה לעבר חזבאללה כשהאשים את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ב"זריעת ברבריות", מה שכמעט רוקן מתוכן את השפעתו של מקרון על הצד הישראלי. במקביל, שותפיה האזוריים של ארצות הברית לביטחון, ובפרט ערב הסעודית, לא עשו מאמץ של ממש להתערב במשבר בלבנון. שוב, האחריות נפלה על כתפי וושינגטון לגיבוש תכנית.

קיימים צדדים שליליים למעורבות של וושינגטון, שכן זו עלולה לגרור את ארה"ב לעימות ישיר עם חזבאללה או תומכיו האיראניים, עלות גבוהה עבור הישגים אפשריים שלא בהכרח יקדמו את האינטרסים האסטרטגיים הרחבים יותר של ארה"ב. עם זאת, הימנעות מהתערבות אינה אפשרות ריאלית, שכן הסיכויים להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה הם קלושים, וסטטוס קוו זה עלול להוביל להסלמה. ארה"ב שואפת כעת להשיג הפסקת אש בין חזבאללה לישראל. המכשול המרכזי הוא עמדתו של חזבאללה, לפיה כל הפסקת אש בלבנון מותנית בהפסקת אש בעזה, וחוסר נכונותה של ישראל להפסיק את האש באף אחד מהחזיתות. עם זאת, ממשל ביידן מאמין כי חזבאללה נכון כעת להתקדם לעבר הפסקת אש בעקבות התקפה ישראלית רחבה על תשתיות הארגון ועל ההנהגה שלו, כולל חיסולו של מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, ומספר בכירים.