המוסד הישראלי

המוסד הוא אחד מסוכנויות המודיעין החשאיות ביותר בעולם, כשהרשויות הישראליות כל כך חשאיות שהן לא חושפות את שמו של ראש המוסד עד תום תקופת כהונתו. זהו קו ההגנה הראשון להתנקשות, חיסול וריגול.

מקורו של המודיעין הישראלי מתאפיין בכך שהוא קדם להופעת "הישות הישראלית", והוא מתוארך לוועידה הראשונה של התנועה הציונית ב"בזל" בשנת 1897, שבה יש לעבוד על התוכניות והמדיניות. מאז כיבוש השטחים הפלסטיניים, "ישראל" מבצעת את פעולותיה בחשאיות מוחלטת, תוך יצירת ארגון חשאי בשם "בלו", שמטרתו להשפיע על השלטונות העות'מאניים לאפשר ליהודים לעלות לארץ ישראל. ניסיתי לבטל את שלטונו של עבדול חמיד השני לאחר התנגדותו.

עם הקמת ישות הכיבוש, היא נקראה "צבא ההגנה לישראל" ולאחר מכן הקימה את מה שנודע כ"מוסד המודיעין הישראלי" ומורכב ממספר גופים, החשובים שבהם הם:

ביטחון המודיעין הצבאי: אמ"ן

בעבר נקראה המחלקה "מחלקת המודיעין של הצבא" ונחשבת לגוף המנהל של רוב פעילויות המודיעין הצבאיות הזרות והפנימיות. משימתו הראשונה הייתה לאסוף מידע על הצבאות הערביים ולספק אותם למשרד הביטחון, במאבק בריגול ובצנזורה של העיתונים הישראליים.
בשנת 1952, הממשלה ארגנה מחדש את המבנה הפנימי של שירותי המודיעין, וקבעה:

ועדת מנהלי הסוכנויות "עאדאת" נועדה לשלב את המודיעין הימי ולארגן את עבודתו, את שירות המודיעין התעופתי ואת מנגנוני הביטחון.

2 - שירות המודיעין הפוליטי, שאורגן מחדש כשירות מודיעין חשאי, נודע מאוחר יותר כ"מוסד".

3- שירות הביון האנטי-ריגול, הידוע גם כ שב"כ ופירושו בעברית "אגף הביטחון הכללי", שמטרתו לאתר את אויבי "המדינה העברית" וחבריה כאחד.

"המוסד":

היא הוקמה בשנת 1951 בהוראת ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, להיות זרוע המודיעין הזרה. למרות שעברו רק 3 שנה מאז הוכרז "הישות הישראלית". מאז הקמתה של מערכת זו, "ישראל" משתוקקת להעניק לה הילה מיוחדת של עמימות וסודיות על כל ארגונה הפנימי, פעולותיה ופעולות הריגול שלה.

משימתו הייתה לשתול מרגלים וסוכנים במדינות שונות בעולם, על מנת לאסוף מידע סודי רב חשיבות, במיוחד מדינות בעלות חשיבות אסטרטגית ומשפיעה, ולשאוף לגייס יהודים בעלי תפקידים חשובים במדינות זרות. תיאום עם סוכנויות מודיעין "ידידותיות" על מנת להחליף מידע, להשיג אינטרסים ולפקח על הפעילות הכלכלית והטכנולוגיה במזרח התיכון, במיוחד באזור הערבי, על מה שעלול להשפיע על מאזן הכוחות בעתיד.
"המוסד" הוא אחד משירותי המודיעין הבודדים בעולם המסתמך על תמיכת מתנדבים, שם הנוכחות הגדולה של יהודים בעולם היא מרכיב חשוב ביישום תוכניות, תוכניות ופריצות ביטחון. סוכנות זו ידועה בהתעניינות שלה בתעמולה תקשורתית של עבודתה כדי לגרום לישראלים להאמין שיש להם מנגנון רב עוצמה.

היא מקבלת תמיכה כספית ותקשורתית עצומה מארצות הברית ובעיקר ממדינות המערב. בכל פעולה כושלת של מנגנון זה, מתנהל בעולם קמפיין רחב המובל על ידי התקשורת וה"לובי היהודי" כדי לצמצם את חשיבותו של כישלון זה ולזכות בתמיכה עולמית בזכותה לעשות כל פעולה שתשמור על "ביטחונה הלאומי", ולהטיל את הדימוי כתוקפן.

תורת המודיעין הישראלית מבוססת על עקרון הפלורליזם במנגנון כדי ליצור תחרות ולהפחית את סיכויי הטעות וההפתעה, בנוסף לבניית מכשירים מיוחדים בהתאם למיקום גיאוגרפי ולאופי העבודה, כך שהשיטות משתנות במכשירים שונים.

מכשירים אלה מסתמכים בעיקר על גיוס לקוחות, שהוא תהליך מורכב, הדורש מומחיות גבוהה ודיוק, תוך התמקדות בחולשתו של כל לקוח ומנוצל על ידי פיתוי או הפחדה.

ראוי לציין כי סוכנים ומרגלים מסוימים עשויים שלא להבין שהם כאלה עד שהם מעורבים בפעולות ריגול או נופלים לידיהם של מודיעין זר או ערבי. זה בגלל ש"ציידי לקוחות" מסתמכים על כל ההשפעות הפסיכולוגיות של כלי הנשק.

ראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, אמר כי תהליך הגיוס הוא "מלחמת מוחות פתוחים".

ללא צורך בלקוח, הוא מורחק, בין אם באמצעים ידידותיים או עוינים, ובין אם באמצעות תשלום דמי חבר ועזרה לו לעזוב את הארץ, או נהרג בדרכים שאינן מעוררות חשד, כגון רעל, דריסה או התנקשות. הלקוח יודע שהמכשיר אינו מספק לו פוליסת ביטוח חיים ועלול לבגוד בו בכל רגע. עם זאת, המכשיר שומר חלק מהם כדי ליהנות המומחיות שלה אם הוא נאמן מאוד לישות.
למוסד יש את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר בתחום הריגול והמידע משתנה בין: מערכות ריגול דיגיטליות הנקראות "איצ'ו", מערכת אוטומטית גלובלית ללכידה שגרתית של שיחות טלפון, הודעות והודעות אחרות על בסיס יומי, רחפנים בשיתוף עם חיל האוויר הישראלי עשויים לפעמים לשמש לביצוע חיסולים ולוויינים שמספרם עולה על 5.

המוסד הישראלי היה מעורב בהיסטוריה של פעולות ריגול, התנקשויות, מזימות וחבלה שהביאו למלחמות עקובות מדם ולמתיחות ביחסים בין מדינות. הוא ביצע מספר רב של פעולות כושלות, כמו ניסיון להשיג מידע על "יכולתו של חיזבאללה במלחמת לבנון 2006, אך נכשל והפסיד במלחמה". מספר גורמים נוספים תקפו את מנהיגי ההתנגדות הבולטים בעולם הערבי והאסלאמי, בעיקר את הסתרת האמאם מוסא א א-סאדר ואת חיסולו של מזכ"ל חזבאללה עבאס אל-מוסאווי, מנהיג חמאס יחיא עיאש וראש הג'יהאד האסלאמי פתחי שקאקי, שנרצח במלטה ועוד.