הסייד חסן נס-ראללה בראיית הסייד עלי ח'אמנאי

הפנינה הזוהרת של לבנון והאוצר הנצחי שלה – זו שהאדירה אותו, העשירה אותו ונתנה לו מעמד ומשקל במאזני האזור. כך ראה האמאם עלי ח'אמנאי את הסייד חסן נסראללה: דמות החורגת מהמסגרת המקומית ובעלת פוטנציאל להפוך לסמל איסלאמי מאחד, עם יכולת לשאת את דאגות פלסטין, לבנון והאומה כולה. ההבנה המוקדמת הזו של אישיותו של הסייד הביאה את האמאם ח'אמנאי לתאר אותו כ"נושא דגל ההתנגדות באזור" ו"מוג'אהד הדור שלנו שאינו יודע עייפות" – תיאורים בעלי משמעויות עמוקות שמשקפים את המסקנות הרחבות שהגיע אליהן האמאם, כשהוא רואה בסייד נסראללה את עתיד האומה ואת דרכה ליציאה מהחולשה, השתיקה והכניעה. לולא דמות כשלו, לא היה ניתן ליישר את כיוון העניין ולא לבססו.

התמיכה האסטרטגית

מעמדו של הסייד נסראללה בעיני האמאם ח'אמנאי התבלט במיוחד במהלך מלחמת יולי 2006, אז עמד מול התוקפנות על לבנון בעוצמה, החלטיות ותכנון מדויק – התנהלות שמימשה בפועל את דברי האמאם ח'אמנאי על העם הלבנוני הלוחם: "עם שנהנה מאמונה וג'יהאד – כוחות העריצות לא יוכלו לו."

תמיכת הרפובליקה האסלאמית לא נעצרה בגבול העמדה הפוליטית, אלא כללה גם סיוע צבאי, שליחת כוחות וסיוע להתנגדות, והכול תחת פיקוחו הישיר של האמאם ח'אמנאי. לאחר מכן, תמכה איראן בשיקום דרום ביירות והדרום לאחר המלחמה. כאן התגלתה הפן המעשי של הקשר – איראן, בהנחיה ישירה מהמנהיג, סיפקה משאבים רחבים לחיזוק החוסן העממי, דבר שהעמיק את שורש ההתנגדות מבחינה חברתית ופוליטית.

הסייד בנאומי המנהיג: סמלים ומשמעויות

מילותיו של האמאם ח'אמנאי על הסייד נסראללה לא היו סתם מחמאות – הן נשאו משמעויות רבות. הוא כינה אותו "מנהיג ההתנגדות הבולט באזור", מה שמשקף את הכרתו בתפקידו החוצה-גבולות של הסייד שחרג מלבנון. הוא תיאר אותו כ"לשון הרהוטה של המדוכאים והסנגור האמיץ שלהם" – ביטוי להבנתו את כישרונותיו של הסייד, במיוחד בנאומים שהגיעו עד לאויב עצמו, שחיכה לשמוע את דבריו לאורך תקופת הנהגתו. גם דברי ההספד של האמאם לאחר נפילתו של הסייד: "המוג'אהד הגדול... זכה בכבוד השהאדה" – הביאו את דמותו ממעמד של מנהיג מפלגה למעמד של סמל עולמי, שנהרג בהגנה על המדוכאים בפלסטין, לבנון וכל החלשים.

ניתוח המילים הללו מראה שהאמאם ח'אמנאי ביקש להפוך את דמותו של הסייד לבית-ספר שלם להתנגדות: פוליטית, צבאית, תקשורתית ורוחנית.

האמאם ח'אמנאי ראה באישיותו של הסייד נסראללה שילוב של נאמנות וחכמה פוליטית – מה שהכשיר אותו להיות עמוד התווך של פרויקט ההתנגדות. בדבריו: "כאשר הסייד חסן נסראללה אומר: אתפלל במסגד אל-אקצא... זה מבחינתנו תקווה מעשית לחלוטין" – ניכרת הקשר הישיר שיצר המנהיג בין הנהגת הסייד את חזבאללה לבין המטרה העליונה של פרויקט ההתנגדות האסלאמית באזור: שחרור ירושלים.

עם נפילתו של הסייד נסראללה, הדגיש המנהיג שדמו לא יהיה סוף הדרך – אלא חידושה. בדיוק כפי שדמו של הסייד עבאס מוסאווי לא נשפך לשווא, אלא ההתנגדות המשיכה, התחזקה והתרחבה בזכות הדם שנשפך בדרכה. חזון זה משקף אמונה עמוקה בכך שההתנגדות הפכה לרעיון מושרש בתודעת האומה – שאינו יכול לדעוך או למות, משום שהוא תנועה חיה עם שורשים מוצקים.

בית ספר מתמשך

במלאת שנה לנפילתו של הסייד חסן נסראללה, ניתן לראות מדברי האמאם עלי ח'אמנאי כי היחסים ביניהם היו עמוקים וביססו דרך ודרך חיים. המנהיג שילב בין ראייה אסטרטגית להערכה אנושית לדמותו של הסייד – כשהוא רואה בו עמוד תווך למוג'אהדין וסמל למתנגדים.

המורשת שהשאיר אחריו הסייד, והאיכויות שזיהה בו המנהיג, מחזקים את ההבנה שפרויקט ההתנגדות לא תלוי באנשים בודדים – אלא פורח בזכות קורבנותיהם, ונשאר נוכח בעתיד לבנון והאזור כמורשת שמעוברת מדור לדור.