אובדן ישראל: ניוון ההשפעה האמריקאית במערב אסיה

קרב חרבות הברזל מוכיח שתפקידה הביצועי והתפקודי של ישראל עולים על היכולות שלה ועל גורמי החוזק הכוללים שלה. הוא גם חשף את ההשפעה האזורית והבינלאומית של ההשפעה האמריקאית, שכרגע אינה בטוחה בשל המצב הבלתי פתור בעזה והניסיון של ישראל לשכנע את אמריקה להסלים נגד הציר.

האסטרטגיה של האמריקאים להגן על ישראל

האסטרטגיה הרשמית של ארה"ב להגנה על ישראל, שפורסמה על ידי משרד החוץ ב-3 במאי 2022, מתייחסת לשורה של אינדיקציות של כמה ארה"ב תפסיד אם ישראל תפסיד במלחמה, וכמה תהיה ההשפעה על ישראל. אובדן ההשפעה האמריקאית עצמה. האסטרטגיה מבוססת על היעד השני של המשימה, המופיע להלן:

כדי להגביר את הביטחון והיציבות של ארה"ב וישראל, חשוב לחזק את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בכל הקשור להשתתפות צבאית, תיאום במאמצי סיכול טרור, מניעת הפצת נשק גרעיני ושיתוף פעולה בהגנה מפני טילים וחימוש.

המשימה שואפת לשפר את האינטגרציה האזורית של ישראל ולחזק את היציבות האזורית שלה על ידי יישום יוזמות שיתופיות כוללניות. זה כולל חיזוק תרגילים צבאיים רב-צדדיים והשגת יכולת מבצעית מלאה (FOC) בתוך אזור האחריות של פיקוד מרכז ארה"ב (CENTCOM) (AOR).

מטרת המשימה היא לשמור על עליונותה הצבאית הספציפית של ישראל על ידי הגברת יכולות ההגנה שלה. הדבר יושג באמצעות סיוע ביטחוני ופעילויות שיתוף פעולה, לרבות מכירה צבאית זרה ושיתוף פעולה בתחום החימוש הדו-צדדי.

מטרה בסיסית זו מעידה בבירור על כך שהמטרות האמריקאיות מטרתן להגביר את הביטחון והיציבות של ישראל ואמריקה כאחד. ראוי לציין שהמטרה מייחסת חשיבות שווה לביטחון שתי המדינות. הצורך בביטחון ויציבות של ישראל מובן בשל מיקומה הגיאוגרפי באזור בעל איומים, בניגוד לאמריקה המרוחקת גיאוגרפית. הדבר מדגיש את התלות ההדדית החזקה בין ביטחון שתי המדינות המבוססת על תפקידה של ישראל בשירות האינטרסים של אמריקה ובהגנה על השפעתה באזור. המשימה הראשונה מדגישה את משמעותן של יוזמות שיתופיות לשילוב "הישות" בסביבה ולשיתוף מדינות אזוריות בפעולות המשרתות אינטרסים אמריקאים. מטרת תוכניות שיתוף הפעולה וההכשרה היא לשפר את היכולות המבצעיות של "מיזוג" זה תחת "פיקוד המרכז האמריקאי". לעומת זאת, המטרה השנייה של המשימה, שהיא "עליונות צבאית ישראלית", לא צלחה שכן היא מייצגת את משקל האסטרטגיה האמריקאית כיום ובעתיד.

המשימה של שמירה על השליטה באזור יכולה להיות מושגת רק על ידי הבטחה שהישות פועלת כבקר, מגבילה את תנועת המדינות באזור בהשפעה אמריקאית. זה כרוך בשימוש בכוח צבאי והפחדה בעת הצורך כדי לדכא כל התנגדות, תפקיד שאמריקה לא יכולה למלא ישירות בכל עת. לכן, כאשר תקרית אל-אקצא היווה איום על תפקיד זה, התגובה האמריקאית שימשה מסר הן לבעלות ברית והן ליריבים כי הדומיננטיות האמריקאית תגבר והאינטרסים האמריקאיים יישמרו. במאמר בוושינגטון פוסט, הנשיא ביידן קשר במפורש את שימור הישות והאינטרסים האמריקאיים, וקבע: "לא נאפשר להביס את האינטרסים הביטחוניים הלאומיים שלנו". הדבר מצביע על כך שקיימת החלטה אמריקאית מכוונת לשמור על תפקידה הפונקציונלי של הישות הישראלית כמעצמה החזקה והמשפיעה ביותר, המשמשת חוד החנית והבסיס להגנה על האינטרסים האמריקאים באזור חשוב אסטרטגית זה, גם אם יש צורך בהתאמות עקב שינויים. בדינמיקה כוחנית הן ברמה האזורית והן ברמה הבינלאומית.

המשמעות של הישות טמונה בתפקידה כחזית הנוכחות האמריקאית באזור, בהגנה מפני איומים ושינויים פוטנציאליים. הקרב האמריקני באזור מכוון למאבק בשינוי ולחפש שחרור מהגמוניה חד-קוטבית בהיבטים כלכליים, פוליטיים, אינטלקטואליים, חברתיים, ביטחוניים וצבאיים. הישות מסתמכת על חומר האסטרטגיה הוותיק של וושינגטון "פארק צאד" ומשתמשת בו כדי להחדיר פחדים כוזבים מפני איראן, תוך שימוש בשמות שונים המבוססים על שלבים שונים כמו עדה וכת. למרות ההשלכות השליליות הפוטנציאליות על ארצות הברית, במיוחד בתחום הכלכלי, הפוליטי והחברתי, וושינגטון נותרה מחויבת לתמוך בישות גם לאחר סערת אל-אקצא. החלטה זו כרוכה במחיר גבוה יחסית, אבל היא לא מרתיעה את וושינגטון.

נקודת המבט האמריקנית על החשבון של התמורות האסטרטגיות הרבות המתרחשות באזור, כולל בריתות וכוחות חדשים, יחד עם האתגרים האסטרטגיים איתם התמודדה הישות לאחר המבול, הובילו לצורך בהתערבות ישירה בשל הסיכונים והעלויות הגבוהות הפוטנציאליות. הקשורים לפעולות חלופיות. המחיר שיש לשלם עבור התערבות זו הוא התפקיד הבסיסי של ארצות הברית במשוואות אזוריות ובהגנה על הביטחון הלאומי. הירידה במשמעות ובהשפעה הצבאית האסטרטגית של הישות באה לידי ביטוי ישירות בהשפעה האזורית ההולכת ופוחתת של ארצות הברית ובמעמדה העולמי המוביל.