מצרים משתתפת עם ישראל בהכנות למבצע רפיח

ישראל מסיימת את הכנותיה למבצע צבאי ברפיח, יחד עם עדויות מתצלומי אוויר המצביעות על כך שגם מצרים עושה הכנות לקליטת העקורים מהאזור. הרשויות המצריות ייאבקו כדי להצדיק את שיתוף הפעולה שלהן עם ישראל בעניין זה, למרות הבטחתו הקודמת של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי למנוע כל עקירה כפויה של אזרחים פלסטינים למצרים.

לפני מספר ימים צילמו תמונות לוויין את אזור רפיח הן מהצד המצרי והן מהצד הפלסטיני. תמונות אלו חשפו עבודות בנייה מתמשכות לאורך הגבול המצרי עם מערכת המשפט. הדבר מצביע על כך שמצרים, בלחץ אמריקאי ובתיאום עם ישראל, נערכת לקליטת פליטים פלסטינים. אין טעם להכחיש את הצהרותיו של זיא רשוואן, ראש רשות המידע הכללית המצרית, שהדגיש את עמדתה הנחרצת של מצרים נגד כל עקירה כפויה או מרצון של פלסטינים מעזה למצרים. עקירה כזו תערער את המטרה הפלסטינית ותהווה איום ישיר על הריבונות והביטחון הלאומי של מצרים. לכן, מפתיע שהרשויות הגבוהות ביותר במצרים לא הוציאו אזהרה ברורה מפני תוכניותיה של ישראל להעביר את העקורים למצרים. נראה שעשויים להיות מניעים נסתרים במשחק.

מקורות פלסטינים הבקיאים לאתר אל חנאדק אישרו כי הפעולות המצריות הן מבשר לתהליך העקירה. העקירה הזו תהיה מוצדקת לכאורה מחששות הומניטריים, וקיימת אפשרות שישראל תיצור פתחים בחומת ההפרדה ובתיל הגבול באמצעות תקיפות אוויריות ממוקדות.

לדברי גורמים רשמיים ומנתחי אבטחה מצריים שצוטטו ב"וול סטריט ג'ורנל", הרשויות המצריות בונות אזור לאכלס פליטים פלסטינים במהלך המבצע. שטח זה משתרע על פני 8 מייל רבוע (שווה ערך ל-20.7 קמ"ר) ויש לו יכולת להכיל למעלה מ-100 אלף פרטים.

כמה מומחים מאמינים שישראל מודעת לכך שלא ניתן לראות בכך הוצאת פלסטינים בכוח מאדמתם, אבל זה לא אומר שהם ימנעו מאנשים לעזוב מרצונם. ישראל גם לא תתערב בהחלטה של ​​מצרים לקבל כ-100,000 פליטים. פקידי האו"ם הביעו את דאגותיהם בפני כלי תקשורת זר, והצהירו על חששותיהם לגבי פינוי בקנה מידה גדול באופק, מה שמעיד על שינוי באירועים הנוכחיים.

במהלך ועידת הביטחון של מינכן, פיליפו גרנדי, הנציב העליון של האו"ם לפליטים, הזהיר בהצהרה לסוכנות הידיעות רויטרס כי לתנועת פליטים מרפיח למצרים עלולה להיות השלכות קשות הן על הפלסטינים והן על סיכויי השלום באזור. .

כתוצאה מכך, יש צורך שהאוכלוסייה המצרית תבטל את אי הוודאות הללו מליבה על ידי השתתפות בפעולות מחאה והפגנות חמורות, אפילו עד כדי התרסה של מנהיגיה, על מנת למנוע את התרחשותו של פרויקט זה - המכונה " נכבה שנייה. בנוסף, על האומות והחברות הערביות להשפיע על הממשל המצרי באמצעים שונים כדי למנוע את מעורבותן בהתחייבות זו.