מר חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, נשא נאום נחרץ על הנצחת מות הקדושים של המפקד קאסם סולימאני ואבו מהדי אל-מוחנדיס ב-3 בינואר 2024. הוא הביע החלטיות בנוגע לאפשרויות ההתנגדות בלבנון ולציר ההתנגדות, תוך שימת דגש על ההכרח לנקום ולהעניש את ההתנקשות שהתרחשה בפרברים הדרומיים.
האיום הזה של הכיבוש הישראלי קדם לשיקול שלי במלחמה עם לבנון, שכללה הכנות למלחמה ללא הגבלות או גבולות. ההתנגדות הבטיחה שהם ימנעו מהמלחמה בשל דאגתם לאינטרסים הלאומיים. הדבר הביא לכך שהישראלי חש חרטה והוזהר מפני העלויות הגבוהות של העימות. נכון להיום, הקרב מתנהל במסגרת "חשבונות מאוחדים" ומשמש כאמצעי לתמיכה בעזה ולמתן סיוע לה.
עיקרו של הנאום הוא להדגיש את חשיבות השמירה על מאזן ההרתעה, החייאתו וטענה כי ההתנגדות תגיב לתוקפנות הישראלית בעתיד המיידי. היא גם שמה לה למטרה להעביר מסר ברור הן לאמריקאים והן לישראלים כי ההתנגדות נותרה בלתי נרתעת ומוכנה לעסוק בלוחמה במידת הצורך כדי לשמור על משוואת ההרתעה בלבנון. יתר על כן, הוא מדגיש את תפקידה של ההתנגדות בניהול המצב בלבנון.
המזכ"ל שאב מתוצאות המבצע ב-7 בתשרין שאנו מסכמים כך:
-להחיות את הסוגיה הפלסטינית, שכמעט נשכחה ונפתרה.
-ההתנגדות בפלסטין ובתוך האומה זוכה לרמה גבוהה של תמיכה.
-ירידת התפיסה העולמית של "ישראל" מבחינת מוסר, אנושיות וחוקיות.
-הכוונת שביתה מוחלטת לעבר תנועת הנורמליזציה, אשר ביקשה להדיר את העם הפלסטיני.
-חשיפת ההפרה של ישראל בנורמות בינלאומיות, במשפט הבינלאומי ובערכים אנושיים.
- שבירת גורם ההרתעה האסטרטגי הישראלי שהוא הסתמך עליו ומנסה לשחזר.
-ההרתעה האמריקנית נכשלת בלבנון, עיראק ותימן.
- אובדן עליונות המודיעין הישראלי.
-אל לנו לסמוך על הרעיון שישראלים יוותרו לפלסטינים בשל תשישותם וחוסר התקווה שלהם בעניין שלהם.
-הטענה היא שלמוסדות בינלאומיים אין יכולת לספק הגנה, והכוח הוא זה שדורש כבוד בעולם.
-המלחמה בעזה חשפה את התעלמותה של אמריקה מהקהילה הבינלאומית, החוק, ההחלטות, זכויות האדם והערכים.
-צבירת הפסדים ישירים במנגנונים, נפגעים אנושיים, מצבים פסיכולוגיים, הגירה הפוכה, עקירה ושיבוש כלכלי.
-שוברים את התדמית החזקה של ישראל במונחים של ביטחון, מודיעין וטכנולוגיה.
-חוסר היכולת להגשים אף אחת מיעדיה של ישראל במהלך שלושת החודשים.
-חוסר היכולת של חיל האוויר לפתור את הסכסוך.
לחוסר האמון של הישראלים בצבא, בשירותי הביטחון ובמנהיגות הפוליטית יש השפעה ניכרת על הישרדותם של היהודים בפלסטין, במיוחד בהתחשב בירידה בביטחון, שהיא היסוד של ישראל.
בהקדמתו לפני הצגת עמדתו הנחרצת, סייד נסראללה חיבר את תוצאות סערת אל-אקצא לקורבנות שהקריב השהיד קאסם סולימאני במשך עשרים שנה. זה הושג על ידי תמיכה וחיזוק פעיל של תנועות ההתנגדות, תוך מתן ניסיון רב, הכשרה ומשאבים. יתרה מכך, מאמציו של חאג' קאסם נועדו לאפשר לכל תנועות ההתנגדות להגיע להסתפקות עצמית, טיפוח מערכות יחסים קרובות ברמות שונות ותיאום יעדים אסטרטגיים. הוא הדגיש עוד שהקורבנות, שפיכות הדמים והסבולת יניבו תוצאות חיוביות הן עבור מדינות האזור והן עבור האוכלוסייה הרחבה יותר.
מר נסראללה דן בתפקיד התימני והשפעתו על האירועים, ותיאר את האתגר בים האדום כמהלך נועז, חכם, משמעותי ובעל השפעה רבה. הוא הדגיש את החוסן והיציבות של האנשים באזור, והעמיד אותו מול חוסר היציבות שעלול להוביל לנפילתו. בנוסף, הוא הזכיר את הדיכוי שעמד בפני העם הפלסטיני במשך 75 שנה, כמו גם את הסוגיות סביב אסירים, התקפות ישראל על מסגד אל-אקצא, הסכנה בעקירת תושבי הגדה המערבית, המצור שהוטל על רצועת עזה, והניסיון לעקור אותם. הוא גם ציין כי גורמים אלו תרמו למבצע טופאן אל-אקצא.
סעיד נסראללה סיים במשפט עוצמתי, אפוף מסתורין, שהדהד בקרב מעריציו, והקדים את דבריו המדוברים ביום שישי הבא לאויב הישראלי: "בינינו וביניכם שדה, ימים ולילות".
סופר: חדר העריכה