11:44 זמן קודס הכבושה
הנשיא לשעבר של סוכנות הביון החיצונית של בריטניה MI6, ג'ון סוורס, מאשר במאמר זה שפורסם בעיתון "פייננשל טיימס" כי ישראל בהנהגת בנימין נתניהו רואה הזדמנות לחזק את האינטרסים שלה באזור באמצעות הסלמה עם אירן, ובמיוחד באמצעות התגרות בעימות הגדול עם חיזבאללה.
הטקסט:
המשבר המתרחש במזרח התיכון הוא שילוב של אסטרטגיה גבוהה ופוליטיקה נמוכה. ישראל החזירה לעצמה את היוזמה לאחר 10 חודשים קשים. בשבועות האחרונים, ממשלת נתניהו ניצלה את כוחותיה - ובפרט את יכולת הסוכנות למודיעין ולמבצעים מיוחדים, המוסד, להתמקד ולחסל מנהיגי אופוזיציה כמו ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, בטהראן ורמטכ"ל חיזבאללה, פואד שוכור, בביירות.
בעשותו כן, ראש הממשלה בנימין נתניהו חושף את סדרי העדיפויות והאסטרטגיה שלו. הוא מוכן להסלים את המתיחות באזור במקום לנסות להרגיע אותה. הוא רואה הזדמנות לקדם בו זמנית את הביטחון ארוך הטווח של ישראל ולהעמיק את הנהגתו הפוליטית בירושלים. הוא גם רוצה להכניס את ממשל ביידן לפינה פוליטית צפופה ולעזור לדונלד טראמפ לחזור לבית הלבן.
החיסול של הנייה מראה שנתניהו לא מעוניין בעסקת הפסקת אש . החטופים נתפסו באופן ציני על ידי חמאס במתקפה שלהם ב-7 באוקטובר, כדי לשמש קלפי מיקוח. נתניהו היה מעדיף לא להקריב את בני הערובה אך שחרורם לא מופיע באופן בולט באסטרטגיה שלו. הוא דחה כמה הצעות עסקה שנתמכו על ידי ראשי הביטחון שלו.
הנייה היה המתווך הראשי בין המתווכים הבינלאומיים - האמריקנים, הקטרים והמצרים - לבין מקבלי ההחלטות בחמאס בעזה. הראיות מצביעות על כך שהוא לא היה מעורב בתכנון המתקפה של חמאס. אבל הוא היה הבולט ביותר מבין מנהיגי חמאס החיצוניים והחיסול שלו הוא חלק מהנקמה על 7 באוקטובר.
נתניהו עובר כעת לאסטרטגיית "החזקה" בעזה, כדי לשחרר כוחות לעימות הגדול יותר שהוא רוצה לעורר עם חיזבאללה. יש מקרה ישראלי הגיוני לעשות זאת. חיזבאללה מהווה איום גדול בהרבה על ישראל עם הארסנל שלו של רקטות וטילים ועם המיליציה שלו שטוענת למספר של 100,000 לוחמים. כשהשרים שלו רצו לפלוש ללבנון זמן קצר לאחר 7 באוקטובר, נתניהו עצר אותם. אך נראה שהמחשבה שלו התפתחה. על פי הכללים הלא כתובים שמעצבים את הלחימה הנמוכה בין ישראל לחיזבאללה, החיסול של שוכור לא היה מוצדק על ידי הרקטה הסוררת שפגעה בכפר דרוזי בגולן. זו הייתה הסלמה מכוונת על ידי ישראל.
החיסולים של שוכור והנייה אולי לא תוכננו לאותן 24 שעות, אבל הצירוף של התזמון נותן לטהראן את ההזדמנות לתעל את זעמה על חיסול הנייה על ידי דחיפת חיזבאללה קדימה. איראן עוברת שינוי פוליטי עם נשיא חדש ולא מנוסה ומנהיג עליון בדעיכה. לא נהרגו מנהיגים איראניים. ייתכן שהמשטר יעדיף שחיזבאללה יילחם בישראל כדי שאיראן תוכל להימנע מעימות ראש בראש עם ישראל וארה"ב.
קשה לשפוט איך חיזבאללה יגיב ללחץ הזה: הוא צריך לשמור על כוחו הצבאי ועל מעמדו הפוליטי. לבנון נמצאת בצרות כלכליות חמורות ויש לה אפילו פחות תיאבון למלחמה שמתחילה חיזבאללה. באותו זמן, אם הם יצליחו למשוך כוחות ישראליים עמוק לתוך שטח לבנון, הם יילחמו בשטח הבית שלהם. ההיסטוריה של הפלישות הישראליות ללבנון היא של כישלון. ומערכת ההגנה המפורסמת של ישראל, כיפת ברזל, נמצאת בסיכון להיות מוצפת בגלל הכמות העצומה של טילים של חיזבאללה. גם ישראל תסבול.
וזה מביא אותנו לאמריקנים. ישראל מניחה לעצמה זכות להתערב בפוליטיקה האמריקנית שלא הייתה מסכנת אף בעל ברית אחר. אבל אז ישראל ושאלת פלסטין הם גורם בפוליטיקה האמריקנית, מה שמדינות כמו בריטניה, צרפת וקנדה אינן.
טראמפ היה הנשיא האמריקני כי קל היה לישראל להשפיע עליו. הוא הכיר בסיפוח הלא חוקי של רמת הגולן על ידי ישראל, מה שלא עשה אף מדינה אחרת. הוא הוציא את ארה"ב מההסכם הגרעיני עם איראן, בעידוד הלובי של נתניהו בקונגרס האמריקני ובזלזול ישיר בקודמו, ברק אובמה. הצעותיו של טראמפ לפתרון בסוגיית פלסטין נכתבו ברובן על ידי ישראלים ונלעגו על ידי מדינות ערב כי היו כל כך חד צדדיות. לאחר 15 שנות מערכת יחסים רעה עם המפלגה הדמוקרטית, נתניהו רוצה שטראמפ יחזור לשלטון, במיוחד כי האלטרנטיבה, קמלה האריס, חסרה את המעורבות הארוכה והסימפתיה העמוקה של ג'ו ביידן לישראל.
נתניהו יודע שארה"ב תצטרך להתערב כדי לתמוך בישראל אם תהיה מלחמה פתוחה עם איראן או חיזבאללה. זה היה מצית מחדש את המחלוקות בתוך המפלגה הדמוקרטית ויכול היה להוביל להפסד של האריס במדינה מכרעת כמו מישיגן שבה שני אחוזים מהאוכלוסייה הם ערבים-אמריקנים.
ולכן המאמצים הדחופים של ממשל ביידן למנוע את העימות המתקרב בלבנון - ההיפך מהמטרה של נתניהו.
