המאמץ האמריקאי להגן על ישראל

ישראל מביטה באחדות ההחלטה בין הבירות בטהראן, ביירות, צנעא ובגדאד בחשש רב כפי שלא היה מעולם. על אף התעמולה שהופצה במשך עשרות שנים אודות "האיום האיראני המתפשט באזור", זו הפעם הראשונה שבה ישראל עומדת יחד עם ארצות הברית מול חזית מאוחדת המבקשת לנקום. חדרי המבצעים במערב היו עסוקים בניתוח תחזיות לגבי טיב המתקפה הקרובה, והאם תנועות ההתנגדות מתכננות פעולה מורכבת או התקפה הדרגתית. השטח, לאחר המתקפות האחרונות שהתרחשו בדרום ביירות, בחודיידה ובטהראן, יצר מציאות חדשה ומשמעותית יותר מהתגובה האיראנית באפריל, שגרמה לוושינגטון לגייס את כל מערכות ההגנה האווירית האמריקאיות הפרוסות באזור.

למרות היעילות של חזיתות התמיכה במשך החודשים האחרונים, ההתפתחויות בשטח מאז המתקפות האחרונות הרחיבו את הקרב ממסגרת מצומצמת למסגרת רחבה יותר, הכוללת גם את ההגנה על הבירות המעורבות כאקט של הגנה עצמית. אם וושינגטון השתמשה בקשרים שלה עם מדינות האזור כדי להדוף את המתקפה האיראנית לאחר התקיפה הישראלית על בניין הקונסוליה בדמשק שבסוריה, הרי שהיום היא מחויבת - בהתאם להתחייבויות שלקחה על עצמה - לרכז את מערכות ההגנה האוויריות כדי להתמודד עם המתקפה הצפויה, שעלולה להתפרש על פני חזיתות שונות אם תתקבל החלטה כזו.

בשבוע האחרון וושינגטון הפעילה ערוצים דיפלומטיים שונים בניסיון להכיל את התגובה או להפחית מעוצמתה, אך המאמצים נכשלו לאחר שטהראן ובעלות בריתה באזור חזרו על נחישותן להגיב. שר החוץ האמריקאי, אנתוני בלינקן, ציפה ביום ראשון כי התגובה תחל בתוך 24 עד 48 שעות. במקביל, ארצות הברית מנסה גם להקים קואליציה לתמיכה בישראל, כפי שעשתה לפני המתקפה האיראנית באפריל. מגזין Foreign Policy האמריקאי מציין כי "הדיפלומטים האמריקאים נתקלים במכשול קשה יותר הפעם מכיוון ששותפים בינלאומיים רבים רואים שחלק מפעולותיו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו - במיוחד חיסולו של איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס באיראן - הן פרובוקטיביות שלא לצורך".

וושינגטון מבינה שהסתמכות מתמשכת על מערכות ההגנה האווירית המפוזרות באזור ובחלק מהמדינות הערביות עשויה להיות מאתגרת לצורך הדיפת מתקפה רחבת היקף. במיוחד משום שלמדינות אלה יש שיקולים פנימיים וחיצוניים שעשויים להכתיב להן להתרחק מהמעורבות. כך התבטאו גורמים אמריקאים לאחר סיום הגיבוי ההגנתי שסיפקה וושינגטון ב-14 באפריל האחרון. עם זאת, מגבלות האפשרויות אילצו את הממשל האמריקאי לשוב לאסטרטגיה זו פעם נוספת.

בהכנה לתמיכה בישראל, מחלקת ההגנה האמריקאית הנחתה את הקבוצה ההתקפית של נושאת המטוסים "USS אברהם לינקולן" לעבור מהאוקיינוס השקט למזרח התיכון, מה שהוביל לשחרור נושאת המטוסים "USS תאודור רוזוולט" מאזור זה. לאחר מכן שלח הפנטגון לאזור משחתות נוספות המסוגלות להגן מפני טילים בליסטיים. כמו כן, שר ההגנה לויד אוסטין הנחה על שליחת טייסת נוספת למזרח התיכון ותיגבור מערכות ההגנה האווירית נגד טילים בליסטיים קרקעיים.

מארק מונטגומרי, עמית בכיר ב-**Foundation for Defense of Democracies**, שמצוטט במאמר במגזין Foreign Policy תחת הכותרת "הצבא האמריקאי שכבר ממילא מותש מתכונן להגן על ישראל", אומר: "איננו בונים צבא שיכול להתמודד עם שלוש זירות בו זמנית." הוא מוסיף: "הצבא האמריקאי שולח נכסים שאינו יכול להרשות לעצמו לקחת מאזור קריטי כדי לשלוח אותם לאזור אחר. לינקולן, שאמורה לכסות את אזור האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט, נעה למפרץ הפרסי. נושאת המטוסים USS דוויט אייזנהאואר חזרה זה עתה לנורפוק, וירג'יניה, לאחר פריסה ממושכת בלחימה נגד החות'ים בים האדום."