קריסת תוכנית "תנופה" בבוץ ברצועת עזה

הקרב על עזה מייצג את המבחן המלא של תוכנית " תנופה ", שנכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2020, בהתבסס על אסטרטגיה בת ארבעה ממדים לכוחות הרגלים, המבוססת על השתתפות בלחימה קרקעית ומתחת ללוחמה אלקטרונית. יצירת רשת מודיעין "בלתי נראית" בשדה הקרב כדי לאסוף מידע המבוסס על "מטוסי מעקב המסוגלים לזהות כל דבר שמאותת", תוך איתור אוטומטי של המטרה. להפעיל מערכת נגד צבאית המשתמשת בטילים חכמים, ניתנים לשליטה בטיסה עם מרווח טעות של לא יותר מחמישה מטרים, ולהמיר את הנשק הארטילרי כולו לשימוש בטילים "מונחי חכם".

התוכנית הייתה קונצנזוס בין הדרגים הצבאיים והפוליטיים, והייתה עדות לדרג הביטחוני באותה עת, כי מדובר בתכנית המלאה ביותר להחזרת צבא הכיבוש לרמה שהייתה בשנות השבעים, אך יש מי שחשבו כי "תנופה" עומדת בדרישות המעבר של הכוח הצבאי הציוני לעתיד. ניסוחה כתוכנית מבצעית כוללת היווה אפוא הזדמנות ליישם את הדוקטרינה המבצעית והקריבית של "צה"ל הנכנס", העומדת באסטרטגיה הצבאית של הישות.

על פי התוכנית " תנופה ", מקבלי ההחלטות בישות הזמנית חשבו כי בשלב הבא הצבא ישמור על גודלו ועל עליונותו האנושית, האיכותית, הנשק והטכנית, להיות חכם יותר, בעוד שהתוכנית לפיתוח צבא הכיבוש שואפת למודרניזציה ולשפר את איכותו ולהגביר את עליונותו באמצעות הפעלת אנרגיות מדעיות ישראליות. ולפעול בפרויקטים לפיתוח נשק, ולהרחיב את מעגל ההסתפקות העצמית של הצורך של הצבא בנשק וציוד מסוגים שונים. התאמת הצבא לעידן הסייבר החדש היא אתגר שאי אפשר להמעיט בערכו ולהסתבך בו.

היה צפוי כי כוחות הרגלים הישראליים יהיו עדים לשינוי משמעותי בשנים בהן ייושם העיקרון התפעולי החדש עם התחזקות הגדודים על פי אסטרטגיית הלחימה בת ארבעת הממדים אל מול החוויות שצברו אויבים כמו חיזבאללה, גדודי קסאם ופלוגןת אל קודס בגרסה המודרנית המהירה, הניידת והתוקפת שלהם. האמון והיכולת המבצעית הגבוהה שנצברו בשנים האחרונות. כוחות אלה פיתחו ארסנל חדש של כלי נשק, כולל מכשירי ראיית לילה באיכות גבוהה, אלקטרוניקה קרבית, מאות מל"טים, פגזים כבדים וטילים המסוגלים לשאת חצי טון של חומרי נפץ, כמו גם יכולות חדשות שנרכשו כתמרון על שטח האויב ובמהירות הגדרה מחדש של כוחות.

החל את תוכנית "תנופה" בהגנה

גדודי הקסאם הסתמכו על אסטרטגיה של פיזור שיטות הניטור הישראליות השונות ושבירת מעגל קבלת ההחלטות (באמצעות הונאה), שתרמה להפתעה, לבידוד ולשתיקה של היחידות הישראליות בשטח. כדי ליישם אסטרטגיה זו, בוצעה התקפה רב-שכבתית ראשונית במספר דרכים: יבשתית-ימית, ולאחר מכן התקפות כדי לסכל את התמיכה הישראלית מאחורי קווי החזית.

תוכנית ההגנה נחשבת לכישלון "תנופה" היא מוגבלת על ידי כל הסטנדרטים. בשלבי התכנון הראשונים, נצפתה כי רק 30% הוקצו להגנה לעומת 70% עבור התקפה בתוכנית. המילואים נקראו לפי מידה (8) ופרצה מלחמה, והיה ברור לכל המומחים הצבאיים ש"ישראל" נכנסה למלחמה למרות התנגדותה.

אסטרטגיה זו, על פי תוכנית "תנופה", כוללת הצטיידות ביחידות של כוחות מיוחדים המתמחים בלוחמה אורבנית, אשר בדרך כלל חמושות קלות ומחזיקות בתחבורה מהירה. יחידות אלה משמשות לסלילת השדה ליחידות צבאיות כבדות הנעות מאחור, ומעדיפות להשתמש בשריון לצד חיל רגלים בקרבות אלה.

ניתן להבחין בכך שההתנגדות הצליחה למנוע מהאויב את השימוש בשריון קל כבר מהיום הראשון של תמרון הקרקע. ההתנגדות גם ניצלה את הכישלון של כוחות החודרים של האויב כדי לפעול על פי ההיגיון של תמרון נשק משותף, שהוא הליבה והפילוסופיה של "תוכנית טנובה" ודורש אינטגרציה בין חיל רגלים וכוחות שריון, כדי להרוג כוח אדם ושריון.

הקרבות ברצועת עזה הראו כי תוכנית "תנופה", אשר יושמה במלואה הפעם, נכשלה באופן בוטה בהצלת צבא האויב. בשטח, תוכנית "תנובה" ואסטרטגיות אחרות לא היו מספקות באופן ברור כדי להשיג את היעדים האסטרטגיים הנדרשים מצבא הביניים של הישות.