מבצע ענבי זעם: ההתחלה והסיום

תחילת האירוע

ישראל הרגה בכפר ברעשית בדרום צעיר ופצעה אחרים ב-9 באפריל 1996. לאחר פחות מ-12 שעות מהפשע, חיזבאללה תקף בטילים את נהריה וקריית שמונה בשלושה מטחים, והתקשורת דיווחה על פציעת 37 מתנחלים. בעקבות זאת, איים ראש הממשלה דאז שמעון פרס בפלישה אווירית ללבנון.

ב-11 באפריל הפציצו המטוסים בניין מגורים באזור חארת חורייק בפרבר הדרומי של ביירות, מה שגרם לנפגעים רבים מבין האזרחים. פרס התייחס למתקפה כ"הודעה פשוטה" לחיזבאללה, בטענה שלא יהיה שקט בלבנון אם חיזבאללה יירה טילים על יישובי הצפון או כל אזור אחר בישראל.

שעות ספורות לאחר המתקפה הישראלית והצהרותיו של פרס, הודיע מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שההתנגדות תגיב לתוקפנות בהפצצת יישובים אלה, ואיים שלא יהיה "ביטחון" למתנחלים בהם כפי שהבטיח להם שמעון פרס, ושהמשוואה "ביירות מול קריית שמונה" אינה מתקבלת.

ישראל הבינה את רצינות האיום והחלה לפנות את יישובי הצפון, ולאחר מכן פתחה במלחמה על לבנון בטענה למנוע הגעת טילי ההתנגדות לצפון, להשמיד את התשתית הצבאית של ההתנגדות ולפרק אותה מנשקה, בנוסף למטרות פוליטיות נוספות בארץ ובתוך לבנון.

תוצאות המתקפה

חיזבאללה הצליח, במסגרת מה שהבטיח נסראללה בתחילת המתקפה כשאמר "האדמה שלנו תחזור אלינו, נשיב אותה אלינו, את תושבינו ברצועה נשחרר ונחזיר למולדת, את תושבינו מחוץ לרצועה נגן עליהם ונשמור עליהם... אל ישמחו על מה שעשו היום, כי מה שעשו לא יגרום לשמעון פרס וממשלתו ולהנהגה עמו ולמתנחליו אלא חרטה, וכולם ישלמו מחיר יקר ויקר מאוד", לקבוע את המשוואות בהגנה על אזרחים, לגרום לאיום ב"עומק" האדמה הכבושה בצפון פלסטין ולזרוע "פחד" וחרדה בלבבות יותר מ-100 אלף מתנחלים, ולהעמיד את מה שהכיבוש מכנה "רצועת הביטחון" (קו הרוחב 32) תחת טיליו. כמו כן, ביצעה ההתנגדות מלחמה פסיכולוגית ותקשורתית כששידרה באמצעות התקשורת הודעות אזהרה בעברית למתנחלים כדי שיפנו את יישובי הצפון.

ישראל העריכה את נזקיה הכספיים בכ-300 מיליון דולר, ואת נזקיה בענף התיירות בכ-13 מיליון דולר, בנוסף לנזקים כתוצאה מהפצצת היישובים בכ-7 מיליון דולר.

ישראל ביצעה שתיים מהטבח הגדולים ביותר בתולדות לבנון. הראשון, טבח "אל-מנצורי" ב-13 באפריל 1996, כאשר מטוסי הכיבוש הפציצו אמבולנס שהסיע אזרחים שנמלטו מהתוקפנות, לאחר שעבר על פני מחסום "הכוחות הפידג'יים" (הפועלים במסגרת הכוחות הבינלאומיים בכביש אל-חניאה), מה שגרם למותם של שישה חפים מפשע ופציעתם של 9 אחרים, בהם ילדים שלא עברו את חודשי חייהם הראשונים.

הטבח השני, "קאנא", ב-18 באפריל, כאשר מטוסי הכיבוש הפציצו מבנה השייך לכוחות שמירת השלום הבינלאומיים בכפר קאנא הדרומי, אליו נמלטו אזרחים, מה שגרם למותם של 102 נשים וילדים ברגע אחד!
הודאות ישראליות

- "חיזבאללה ניצח בקרב" (מעריב, 19 באפריל 1996).

- "חיל האוויר אינו מצליח להתגבר על טילי הקטיושה" (זאב שיף, הארץ, 21 באפריל 1996).

- "היה צריך למבצע 'ענבי זעם' להבטיח שליטה על דרום לבנון או לא להיות כלל" (אלייקים העצני, ידיעות אחרונות, 28 באפריל 1996).

- "הממשלה נכשלה במלחמה הדיגיטלית בלבנון" (אריאל שרון, הארץ, 30 באפריל 1996).

- ראש אגף המודיעין לשעבר של פיקוד הצפון, תת-אלוף במילואים רפי נוי, מתח ביקורת קשה על הצבא הישראלי וראה את המבצע ככישלון; "הם המשיכו לירות טילי קטיושה במשך 16 ימים על היישובים, והצבא לא הצליח להשתיק את האש".

- קצין בכיר בפיקוד הצפון האשים את אגף המודיעין הצבאי בכישלון להעריך את יכולת חיזבאללה, והעריך שהמבצע יימשך זמן קצר יותר מהזמן שארך בפועל. (איתן רבין, הארץ, 21 באפריל 1996).