ניתוח אישיותו של בנימין נתניהו

פסיכולוגיה פוליטית היא תחום של הבנת היסודות הפסיכולוגיים, השורשים וההשלכות של ההתנהגות הפוליטית, בעוד ניתוח אישיות פוליטי מתמקד בחיזוי פעולות או תגובות של אדם לנושא, וצופה את הצלחתו או כשלונו במהלך פעילותו הפוליטית.

לפני הפלישה העיראקית לכווית, מערכת הביטחון הישראלית החלה להכין תיק פסיכולוגי לסדאם חוסיין, שאיים לשרוף מחצית מישראל. "קבענו שסדאם חוסיין חולה נפש, אבל כתבנו גם שהוא אוהב לדרוך על הסף, אבל הוא נזהר לא לחצות את הגבול. אז חשבנו שהוא לא יירה טילים עם ראשי נפץ כימיים, וזה באמת היה המקרה". שאול קמחי, שחזה את התנהגותו של סדאם, זכה בפרס יוקרתי מטעם המודיעין הישראלי, מונה לעמדות מפתח, ובשנת 1999, עם התקרב מועד הבחירות, התבקש ליצור דיוקן פסיכולוגי של נתניהו, שהתקרב לסיום כהונתו כראש הממשלה. קימה ניתח את תכונות האישיות של נתניהו ואמר כי הוא "נרקיסיסט עם נטיות פרנואידיות וסמכותניות, אבל מוכשר עם יכולת רטורית יוצאת דופן ומיומנות יחסי ציבור, והתקשורת היא בעלת חשיבות עליונה עבורו". בנוסף לתכונות אחרות.

יש לציין, כי קימצ'י החליט לבחון שוב את הניתוח המקורי של אישיותו של נתניהו 21 שנים מאוחר יותר, בשנת 2020, והתברר שמסקנותיו העיקריות לא השתנו, לא בזמנים רגילים ולא במשבר. סגנונו של נתניהו הוא סגנון הממשל המרכזי. כלומר, היא מתעלמת ממנהלים וממדיניות מוגדרת מראש, ו"זה יוצר פגמים בולטים המתבטאים במסרים סותרים מאלה שעובדים עבורה". נתניהו מפיץ מסרים והבטחות מעורפלים, ומתעוררים סכסוכים מתמשכים בין הגופים השונים (למשל משרד הביטחון, האוצר ומשרד הבריאות), שעשויים להתבטא רק באופן חלקי בשטח הפתוח". הוא אומר קימי.

סיכום אישיותו של נתניהו

מספר דפוסי התנהגות של נתניהו מייצגים פוסט-אגואיזם, לדברי קימה, והצלחה אישית חשובה לו יותר מאידיאולוגיה. הוא כל הזמן מנסה להשיג את זה. דפוס זה בא לידי ביטוי בקבלת עזרה מבעלי המניות האמריקאים שיש להם דעות קיצוניות שונות לחלוטין משלו. הוא אינו מהסס לנצל אחרים, כולל עמיתים, להצלחה. זאב בודד ואנוכי, מסוג האנשים שהיית אומר שאין להם אלוהים.

שאפתנות ונחישות הן אולי הדמות הבולטת ביותר של נתניהו. "שאפתנות באה לידי ביטוי ברצון שלו להיות הטוב ביותר, להיות הראשון, לגבור על אחרים, להגיע לפסגה." זה מסביר את התעקשותו על תפקיד ראש הממשלה למרות כל המכשולים שעמדו בפניו, עד כדי כך שהוא הניח את ידו בידיהם של הקיצונים שדרכם הצליח להיכנס לתפקיד ולשים אותם בקואליציה למרות חוסר הניסיון שלהם במשרדים שקיבלו. הוא לא מהסס למחוץ אנשים שמהווים איום עליו. היא מיישבת באופן שיטתי תוצאות על ידי השפלתם של מנהיגי המפלגה וניסיונותיה לשלוט בהם. התנהגות תוקפנית זו תוארה על ידי קימהי, שכתב כי הוא "תוקף כל מי שנתפס כיריב או מתחרה". ההתקפה יכולה להיות ישירה או עקיפה".

נתניהו גם חותם על נדרים ומבטיח הבטחות שהוא לא מקיים. כתוצאה מכך, הוא נחשב לא אמין. הוא עשה זאת מספר פעמים עם נשיאים אמריקאים וערבים. זה כבר מזמן הכעיס את הממשל האמריקאי. הוא "משוכנע שבפוליטיקה כל אמצעי מתקבל על הדעת". אומרים היועצים שלו.

נתניהו תמיד היה חשדן. זהו אחד המאפיינים הדומיננטיים שלו. הוא חושד ש"כל העולם נגדו", מלווה בתחושות של התעללות. יריביו הם כל פוליטיקאי מממשלות קודמות, אפילו האליטות במפלגתו שלו. כמו כל הפראניסטים, רמת החשדנות שלו עולה ומתעצמת במהלך משברים, והוא מתחיל לחשוד בעובדיו הקרובים. על פי העיתונות העברית, רק לעתים נדירות בנה נתניהו אמון עם הגנרלים של הצבא הישראלי, משום שהוא רואה בהם יריבים פוליטיים פוטנציאליים. זה ייבחן בימים הקרובים בקבינט הקטן של שרי המלחמה, הכולל שלושה גנרלים לשעבר, כולל בני גנץ, שכמעט הודח מראשות הממשלה ב-2020. עכשיו יש לנו אישיות מורכבת של נרקיסיזם ופרנויה, ובכל מקרה שניהם מהססים וקשה לקבל החלטה.

התנהגותו של נתניהו נמצאת תחת לחץ

התנהגותו של בנימין נתניהו תחת לחץ משתנה ממצב למצב. אם ניתן לחזות את המתח ומקור המתח ידוע, נתניהו מרגיש בשליטה, וקמחי אומר שבמקרה הזה הוא לא מאלתר, נשאר רגוע במהלך משברים כאלה ועוסק ישירות בבעיות. כאשר המשבר הוא בלתי צפוי, ונתניהו מרגיש אובדן שליטה, הוא מאבד את קור רוחו ופועל בבלבול, "ברגעים אלה הוא מוכן להבטיח כל דבר", אומר קימחי, ו"ניתן ללחוץ עליו", ולכן, כאשר העיתונות המערבית מתארת את נתניהו במיוחד לאור ההפגנות שהיו לפני הקרב על המבול של אל-אקצא, היא אמרה שזו "קבוצה של לחצים שמופעלים עליה". התנהגות זו במשברים מסבירה מדוע "אף אחת מהמלחמות הגדולות של ישראל לא הייתה תחת פיקוחו", אמר אנשל פבר, בעל טור ב"הארץ", שכתב אוטוביוגרפיה שכותרתה "ביבי: החיים הסוערים וזמנים של בנימין נתניהו". "הוא מעולם לא מיהר לגייס ולשלוח את הצבא כולו, בהתאם לאישיותו", אמר. לאחר שחמאס עבר מעזה, נותר הצבא משותק במשך יותר מ-6 שעות.

כשחזר לקימי, הוא אומר שכאשר נתניהו ייסחט, הוא בתחילה יתנגד בכבדות, אבל הוא גם יוותר בכבדות, ואולי זה מה שביידן הבין על אופיו של נתניהו, שם הוא הצליח לקחת את הפיקוד על פעולות צבאיות מההנהגה הישראלית כדי שישתלטו עליו יועצים אמריקאים וחדר הפיקוד סנטקום. נתניהו, שנשאר יותר מ-14 ימים לאחר שחמאס חצה את הרצועה, מאיים ונשבע לעשות את העבודה הקרקעית, לא הצליח לקבל את ההחלטה עד היום, והוא לא צפוי לקבל אותה ללא קולב להאשים כשההתקפה נכשלת.

השקפות פוליטיות ודתיות של העולם

ספריו ונאומיו של נתניהו אינם מספקים דוגמאות לניסיונות להבין או להציג דעות אחרות מלבד שלו עצמו. לכן קל להבין את תפיסת עולמו ביחס לסכסוך הערבי-ישראלי, שאותה ניתן לסכם כך: "אין דבר צודק יותר מאשר שיבת היהודים למולדתם", וכי "מדינות ערב אינן דמוקרטיות, ולכן השלום איתן יכול להתבסס רק על מאזן הפחד ועל יכולתה של ישראל להגן על עצמה". זוהי תרבות יהודית. לפיכך, ממשלת נתניהו עדיין לא הסכימה לתנאים הסעודיים לנורמליזציה, משום שהיא אינה מוכנה לוויתור כלשהו לפלסטינים תחילה, ואינה מוכנה לכך שמדינה ערבית באזור תהיה מקבילה לה בכוח.

אמונותיו הדתיות של מנהיג אינן בהכרח מרכזיות לאישיותו. עם זאת, בישראל, שבה הדת והפוליטיקה הולכים יד ביד, לאמונות הדתיות של מנהיג יכולה להיות משמעות פוליטית ואישית משמעותית. חייו של נתניהו לאורך כל חייו הפוליטיים מצביעים על אורח חיים חילוני לחלוטין. הקשר שלו עם הדת מוגבל לנאומיו, שכן גיוס דתי מעניק תחושה חזקה של המשכיות היסטורית לעם היהודי וכבוד למסורת, אם כי כדימוי תקשורתי. במשבר האחרון שלו במהלך הקרב על המבול באל-אקצא, בנוסף לסחיטה רגשית, נתניהו משתמש במושגים דתיים יהודיים, שתמיד עושים את עבודתם כדי לעורר שנאה יהודית, אמר נתניהו ליהודים בנאום שתיאר בתוקף: "בדיוק כמו לאחר מותו של משה התחלתי לקרוא חלק מבראשית על שמחה טורה (כלומר, השמחה של סיום קריאת ספרי התורה), כך אחרי הטרגדיה אתה מתעורר. אנחנו לא הולכים לשום מקום. הטרוריסטים לא ינצחו, החופש ינצח. כשפגשתי את גולדה מאיר לפני חמישים שנה, היא באה אחרי לאולם ושאלה אותי: "למה את נראית כל כך מודאגת? אל דאגה, יש לנו נשק סודי: אין לנו לאן ללכת". אני אומר לישראל, אנחנו לא הולכים לשום מקום. עם ישראל חי.

כך נתניהו משתמש ברגש, בעוד היהודים הקדמונים השתמשו בו כדי להפוך רגשות רעים לחיוביים, שאחרי טרגדיה אנחנו מתעוררים. ואז גולדה מאיר, מפורסמת במורשת המייסדת של המדינה היהודית, יוצאת ומסיימת את פיזורם, אומרת להם, "אין לנו לאן ללכת". משפט זה מרמז גם על תפיסה דתית שהארץ הזאת היא הארץ המובטחת הקדושה, לא משום שהיהודים אינם רצויים בארצות אחרות ואינם יכולים לרכוש לאומים אחרים. כך מתעורר הרגש הלאומני היהודי המכחיש שהפלסטינים הם בעלי האדמה, ואין להם באמת לאן ללכת.

האם נתניהו מקבל החלטות במלחמה؟

כתוצאה מכך, על פי תכונות אישיות, נראה שנתניהו מתקשה לקבל החלטות, ונוטה לדחות את החלטותיו הסופיות עד לרגע האחרון. דפוס התנהגות זה הוא מאפיין של קבלת ההחלטות הפוליטיות של נתניהו, והוא עשוי להסביר את הכישלון בהצגת תוכנית ליציאה מהמשבר. בהתאם לכך, היא נוטה להתמודד עם הנושא ברמה הטקטית, מבלי לקבל החלטות אסטרטגיות, ולכן היא מסרבת להיכנס לשטח למרות האיומים הרבים.

תפיסה חדשה בניתוח אישיות מנהיגות התפתחה עם התפתחות הפסיכולוגיה, הנקראת "מנהיגים גבוהים". הרעיון מתאר מנהיגים המזהים ומזינים את הפחדים העמוקים ביותר של הקהל. מאפייני האישיות של המנהיג הרעיל נקשרו בספרות לאישיות נרקיסיסטית שהיא מנהיגות אנוכית, שנואה וסמכותנית. ניתן לראות רבים מהקווים המשותפים בין תיאורים אלה של מנהיגים בכירים לבין התנהגותו וביצועיו של נתניהו במהלך המשבר הנוכחי בעזה: הצורך לדעת הכל, פחד והיסוס, ולהראות צורך אינסופי להציג את הצלחותיו ויכולותיו שוב ושוב, אותן תכונות שמצא לפני יותר מ-20 שנה, ואפילו שנות שלטונו, הוכיחו שדבריו נכונים. בסיכומו של דבר, הוא אדם מרוכז בעצמו שמשתמש במבול אל-אקצא להישרדותו, ואין זה משנה אם הוא על גב הביטחון הישראלי, אדם שאינו סומך אפילו על חברי המועצה הקטנים שלו, ומועצה זו לא תוכל לקבל החלטות לפעולות צבאיות, ולכן ביידן העביר אותה לידי הפיקוד המרכזי של ארה"ב. זו אותה הסיבה שיריביו לשעבר ומאוחר יותר מכנים אותו "לוזר".