12:41 זמן קודס הכבושה
קריסת משטרו של בשאר אל-אסד ב-8 בדצמבר 2024 סימנה את תחילתה של תקופה חדשה בסוריה. בעקבות האירועים, מנהיגי מדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות הערביות, הגיבו במתח וחשש נוכח עלייתו של שלטון אסלאמי "רדיקלי" והתחזקות פרויקט האחים המוסלמים בסוריה ובאזור. איחוד האמירויות, שהשקיעה מאמצים נרחבים בבניית יחסים פוליטיים וכלכליים עם המשטר הקודם, מצאה עצמה במצב רגיש, במיוחד לאחר שניסיונותיו של ראש הממשל הזמני בדמשק, אחמד א-שרע, לנרמל את היחסים עם אבו דאבי נכשלו.
למרות הלחצים האמריקאים על מדינות האזור ועל שרי החוץ האירופיים להכיר בממשל החדש בסוריה, היה ברור כי איחוד האמירויות אינה ממהרת לשקם את יחסיה עם דמשק, ובחרה להמתין להתבהרות המצב לפני נקיטת צעדים משמעותיים. אף על פי שקיימה קשרים גלויים עם א-שרע ואף בירכה אותו רשמית על עלייתו לשלטון, היה ברור כי בפועל היא אינה מעוניינת בחיזוק הקשרים עמו.
איחוד האמירויות לא הסתפקה בחילוקי דעות דיפלומטיים בלבד, ובמהרה החליטה לפעול כדי לערער את היציבות בסוריה ולמנוע את התבססות שלטון האחים המוסלמים בדמשק.
טהנון בן זאיד, ראש המודיעין של איחוד האמירויות, תכנן לגייס קצינים עלאווים מצבא אסד לשעבר, כדי להוציא לפועל הפיכה צבאית נגד שלטון א-שרע בחוף הסורי, אשר נחשב לאזור אסטרטגי ורגיש. החוף הסורי היווה כר פורה לפעולות צבאיות נגד המשטר החדש, בעיקר בשל תחושות הדיכוי של העדה העלאווית והאוכלוסיות הנוצריות והדרוזיות, שסבלו מהפרות זכויות אדם בידי מיליציות המשטר החדש וקבוצות ג'יהאדיסטיות קיצוניות.
כבר לפני חודשיים החלה המודיעין האמירתי לקיים קשרים עם קצינים עלאווים מהחוף הסורי, במטרה לארגן כוח צבאי שישתלט על הערים המרכזיות באזור – לטקיה, טרטוס, בניאס וג'בלה – ולהקים קנטון עלאווי שיאפשר לאמירויות להרחיב את השפעתן ולהבטיח לעצמן דריסת רגל במשאבי האנרגיה של הים התיכון.
כשבועיים לפני ההתקוממות בחוף הסורי, נערכו פגישות מרתוניות בין נציגים של המודיעין האמירתי, בהובלת טהנון בן זאיד, לבין קצינים עלאווים בכירים, בחדר מבצעים שהוקם בביירות. לפי מקורות ביטחוניים, אחד הגורמים המרכזיים במזימה היה הגנרל כמאל עלי חסן, לשעבר ראש אגף המודיעין הצבאי של אסד, שקיבל חסות ביטחונית מהשגרירות האמירתית בביירות ותמיכה כלכלית נדיבה.
הגנרל כמאל חסן טען בפני האמירתים כי יש ברשותו 35 אלף לוחמים מוכנים לקרב, שיוכלו להשתלט על החוף הסורי בתוך שעות. אולם, עם תחילת המבצע התברר כי מדובר בהפרזה, וכי בפועל הצליח לגייס רק כ-400 חיילים לשעבר.
האמירתים קבעו את "שעת האפס" ליום חמישי, 6 במרץ 2025, עם השקיעה. קבוצות חמושות בהובלת כמאל חסן החלו במתקפה רחבה במטרה להשתלט על הערים בניאס, ג'בלה ולטקיה. אלא שהכרזת גיוס כללי מצד ארגון "תחריר א-שאם" וקבוצות ג'יהאדיסטיות בכל רחבי סוריה הביאה להתגייסות של למעלה מ-200 אלף לוחמים לאזור החוף. בתוך פחות מ-48 שעות הצליחו כוחות אלו להשתלט מחדש על הערים ולבצע טבח המוני חסר תקדים נגד העלאווים, שנחשב לאחת מפשעי ההשמדה הגרועים ביותר בהיסטוריה הסורית. הקהילה הבינלאומית, ארגוני זכויות האדם ומדינות רבות גינו את האירועים הקשים.
על פי דיווחים, טורקיה עדכנה את א-שרע כי איחוד האמירויות עומד מאחורי ההפיכה הכושלת, והכוונה לא הייתה רק לשלוט באזור החוף, אלא להפיל את שלטון א-שרע כולו. המידע הזה הותיר את א-שרע המום, במיוחד לאחר שהאשים בפומבי גורמים אחרים, כגון עיראק, איראן וחיזבאללה.
מקורות מודיעיניים מצביעים על כך שישראל היא שהציעה לאיחוד האמירויות לנצל את חולשת האזורים העלאווים ולבסס בהם השפעה אמירתית, במטרה למנוע מטורקיה לשלוט על מקורות הנפט והגז של סוריה. המטרה הרחבה יותר של ישראל הייתה להביא לחלוקת סוריה לאזורים יריבים, כדי להחליש אותה מבחינה אסטרטגית.
כישלון ההפיכה בחוף הסורי יצר הזדמנות לארצות הברית לכפות על א-שרע הסכם עם "כוחות סוריה הדמוקרטית" (כּוּרדים), אשר הוא דחה בעבר אך נאלץ לאמץ בלית ברירה. ההסכם, שהיה מוטה לטובת הכורדים, הוביל לזעם טורקי, ובעקבותיו פתחה אנקרה במתקפות צבאיות על הכוחות הכורדים כדי לערער את ההסכם.
בתגובה לכך, "כוחות סוריה הדמוקרטית" הודיעו על ביטול ההסכם עם המשטר החדש בדמשק, הסירו את דגלי המדינה, והחלו במעצרים המוניים של חברי "תחריר א-שאם".
האירועים בחוף הסורי חשפו את הדינמיקה המורכבת בין השחקנים האזוריים. איחוד האמירויות, סעודיה, מצרים וירדן מודאגות מעליית האחים המוסלמים לשלטון, ועושות מאמצים לערער את יציבותו, בעוד טורקיה, קטר וארה"ב מספקות לו הגנה.
למרות הקשרים הקרובים בין א-שרע לטורקיה, התברר כי נאמנותו נתונה בעיקר לארצות הברית. החלטתו לחתום על ההסכם עם הכורדים פגעה באינטרסים הטורקיים, מה שהוביל את אנקרה להודיע לו כי הנשיא ארדואן לא יבקר בדמשק בעתיד הקרוב, בשל התחייבויותיו האחרונות לארה"ב, שפגעו במעמד הטורקי בסוריה.
סופר: אל-חנאדק
