מדורו המתמודד מול ארה"ב

במסגרת ניסיונה להפריד בין רוסיה לאחד מבעלות הברית המרכזיות שלה באמריקה הלטינית, הממשל האמריקאי מנסה זאת דרך פתיחה במגעים ישירים עם המדינה הונצואלית, תחת הכותרת של הקלת "הסנקציות הנפטיות" עליה. אשר הוטלו לאחר כישלונה בליצור שינוי פוליטי שם, דרך ניסיון להפיל את הנשיא הונצואלי "ניקולאס מדורו" בכל דרך אפשרית.

עם הציון כאן שהנשיא "מדורו" היה מבין הבעלים הראשונים לברית עם רוסיה, אשר הכריזו על תמיכתם החזקה בה ובנשיאה ולדימיר פוטין, בביצוע המבצע הצבאי באוקראינה, מגנים את פעולת ארצות הברית והנאט"ו המזעזעת ליציבות שם.

כמו כן נחשב הנשיא "מדורו" לאחד מבעלי הברית הבולטים של מדינות וכוחות ציר ההתנגדות, כשהוא נחשב לאחד המנהיגים הבינלאומיים, עבור מאבקו הארוך תחת נהגתו של הנשיא הונצואלי המנוח "הוגו צ'אווס". והיה בקשר מיוחד עם מפקד כוח קודס הנרצח, האלוף החג' קאסם סולימאני.

אז מהן התחנות החשובות במסע חייו וקריירתו של הנשיא "מדורו"?

- נולד ב-23 בנובמבר שנת 1962, בבירה הונצואלית קראקס, ואשתו היא המנהיגה הבולטת בתנועת הרפובליקה החמישית והעורכת דין "סיליה פלורס", אשר הגנה על המנוח "צ'אווס" כשנעצר בשנת 1992.

- לא השלים את מסלולו הלימודי, לאחר שהפסיק את לימודיו מיד עם קבלת תעודת הבגרות.

- החל את דרכו המקצועית כנהג אוטובוס, שממנה החל את פועלו האיגודי ולאחר מכן הפוליטי.

- היה ממייסדי תנועת הרפובליקה החמישית, שדרשה את שחרורו של "צ'אווס" מהכלא בשנת 1992, לאחר ניסיון ההפיכה שביצע נגד הנשיא "קרלוס פרז". לאחר מכן שימש כרכז פוליטי אזורי למסע הבחירות שלו בשנת 1998.

- פתח מסלול זה זכויות איגודיות ומאבקיות ל-"מדורו" את דלתות הפוליטיקה, כאשר התמודד בבחירות שנת 1998 ונבחר לחבר בפרלמנט, ולאחר מכן בשנה נבחר לחבר באספה החוקתית, ואז נבחר לחבר באספה הלאומית בשנים 2000 ו-2005, מייצג

 את הבירה קראקס.

ובשנת 2005, נבחר לנשיא האספה הלאומית, לפני שעזב את התפקיד באוגוסט שנת 2006, כאשר מינה אותו הנשיא "צ'אווס" לשר החוץ. ונשאר בתפקיד זה עד מותו של הנשיא "צ'אווס" בשנת 2013, אף על פי שמונה גם לסגן הנשיא באוקטובר שנת 2012.

"מדורו" החל להוביל את הזירה הפוליטית במדינתו, מאז התחלת המשבר הבריאותי עם הנשיא צ'אווס, שטופל ממחלת הסרטן בקובה, כאשר הוא ניהל את ענייני הנשיאות במקומו עד הבחירות הנשיאותיות הבאות. והנשיא "צ'אווס" המליץ לעם לבחור ב"מדורו" לנשיא. _ וכך היה באמצע אפריל שנת 2013, כאשר ניצח את מתמודד האופוזיציה "אנריקה קפרילס" בבחירות הנשיאותיות, לכדי המשך לנשיא המנוח "צ'אווס".

 ובבחירות הנשיאותיות שנערכו בשנת 2018, ניצח "מדורו" בכהונה נשיאותית חדשה, למרות המאמצים הנמרצים של וושינגטון להפילו. מה שהביא את נשיא האספה הלאומית הונצואלית "חואן גווידו" הנתמך אמריקאית, להוציא פסק דין בתחילת שנת 2019, הקובע את בטלות תוצאות הבחירות, מוסר את התפקידים הנשיאותיים לעצמו, מה שהכניס את המדינה למשבר נשיאותי. לאחר שהנשיא האמריקאי טראמפ הכיר ב-"גווידו" כנשיא מעבר, ובעקבותיו קנדה ומדינות מאמריקה הלטינית ואירופה.

בעוד מדינות רבות ביניהן הרפובליקה האסלאמית באיראן וסין רוסיה וטורקיה ומקסיקו ובוליביה, תמכו בלגיטימיות של הנשיא "מדורו".

 המדינה ספגה מצור קשה מצד הממשל האמריקאי, שאסר עליה למכור נפט ולקנות מוצרי נפט מכל מדינה, ואף איים על החברות שעשויות לסייע לה בתיקון מזקקות תזקיק הנפט, או לספק לה חלקי חילוף.

אך איראן הצליחה לשבור את המצור הזה, דרך שליחתה של מיכליות מוצרי נפט וצוותים לתחזוקת המזקקות לשם.

 לנשיא "מדורו" רבות מהעמדות התומכות והנושאות והמסייעות לציר ההתנגדות, במיוחד לעניין הפלסטיני ולצורך שחרורה מהכיבוש הישראלי