ניתן לעצור את המלחמה על ידי מחאות של משפחות ההרוגים

עיתון "הארץ" מפרט מספר אירועים שלדבריו לוקחים את ישראל בדרכה להביס. היא ציינה בדו"ח שלה שהדרך חייבת להיות "להפיל את שלטון החולה של נתניהו ולהציל את ישראל מציפורניו". היא הוסיפה, "את עסקת בני הערובה ועצירת המלחמה ההרסנית בעזה ניתן להשיג רק באמצעות הפגנות של ההמונים ומשפחות ההרוגים והחטופים".

חצי שנה חלפה מאז פלש חמאס לישראל, השמיד את הדרום ונטש את הצפון. קודם כל, אני רוצה לשאול, האם מישהו יודע מה זה "הלחץ הצבאי היחיד שיחזיר את בני הערובה הביתה"? איך הולך עם "השמדת חמאס" ועם "ניצחון מוחלט"? איך יחיא סינוואר, ש"מתפרע במנהרות, מופרד מהעולם"?

אני שואל כי לאחר זריקת לפיד בודד על המדרכה ופרצת מחסום ובאמצע ירושלים לרגע, אנו מקבלים גל מחודש של פופוליזם, קדושה ופחדנות נגד ישראלים פטריוטים מפגינים. אני לא מתכוון לעוזרים כמו עמיחי צ'יקלי, או לג'יהאדיסטים יהודים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', או לבנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו מהקו הקדמי של מיאמי (שכתב "צעדות לפידים אלימות היו סימן ההיכר של הנאצים", ושיתפו. : "הפורעים האנרכיסטים עזבו, "רובם אידיוטים שימושיים, שעושים את העבודה המלוכלכת".

בני גנץ הצהיר: "אנחנו אחים, עם אחד, ובאחד מרגעיו הקשים אסור לחזור ל-6 באוקטובר". אנחנו לא ב"רגע קשה". כבר נכנסנו חצי שנה לסיוט שגנץ שותף להנצחתו. האדם היחיד שהתעקש להחזיר אותנו ל-6 באוקטובר היה גנץ, כאשר למחרת הטבח הוא רץ בעיניים לחות לזרועות נתניהו.

גדעון סער אמר: "זו חציית גבול. זה גם לא טוב מכל סיבה שהיא ולא מספק כלום". סער תמיד התפנק בתקשורת. הוא מוצג כיודע הכל, גאון פוליטי ואנליטיקאי מבריק. קצת נמאס לנו מההערות הפושרות שלו על מה שטוב למטרה. כשמדובר בחציית קווים, עדיף לגלות קצת ענווה. מאז ה-7 באוקטובר הוא חצה את הגבול פעם אחת בהצטרפותו לנתניהו, פעמיים כשהודיע ​​שלא פוסל הצטרפות לממשלתו, שלוש פעמים כשפירק את מפלגת האחדות הלאומית ופעם רביעית כשפרש מהממשלה אחרי בן. גביר טרפד את סיכויו להשיג כיסא שר...

הטרופר הצ'יליאני הזהיר כי "הפגנות אלימות עלולות לקרוע את ישראל לגזרים". הוא ודומיו מסבירים כבר שנים שהמחאה מחזקת את נתניהו, מרתיעה את הרוב הדומם, מונעת מאנשי ימין להצטרף, ולכן טועה אסטרטגית. במקביל הוא הוביל את המהלך להצטרף לנתניהו פעמיים, והציל את הקריירה שלו. אני מאוד מעריך את זה, אבל ישראל שבורה כבר הרבה זמן. אין שום סיכוי לעשות רפורמה כלשהי בה כל עוד הוא ועמיתיו משרתים נאמנה את נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר.

ביום שלישי בלילה נטש ראש השב"כ רונן בר פגישת בני ערובה ומיהר לאתר המחאה. לתקשורת נמסר כי הוא הגיע "כדי לפקח על אירועים וסידורי אבטחה". זה לא מדויק. ממש כמו בליל המחאה על הירי של גלנט בשנה שעברה, בר זומן בהיסטריה היישר מקן הקוקיה. תרומתו כללה הצהרה לתקשורת על "מגמה מדאיגה שעלולה להוביל לעולמות מסוכנים שאסור לנו להגיע אליהם לעולם".
אני לא זוכר שהוא מסר הצהרה לציבור מאז 7 באוקטובר. לא על חלקו של השב"כ בכשל המודיעיני. לא מדובר בהסתה של הימין הקיצוני נגד מפגינים, ערבים ועיתונאים. אפילו לא על האלימות המשטרתית המטורפת, שכללה באותו לילה כנופיות של בריונים במדים שתקפו מפגינים במכות קטלניות והתקפות המוניות נגד צעירות.

אני מסיק ש"העולמות המסוכנים" הללו עוסקים בהפלת שלטונו החולה של נתניהו והצלת ישראל מציפורניו. זאת, כמו עסקת בני הערובה ועצירת המלחמה ההרסנית בעזה, ניתן להשיג רק באמצעות הפגנות של ההמונים ומשפחות ההרוגים והחטופים. כבר ראינו מה יש לגנרלים השקטים ומשתפי הפעולה המשרתים להציע. קיבלתי תקופת חסד נדיבה של שישה חודשים, שלא הביאה תועלת ממשית וגרמה לנזק משמעותי. שב בשקט. עכשיו תורנו.