01:48 זמן קודס הכבושה
לאח במהלך חדש במאמצים האמריקאיים לחזק את ביטחונה של ישראל, נשאה עמה יוזמתו האחרונה של השליח האמריקאי טום בראק הצעה לפרויקט כלכלי הנושא את חותמו של הנשיא דונלד טראמפ, הידוע בכינויו "איש העסקאות". ההפתעה הייתה בהכללת סעיף חסר תקדים המציע הקמת "האזור הכלכלי של טראמפ" בחלקים מדרום לבנון הסמוכים לגבול עם פלסטין הכבושה – מהלך המתואר כ"יוצא מן הקופסה".
הבולט הוא שהתוכנית הוצגה במקביל לשינוי מסוים בקו האמריקאי כלפי לבנון, הן ברמת השיח והן בתוכן ההצעה. ממשל טראמפ ביקש מממשלת ישראל לצמצם את הפעולות הצבאיות "שאינן דחופות" בלבנון למספר שבועות, ואף לשקול נסיגה מנקודה כבושה אחת כצעד ראשון שיתמוך בהחלטת ממשלת לבנון לפתוח במהלך של פירוק נשק חיזבאללה. לפי אתר Axios, סבורה וושינגטון שוויתורים "מוגבלים" מצד ישראל יעניקו לממשלה הלבנונית מרחב תמרון רחב יותר ואמינות גדולה יותר בעיני הציבור שלה. בהקשר זה מנהל בראק שיחות עם השר לעניינים אסטרטגיים בישראל, רון דרמר, ובשיתוף הדיפלומטית מורגן אורטאגוס, כדי לדון בצעדים האפשריים לצד כל התקדמות בנושא פירוק הנשק. עוד צויין במסמך כי סעודיה וקטאר נתנו הסכמה ראשונית להשקיע בשיקום האזורים הגבוליים לאחר כל נסיגה ישראלית.
משמעותי במיוחד במסמך:
ראשית, עדכון ההצעה של בראק נבע מהבנה אמריקאית כי ההצעה הקודמת לא הייתה יעילה, מה שהוביל את וושינגטון לאמץ כלים "מפתים" יותר כלפי ממשלת לבנון. אולם המסלול הזה נתקל במכשולים מהותיים: צמרת צבא לבנון הבהירה בפירוש כי אינה מוכנה להשתלב בכל פרויקט פנימי שמטרתו פירוק נשק ההתנגדות במסווה של "פיוס" או "אחדות". לכן, ההימור האמריקאי על כפיית ההחלטה בכוח או בלחץ נותר מסוכן מאוד.
שנית, המהלך אינו מכוון רק לממשלה הלבנונית אלא גם לסביבת ההתנגדות, במיוחד תושבי הדרום ששילמו מחיר כבד במלחמה האחרונה. התוכנית מציעה חלופה כלכלית "מפתה", כשהיא מציגה את "האזור הכלכלי של טראמפ" כדרך לשיקום ולפיצוי, אך למעשה שואפת לערער את דימוי ההתנגדות ככוח מגן ולהחליפו בפרויקט כלכלי הנמכר כיעיל ורווחי יותר.
שלישית, התוכנית קוראת להפסקה זמנית של תקיפות "שאינן דחופות", עם אפשרות להארכה אם צבא לבנון ינקוט צעדים נוספים נגד חיזבאללה. אך הבעיה נעוצה בשאלה מהו "דחוף" ומהו "לא דחוף". ישראל נוהגת להצדיק כל תקיפה כ"הכרחית" לביטחונה, גם כאשר היא פוגעת באזרחים ובילדים. כך שהדיבור על "הפסקה זמנית" הוא לא יותר ממסווה להמשך התוקפנות בכל רגע נתון. בכך הופכת היוזמה למעין חידוש של רעיון "חגורת הביטחון", רק עטופה בכותרת כלכלית כדי להקנות לה לגיטימציה ציבורית ובינלאומית, בעוד המטרה האמיתית היא להבטיח את ביטחון המתנחלים בצפון ולהחזיר להם אמון בממשלתם.
רביעית, התוכנית מעלה שאלות רגישות: האם מתנחלים ייכנסו מצפון פלסטין הכבושה ל"אזור טראמפ" לצורך מסחר או קניות? מצב שכזה עלול לסלול בפועל נתיב לנורמליזציה כלכלית הדרגתית תחת הכותרת "פתיחות לשכנים".
חמישית, התוכנית מבוססת על ההנחה שאזור כלכלי יגביל את חיזבאללה מלחדש את נוכחותו הצבאית סמוך לגבול, ובכך יספק ביטחון לישראל ללא צורך בכיבוש ישיר. אך יישום הרעיון מחייב כוח אוכף בשטח – דבר שעשוי לרמוז על נוכחות אמריקאית או אף ישראלית תחת כיסוי של "שמירה על האזור הכלכלי".
שישית, ההבטחה האמריקאית ל"מעמד אמין" חדש לממשלת לבנון מוטלת בספק, שכן וושינגטון עצמה הפרה ערבויות קודמות, ובראשן החלטה 1701, בעוד ישראל ממשיכה בתקיפות כמעט יומיומיות מאז הפסקת האש האחרונה. זה הופך את ההצעה ליותר פיתוי מאשר יוזמה אמינה.
שביעית, הצגת נסיגה מנקודות גבול מסוימות כמהלך חיובי אינה מחזיקה מים, שכן בפועל ישראל משתמשת בנקודות אלו לרוב לצורך חדירה והתרחבות ולא לצורך נסיגה אמיתית. וגם אם תתבצע נסיגה סמלית ומתוקשרת, היא תישאר חלק ממניפולציה שמטרתה קניית זמן והצגת "תום לב" מזויף.
שמינית, ההבטחות לשיקום בתמיכה סעודית וקטארית אינן מציאותיות, שכן המדיניות הסעודית כלפי לבנון כיום מתמקדת בלחץ מקסימלי על חיזבאללה וסביבתו, ולא בהקלה עליו. מכאן שכל ההבטחות לשיקום נראות ריקות מתוכן.
תשיעית, החשוב מכל – היוזמה מוצגת במסווה דיפלומטי אך מהותה היא ערעור הלגיטימיות של ההתנגדות ונשקה. היא נועדה להפוך את תפקידה של מדינת לבנון ממגינת ריבונותה לכלי לאיזון פנימי שנועד להחליש את חיזבאללה. בכך ניצבת לבנון בפני ברירה קשה: להיגרר ליוזמה אמריקאית-ישראלית עטופה כלכלה, או להחזיק במשוואת ההתנגדות שהוכיחה עצמה כערובה האמיתית לביטחון הדרום ולעצמאות ההחלטה הלאומית.
היוזמה האמריקאית החדשה אינה אלא ניסיון לשווק תכנית פיתוי רכה שמטרתה פגיעה בהתנגדות דרך שער הכלכלה והשיקום. מהותה נותרת שמירה על ביטחונה של ישראל והעמקת השפעתה. בין הבטחות סרק להשקעות ובין נסיגות מותנות ללא ערבויות, האתגר של לבנון יישאר להחזיק בריבונותה ובמשוואת כוחה, שכן כל ויתור על נשק ההתנגדות משמעו פתיחת הדלת מחדש בפני שאיפות הכיבוש.
סופר: אל חנאדק
