החזית הצפונית: מבצע מוגבל או פתוח?

עם פתיחת החזית השנייה בצפון, מתרחש תרחיש קשה עבור ישראל לפי רוב ההערכות שפורסמו. המצב המורכב הזה מעלה שאלות רבות על יכולתה של ישראל לנהל מלחמה כפולה, במיוחד לאור השחיקה הצבאית והכלכלית שנובעת מהמבצעים המתמשכים בעזה. ההתמודדות עם חיזבאללה מציבה אתגר משמעותי יותר מאשר עם חמאס, בשל העדיפות הצבאית של חיזבאללה במונחים של ארסנל טילים וניסיון קרבי. עם שיגור הטיל הבליסטי הראשון "קאדר 1" מעל שמי תל אביב, עולה השאלה המרכזית: כיצד תוכל ישראל לשמור על יכולות ההגנה וההתקפה שלה בשתי חזיתות תומכות זו בזו במקביל, מבלי להיכנס לשחיקה מלאה בצדדים הצבאי והכלכלי? ועד כמה התמיכה האמריקאית הפתוחה (והלא-מוצהרת) תסייע להמשך המבצעים הצבאיים?

 מבצע מוגבל או פתוח?
הצהרות המנהיגים הישראלים בנוגע למלחמה בלבנון דומות מאוד להצהרות שהושמעו בתחילת המלחמה בעזה. יש דמיון רב בטון ובשיח הצבאי והפוליטי שמאמצים הישראלים בשני ההקשרים. ישראל אינה מדברת על חיסול חיזבאללה, אלא על השמדת יכולותיו, תוך שהיא חוזרת על מדיניות של שימוש בכוח מופרז ותגובות לא פרופורציונליות כאמצעי הרתעה. בשתי המערכות, ישראל מאשימה את האויב בשימוש באזרחים כמגן אנושי.

בתחילת המלחמה בעזה, ישראל הכריזה שהיא מתחילה במבצע צבאי מוגבל במטרה לחסל את חמאס ולהשיב את השבויים, והחלה בחיסול מנהיגי ההתנגדות. באופן דומה, החלה ישראל בחיסול מנהיגי ההתנגדות בלבנון, והצהרותיה הנוכחיות נושאות אופי דומה, כאשר דובר צה"ל הצהיר: "אנו שואפים שהקרב יהיה קצר ככל האפשר ולכן אנו תוקפים בעוצמה, אך יש להיערך להמשך ממושך". מכאן שהשיח על מבצע מוגבל הוא חלק מהרטוריקה הצבאית והפוליטית שנועדה להרגיע את הציבור הפנימי והבינלאומי ולהתנהל באופן מדורג.

הערכות צבאיות מצביעות על כך שכל מבצע צבאי בלבנון צפוי לשאת בחובו סיכון להתרחבות, בשל יכולתו של חיזבאללה להגיב בצורה קשה על המכות הישראליות, מה שעלול להוביל להתרחבות ההסלמה.

 האסטרטגיה הישראלית לשיקום ההרתעה
נראה כי שיקום ההרתעה מול חיזבאללה, שהוא חזק ומנוסה יותר מחמאס, הוא חלום בלתי ניתן להשגה. חיזבאללה מחזיק בעשרות אלפי טילים מדויקים ארוכי טווח, שמסוגלים להגיע לרוב שטחי ישראל. כמו כן, חיזבאללה צבר ניסיון קרבי רב במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ובהשתתפותו במלחמה בסוריה. ניסיון זה מעניק לו יתרון משמעותי מבחינת ארגון מבצעי ושימוש בנשק כבד. חיזבאללה גם מפעיל מערכות הגנה מורכבות של רשתות מנהרות, קווי הגנה ותוכניות מאורגנות, מה שמסבך כל ניסיון צבאי ישראלי.

לאחר מלחמת עזה, השחיקה הצבאית פגעה באופן משמעותי ביכולות צה"ל, הן מבחינת משאבים והן מבחינת כוחות אדם. בנוסף, הכלכלה הישראלית נפגעה קשות בשל השבתת מוסדות ויציאת המילואימניקים לקרב. חוסר היציבות הביטחונית פגע גם בהשקעות במדינה. לפיכך, מלחמה ארוכת טווח בלבנון תדרוש תקציבים צבאיים שישראל לא תוכל לשאת ללא תמיכה חיצונית.

 השפעת הפילוג הפוליטי על קבלת ההחלטות הצבאיות
למרות הפילוג הפוליטי לגבי ניהול המלחמה באופן כללי, ישנו קונצנזוס רחב בין ממשלת נתניהו לאופוזיציה בנוגע למבצע הקרקעי. עם זאת, כישלון המבצע הקרקעי מול חמאס במשך קרוב לשנה מרמז על אפשרות לכישלון נוסף בלבנון, שם חזר צה"ל כדי "לנקום" על טבח הטנקים בעמק אל-חוג'יר ב-2006.

מה יקרה אם המבצע הקרקעי יתארך ללא תוצאות ברורות? האם הישראלים ישמרו על הקונצנזוס הנוכחי? או שמא יופיעו מחדש חילוקי דעות בנוגע להמשך המבצע?

ניתן לומר שמבצע קרקעי ממושך ללא הישגים ברורים יוביל לתסכול בקרב הדרג הפוליטי, הצבאי והציבורי. במקרה כזה, ייתכן שהאופוזיציה תנצל את הכישלון לתועלתה, וההפגנות נגד הממשלה עשויות לגבור ככל שהתוצאות בשטח לא יגיעו.

 אפקטיביות התמיכה האמריקאית הפתוחה
התמיכה האמריקאית הפתוחה, בין אם גלויה או לא, מהווה גורם מכריע ביכולתה של ישראל להתמודד בשתי חזיתות. עם זאת, ישנם גבולות לאפקטיביות של תמיכה זו. ארצות הברית תמשיך כנראה לספק לישראל תחמושת, סיוע מודיעיני ולחץ פוליטי בלבנון. הקונגרס האמריקאי צפוי להמשיך לממן את המבצעים ולתמוך בכלכלה הישראלית.

עם זאת, ככל שהמלחמה תתארך, התמיכה האמריקאית עלולה להיתקל בקשיים, במיוחד אם המדיה תחשוף מראות של טבח באזרחים לבנונים. כמו כן, לארצות הברית יש אינטרסים גיאופוליטיים באזור, והיא תעדיף שהסכסוך יישאר מוגבל לגבולות הקיימים ולא יגרור עימות עם איראן שיאיים על יציבות האזור.

הפסדים אנושיים לצבא הישראלי יהיו קריטיים, שכן אלו הם נזקים שהסיוע האמריקאי לא יוכל לפצות עליהם. התמיכה האמריקאית עשויה לסייע להאריך את המבצע הקרקעי, אך לא תפתור את המאבק כולו. עם הזמן, ישראל תצטרך לחפש פתרונות פוליטיים או לנהל משא ומתן על הפסקת אש.