העמדה הסעודית לגבי התרחבות המלחמה: המשך הנייטרליות

ההצהרות האחרונות של שר החוץ הסעודי לא היו מפתיעות בהתחשב בריבוי האירועים המתרחשים מחוץ לקו החזית עקב המלחמה הישראלית ברצועת עזה. עם זאת, היה זה מפתיע אילו הצהרות אלו היו נאמרות חודשים לפני מבצע חרבות הברזל ב-7 באוקטובר. באותה תקופה המשא ומתן בין הממלכה לכיבוש הישראלי היה בשיאו, ובית המשפט ציפה לאמריקני תמיכה ביטחונית ללא כל שיקול נוסף לפתרון סופי לסוגיה הפלסטינית. גישה זו הסתמכה אך ורק על פרסום פומבי של תמונה המציגה את לחיצת היד האחרונה בין ראש הישות ליורש העצר.

שר החוץ הסעודי, פייסל בן פרחאן, הצהיר כי כינון יחסים נורמליים עם ישראל יחייב פתרון לסכסוך הפלסטיני, והדגיש את הצורך לעצור את האלימות המתגברת בעזה. כשנשאל בסימפוזיון במהלך הפורום הכלכלי העולמי אם סעודיה יכולה להכיר בישראל כחלק מהסכם גדול יותר, הכיר בן פרחאן באמונתם בשלום אזורי המקיף את השלום של ישראל, אך הדגיש כי ניתן להשיג זאת רק על ידי הבטחת שלום למדינה. פלסטינים באמצעות הקמת מדינה פלסטינית.

התנאי שהציבה ריאד לאחרונה, על מנת להמשיך בעסקת הנורמליזציה, יטופל ככל הנראה בישיבת המשא ומתן הרצינית הראשונה בין שני הצדדים. עם זאת, ההצעה ל"הקמת מדינה פלסטינית" לא צלחה בשל חוסר רצונו של העם הפלסטיני מהוויתור המשמעותי הזה, הסותר את עילת השחרור שלו. נושא זה קשור קשר הדוק לחששות המוגברים של ממשלת ישראל לאחר ה-7 באוקטובר, מה שגורם לפילוגים וחששות נוספים בנוגע להסכמתם למדינה פלסטינית.

נראה שההצהרות הסעודיות המביעות רצון לנורמליזציה עם תנאים נוספים מתיישבים יותר עם האינטרסים הסעודים ולא עם האינטרסים הישראליים בשלב זה של ההיסטוריה של האזור. בעבר, האינטרס הישראלי לכינון יחסים תקינים עם ריאד התבסס על הבטחת התאמת הממלכה לציפיות האמריקאיות והישראליות. הדבר היה כרוך גם בהתעלמות הדרגתית מהנושא הפלסטיני והצגתו כהישג לממשלת בנימין נתניהו או לנשיא האמריקני הנכנס. עם זאת, אירועי המבצע ב-7 באוקטובר שינו לחלוטין את הדינמיקה בין המדינות האזוריות ושיבשו את ההשפעה האמריקאית באזור, והעמידו את הממלכה במצב מאתגר.

ריאד אימצה עמדה שנראתה ניטרלית יותר בהשוואה לאירועים המהירים באזור. הממלכה לא הביעה כל כוונה ישירה להתערב בגזרה ובמקום זאת הסתפקה בהוצאת הצהרות מעורפלות הקוראות להפסקת ההסלמה באזור. דווח כי לריאד הוצעה ההזדמנות לשלוח כוחות ככוחות שמירת שלום בגבול בין הרצועה להתנחלויות ברצועת עזה, וכן למלא תפקיד בשיקום ופיתוח המדינה הפלסטינית כביכול לאחר המלחמה. עם זאת, ריאד, בתנאי של הדרת מדינות ערביות מסוימות מהמצב, סירבה למעשה להצעה, מתוך ידיעה את האתגרים הטמונים ביישום תנאי כזה. לא בטוח אם הצעה זו תצא לפועל אי פעם.

בכל הנוגע לים סוף, ריאד הביעה בעקביות את רצונה להורדת הסלמה והקפידה לא לנקוט עמדות קיצוניות בהצהרותיה. בתחילה הם סירבו להשתתף בקואליציית חריס אל-איזדר בראשות וושינגטון. פעולות אלו מדגימות את החישובים האסטרטגיים של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, השואף לשמור על יציבות באזור. למרות השגת הסכם לסיים את המלחמה עם תימן ולבסס נורמליות עם הישות הכובשת בהגנה אמריקאית, העמדה הציבורית של נייטרליות אינה משקפת במדויק את הלחצים העומדים בפני המדינה העמוקה בתוך הארמון. הממלכה המושפעת מארצות הברית נאלצת להתייחס לדאגות ולדילמות ישראליות-אמריקאיות בכל עת שצריך, תוך הסבר על הסיוע שניתן לחברות ספנות המגיעות לישות הכובשת. חברות אלו פורקות סחורות בנמלי בחריין ודובאי, אשר לאחר מכן מועברות למשאיות סעודיות וירדניות ומועברות לגבול עם פלסטין הכבושה.