תקיפת המתקנים הגרעיניים באיראן: אתגרים מבצעיים כבדים!

כל תרחיש של תקיפה אווירית נגד המתקנים הגרעיניים באיראן – בין אם מצד ארצות הברית, ישראל או שתיהן יחד – טומן בחובו קשיים מבצעיים מהותיים וסיכויים נמוכים להשגת היעדים, מבלי להיכנס כלל להשלכות הנוספות של החלטה כזו, כגון תגובות איראניות, השלכות ביטחוניות חמורות על ארה"ב וישראל ובעלות בריתן, ועל הביטחון האזורי והבינלאומי. על כך מסכימים מומחים צבאיים ואסטרטגיים רבים.

מהם האתגרים המבצעיים המרכזיים לכל תקיפה צבאית אמריקאית או ישראלית על המתקנים הגרעיניים באיראן?

פיזור המתקנים הגרעיניים וביצורי ההגנה שלהם:
המתקנים מפוזרים על פני שטח גיאוגרפי רחב, ורבים מהם נבנו מתחת לאדמה או בתוך הרים – כמו מתקני נָטָנז ופורדו.
– נטנז, שבמרכז איראן, הוא אתר העשרה מרכזי עם מאות צנטריפוגות, ורבים ממבניו תת־קרקעיים.
– פורדו, במחוז קום, ממוקם בתוך הר בעומק של יותר מ־80 מטר, מה שמחייב שימוש בפצצות חודרות בונקרים החזקות ביותר – שייתכן שאינן מספיקות (לפי הנתונים, פצצת GBU-57 מסוגלת לחדור עד 61 מטר בלבד).

מרחק גיאוגרפי ואתגרים לוגיסטיים:
– לישראל אין גבול ישיר עם איראן, ולכן טיסות תקיפה ידרשו טיסה של יותר מ־1,500 ק"מ לכל כיוון דרך שמיים עוינים – דבר שמעמיד את כלי הטיס בסכנה.
– מטוסי הקרב (F-15, F-35) יידרשו לתדלוק אווירי – יכולת מוגבלת מבחינת ישראל, במיוחד אם התקיפה רחבת היקף.
– לארה"ב אמנם יש בסיסים באזור, אך תקיפה מצדה תגרור תגובות חמורות הרבה יותר – מה שעלול לסכן את נכסיה באזור ולהקשות על השימוש בנושאות מטוסים או בבסיס דייגו גארסיה.

 מערכות ההגנה האווירית של איראן:
איראן פיתחה מערך הגנה רב־שכבתי שכולל:

1. מערכות רוסיות מדגם S-300 PMU2 עם טווח של עד 200 ק"מ.

2. מערכות מקומיות כמו باور 373 ו"סום חורדאד", שיכולות להפיל מטוסים מתקדמים.

3. רשת מכ"מים ניידים ונייחים לאיתור מוקדם ויירוט.

4. לוחמה אלקטרונית – כולל השתלטות על מזל"ט RQ-170 אמריקאי.

מוגבלות תקיפה בודדת:
ניסיון העבר – עיראק 1981 (כור אוסיראק), סוריה 2007 (כור בדיר א-זור) – מלמד שהצלחה תקיפה מיידית תלויה במטרה אחת מבודדת. לעומת זאת, באיראן:
– הפרויקט מפוזר ומבוסס על ידע מדעי אוניברסיטאי.
– תשתיות טכנולוגיות קיימות במקומות רבים.
– ניסיון מצטבר בן עשרות שנים לא ניתן להשמדה בהפצצה אחת.

מכאן, תקיפה אחת לא תוכל להשמיד את התוכנית – אלא רק לעכב אותה זמנית. במצב כזה, ייתכן שאיראן תשתמש בתקיפה כתירוץ לפרוש מה־NPT (האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני), ואף להאיץ בפומבי את פיתוח הנשק הגרעיני.