ישראל דיפנס: ישראל מול חיזבאללה, מהו הפתרון?

החוקר לענייני ביטחון לאומי ותחומים צבאיים, אהוד עילם, מציין במאמר שפורסם באתר "ישראל דיפנס" כי כל האופציות שעומדות בפני ישראל להתמודדות עם חיזבאללה הן בעלות תוצאות שוליות. הוא מנסה לענות על השאלות הבאות: כיצד יסתיים העימות בצפון, ואילו אפשרויות ישראל צריכה לשקול כנגד חיזבאללה? האם הפתרון הוא מתקפה נרחבת בלבנון?

המאמר

מאז אוקטובר 2023, ישראל וחיזבאללה מנהלים מלחמת התשה בעוצמה משתנה. חיזבאללה ספג אבדות כבדות, אך ישראל שילמה מחיר גבוה גם היא. לצד האבדות והנזקים לתשתיות, עשרות אלפי ישראלים נאלצו לעזוב את בתיהם, בעיקר באזור הגליל, שחיזבאללה שואף "לכבוש". למרות שהוא אינו יכול להשיג זאת, הצליח חיזבאללה לפנות את האזור מתושביו.

לאורך השנים, מספר התושבים היהודים בגליל היה בירידה, ללא קשר לחיזבאללה. לפני המלחמה, היו היהודים פחות מ-15% מאוכלוסיית הגליל. כעת, ייתכן שחלק מהעוזבים יעברו למקומות אחרים בישראל, מה שיקטין את הנוכחות היהודית. ישראל צריכה להפוך מגמה זו ולחזק את אחיזתה בגליל, לא רק באמצעות פעילות צבאית, אלא גם על ידי הגנה על האוכלוסייה היהודית והערבית.

מאז הקמתה, ישראל ביצעה מספר מערכות ופעולות בלבנון, החל ממלחמת העצמאות, דרך העימותים עם אש"ף בשנות ה-60 וה-70, ושיאם במלחמת לבנון ב-1982. לאחר מכן, חיזבאללה החליף את אש"ף ככוח הדומיננטי בלבנון. חיזבאללה מחויב למאבק נגד ישראל, אך הוא מתמקד בחיזוק שליטתו בלבנון יותר מאשר במטרות פלסטיניות.

מאז מלחמת לבנון ב-2006, שררה על הגבול הצפוני רגיעה יחסית במשך 17 שנה, ללא תקריות חמורות כמעט. זהו הישג משמעותי לישראל, אף על פי שחיזבאללה התחזק במקביל. למרות שחיזבאללה סייע לפלסטינים במאבקם נגד ישראל, הוא נמנע ממעורבות ישירה בעימותים עם חמאס עד המלחמה הנוכחית. לכן, ישראל צריכה לשאוף לחזור למצב שהיה לפני ה-6 באוקטובר 2023, למרות התסכול והקשיים הכרוכים בכך.

חיזבאללה טוען כי ימשיך במלחמת ההתשה כל עוד הלחימה בעזה נמשכת. למרות שהלחימה מתחילה לדעוך, כל עוד לא הוכרז רשמית על סיום העימות בעזה, חיזבאללה ימשיך לתקוף את ישראל. לא בטוח שהכרזת ישראל על סיום העימות בעזה תגרום לחיזבאללה להפסיק את מלחמת ההתשה, אך היא תבהיר כי נדרש פתרון שונה. מו"מ דיפלומטי בלתי ישיר עם חיזבאללה, באמצעות ארה"ב ואחרים, עלול להוביל למבוי סתום, מה שלא ישאיר לישראל אלא את האפשרויות הצבאיות.

בשנות ה-90, בעקבות מלחמת ההתשה המתמשכת בעת פריסת צה"ל בלבנון, ישראל ביצעה שתי פעולות עיקריות: "דין וחשבון" ב-1993 ו"ענבי זעם" ב-1996. פעולות אלו התבססו בעיקר על כוח אש, והובילו לתוצאות מוגבלות, וההתשה נמשכה. כיום, כוח האש של צה"ל חזק הרבה יותר, אך אין להסתמך עליו בלבד. צה"ל יכול לבצע תמרון רחב היקף, תוך ניצול הניסיון שנצבר בלחימה בעזה לסיוע לפעולות בלבנון. פעולה קרקעית בלבנון עשויה להאיץ את סיום העימות ולהשמיד מטרות שקשה לחסלן בכוח אש בלבד.

עם זאת, צה"ל זקוק לזמן כדי לאפשר לחייליו לנוח מהקרבות בעזה, לשפר היבטים שונים וליצור יחידות נוספות. זה הכרחי משום שחיזבאללה מיומן וחזק יותר מחמאס. בנוסף, חדירה קרקעית נרחבת בלבנון תכביד על ישראל, שאינה רוצה לחזור לבוץ הלבנוני. חשוב לזכור שבעוד שמלחמת ההתשה בצפון יקרה, מחיר פעולה רחבת היקף נגד חיזבאללה עלול להיות גבוה יותר, גם אם שני הצדדים ינהגו באיפוק כדי להימנע מעימות נרחב.

בכל מקרה, ישראל לא צריכה להשלות את עצמה שהיא מסוגלת לעקור את חיזבאללה, משימה שכמעט בלתי אפשרית. למרות שניתן להחליש את חיזבאללה באופן משמעותי, ככל שישראל תשאף לצמצם את כוחו, כך יעלה המחיר שתשלם.

לסיכום, אם חיזבאללה יתעקש להמשיך במלחמת ההתשה והדיפלומטיה תיכשל, ישראל תצטרך לשקול פעולה יחסית מוגבלת שמטרתה לסיים את ההתשה מבלי להסלים למלחמה כוללת. זהו פתרון בעייתי ומורכב, אך עדיף על האלטרנטיבות האחרות.