צבא הכיבוש עבר לשלב השלישי בצפון רצועת עזה, שם הוא מבצע פשיטות על בסיס מידע מודיעיני, בעוד שבמרכז הרצועה השלב השני עדיין בתוקף אך מתקדם מהקודם. בדרום הרצועה עדיין בוער הקרב בין ההתנגדות הפלסטינית לצבא הישראלי על ציר פילדלפיה, כאשר מתחילים לדבר על מעבר לשלב השלישי שם. מעבר נצרים, המפריד בין מרכז הרצועה, חווה בשבועות האחרונים פעולות צבאיות ומלחמה חוזרת ונשנית בין שני הצדדים.
בהקשר זה, פרסם עיתון "ידיעות אחרונות" מאמר שתורגם על ידי אתר אל-חנדק, המסביר את התפתחות האירועים ואת תכניות הצבא הישראלי במקומות שונים ברצועה, ומדגיש את עיכוב נתניהו ביישום תוכנית היום שאחרי בשל חששו מהימין הקיצוני בממשלה, מה שמאפשר לחמאס לשקם את כוחותיה מחדש.
הטקסט:
אחרי חודשים של לחימה, נערך צה"ל למציאות חדשה בעזה - שבמידה רבה הוא זה שעיצב אותה. בעזה מתקיימים בתקופת הנוכחית שני מצבי לחימה: בצפון הרצועה, עד מסדרון נצרים, עבר צה"ל באופן מלא לשלב ג' מבין שלושת שלבי הלחימה. הצבא יצא מהשטח ומקיים בו פשיטות על פי מידע מודיעיני, כמו הפעולה שמתבצעת כעת בפיקוד אוגדת 98 בשכונת שג'אעיה. יש גם פשיטות בסדר גודל חטיבתי וגדודי שנועדו בעיקר להוציא את המחבלים ממחבואיהם ואז להכות בהם ולהשמיד מערכי לחימה מעל הקרקע ומתחתיה, כדי להביא לדעיכה של התנגדות חמאס.
למעשה אחרי שהשלים את פירוק המסגרות הלוחמות של חמאס, וגרם לארגון לעבור ללוחמת גרילה של בודדים ושל חוליות, נכנס הצבא לשלב של התשת האויב. כעת הוא מניח לאויב להתארגן – ואז הולם בו שוב ושוב ומצמצם את הנוכחות שלו עד לרמה שאינה מסכנת יותר את יישובי עוטף עזה. הלחימה הזו בשלב ג' בצפון הרצועה תביא עוד ועוד פשיטות של כוחות, שיחזרו פעם, פעמיים ושלוש לאותה שכונה או עיירה שבה המודיעין יבחין בהתארגנות מחדש של חמאס.
לארגון הטרור יש עדיין כמה מאות רקטות כבדות שמסוגלות להגיע לשטח ישראל. המטרה ב"כיסוח הדשא" הזה היא לאתר ולהשמיד את רוב המשגרים והרקטות שנותרו ואת אמצעי ומתקני הייצור.
הבועה תתפוצץ?
מטרת שלב ג', כפי שהוא מתבצע בצפון הרצועה, היא למנוע את שיקום חמאס כארגון צבאי טרוריסטי ולגרום לו להיות במנוסה בלתי פוסקת. המצב הנוכחי מאפשר כבר להתחיל במקביל ביישום תוכנית היום שאחרי, שנועדה לייצר משילות אזרחית חלופית לזו של חמאס. הכוונה היא להתחיל בקרוב ביישום הבועות ההומניטריות בצפון רצועת עזה – בית חאנון, בית לאהיה ואל-עטאטרה. התושבים שם ינהלו את חייהם ויקבלו סיוע הומניטרי. בהמשך המודל הזה צפוי לעבור לשאר הרצועה. גורם ממשלתי רם דרג טען שיש למהלך סיכוי.
צה"ל יבודד למשל את הכפר אל-עטאטרה ויאבטח אותו. הצבא ידאג שבין השבים אליו יהיו תושבים ולא אנשי חמאס או הג'יהאד האיסלאמי. ועד מקומי ינהל את העניינים האזרחיים. צה"ל וארגונים בינלאומיים יעבירו לו מזון, תרופות ומצרכים חיוניים והוא זה שיחלק אותם למקומיים.
המובלעות האלה ייהפכו לממשל מקומי שיש לו מעין ועדת גג בינלאומית, המורכבת מנציגים של מדינות מוסלמיות ומדינות ערב שאינן עוינות לישראל. הן גם יחזיקו כוח שלום לאכיפת חוק וסדר באותה מובלעה, ויחליפו את צה"ל באבטחת הבועות ההומניטריות. התוכנית נראית יפה על הנייר, אבל לדעת מומחים הסיכוי שלה להתממש הוא קלוש, בין היתר משום שחמאס עדיין נוכח בשטח ואף רצח ראשי חמולות ושבטים שהיו מוכנים לשקול לקחת חלק במיזם המשילותי החלופי שישראל מנסה לייצר. שר הביטחון גלנט וגורמים נוספים בירושלים בטוחים שזה אפשרי ולוחצים על נתניהו לבצע.
אבל מה שבאמת מעכב כרגע את תחילת יישום תוכנית היום שאחרי הוא התנגדות ראש הממשלה בנימין נתניהו להעלות את הנושא לאישור הקבינט, מחשש לתגובת השרים סמוטריץ' ובן גביר. כתוצאה מכך ישראל מאבדת זמן יקר, וחמאס, שעדיין מקיים משילות אזרחית, יכול לנסות לארגן מחדש את כוחותיו הצבאיים, בין היתר על-ידי גיוס צעירים מובטלים שהמשפחות שלהם זקוקות לכסף כדי להתקיים. עד שלא יוצג שלטון חלופי לחמאס, ישראל לא תוכל לסיים לחלוטין את המלחמה ולספק ביטחון לתושבי העוטף. למעשה מה שקורה כרגע בצפון הרצועה, וגם בחלקים אחרים שלה, הוא המצב הגרוע ביותר שמפניו חששה ישראל – "סומליזציה": משפחות פשע וחמאס נלחמים אלה באלה על שליטה ועל בזיזת הסיוע, שאחר כך נמכר במחירים מופקעים בשווקים.
אתגר המנהרות
במרכז הרצועה שורר בינתיים מצב שמבחינת הלחימה אפשר לקרוא לו ב/1. כלומר, הלחימה נמצאת בשלב השני על פי הגדרות צה"ל. באזור נותרו כשלושה גדודים של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי שצה"ל לא פירק, במחנות הפליטים דיר אל-בלח ונוסייראת.
בדרום הרצועה, באזור רפיח, רושם צה"ל הצלחות מעל ומתחת לפני הקרקע. חטיבת רפיח למעשה קרובה להכרעה, אבל הלחימה העצימה תימשך שם כנראה עוד כחודש לפחות, עד השמדה או חסימה של המערך התת-קרקעי – מנהרות ההברחה מתחת לציר פילדלפי, שחיוניות לחמאס כדי לשקם את כוחו באמצעות קשר עם העולם החיצון, כלומר מצרים והבדואים בסיני. צה"ל איתר עד כה יותר מ-25 מנהרות בין רפיח העזתית לרפיח המצרית. נראה שלפחות חלק מהמנהרות לא נחסמו בצד המצרי ועדיין מאפשרות הברחה. צה"ל חוקר את העניין, אבל העיקר מבחינת ישראל, וגם מבחינת חמאס, הוא השליטה במעבר רפיח, שדרכו קיבל ארגון טרור את האספקה ואמצעי הלחימה. ישראל תדרוש פיקוח לפני שתסכים לפנות את ציר פילדלפי.
הנשק העיקרי של המחבלים ברפיח הוא מטענים ומלכודים שנועדו להקריס שכונות שלמות על לוחמי צה"ל. הצבא כבר פיתח שיטות פעולה, שכוללות סיוע של כלבים ורחפנים, ומאפשרות לו להתמודד עם הניסיונות לפגוע בכוחות. מאות מחבלים ברחו לאזורי המחסה ויימצאו שם כל עוד צה"ל יתקדם, אבל הם השאירו בשטח מצלמות חבויות שמאפשרות להם לעקוב אחרי כוחות צה"ל בניסיון לפגוע בהם.
אם צה"ל ייצא מאזור רפיח, סביר להניח שהמחבלים ינסו לחזור לשם. במקרה זה הצבא יפעל במקום כפי שהוא פועל בצפון הרצועה - פשיטות לפי איתורים מודיעיניים.
בצה"ל יש כוונה להחזיק גם בשלב ג' בשני מסדרונות שמבתרים את הרצועה. מסדרון אחד, נצרים, חוצץ בין מרכז הרצועה לצפון. צה"ל משתמש בו כדי למנוע חזרת עזתים ומחבלים שנמצאים במחסות הפליטים למה שנשאר מבתיהם בצפון הרצועה. החזקת מסדרון זה שימשה ומשמשת גם להפעלת לחץ על סינוואר לשחרר את החטופים. ביצוע עסקת חטופים יחייב כנראה את צה"ל לוותר על אחיזה במסדרון זה ולאפשר את מעבר העזתים למה שנשאר מבתיהם בצפון. אם סינוואר יפר או לא יבצע את עסקת החטופים במלואה, צה"ל ישתלט על פרוזדור נצרים מחדש.
צה"ל, בכל מקרה, יישאר באזור האבטחה, "הפרימטר", שרוחבו כקילומטר, בשולי הרצועה. המסדרון השני הוא ציר פילדלפי, בין כרם שלום לשפת הים של רפיח. כמו במסדרון נצרים, גם במסדרון זה יש במ"קים (בסיס מבצעי קדמי) ומל"קים (מרכז לוגיסטי קדמי). האחיזה בו היא בעיקר כדי להשמיד את מנהרות ההברחה ולמנוע את חידושן. עד שלא יושג הסדר קבע משביע רצון עם מצרים, תישאר ישראל בציר פילדלפי. הכוחות הלא-גדולים שיחזיקו את שני המסדרונות יהיו בתנועה ויתקפו את שני צידי המסדרון כדי להרחיב אותו וכדי למנוע מהאויב לתקוף את כוחותינו.
מודיעין מעל הכל
משימות התמרון, בעיקר ברפיח ובמחנות המרכז, יושלמו תוך זמן לא רב. מעבר של כל הרצועה לשלב ג' יכול לקרות בשני תרחישים. האחד, עסקה לשחרור חטופים שבמסגרתה תוכרז הפסקת אש ממושכת. צה"ל ייצא מרוב שטח עזה, אולי אפילו מכולו, אבל ימשיך להחזיק בפרימטר בשולי הרצועה שיספק ביטחון ליישובי העוטף. מצב זה עדיף מנקודת מבט ישראלית, אבל צה"ל מתכונן גם לאפשרות שסינוואר יפוצץ את המגעים לעסקת שחרור חטופים, ואז הלחימה ברצועה תימשך, אולי במקביל למלחמה בצפון.
האלמנט החשוב ביותר לשמירת הישגי צה"ל ברצועה ולמניעת שיקום חמאס, אחרי שרוב כוח הצבאי חוסל, הוא אחיזת שטח מודיעינית שתאפשר לדעת מה קורה בכל מקום ברצועה, בכל שעה, בסיוע אמצעים טכנולוגיים ומודיעין אנושי. המצב ידמה למציאות כרגע ביהודה ושומרון, בהבדל אחד גדול: באיו"ש הצבא חייב להגן על היישובים היהודיים והמאחזים הלא-חוקיים שנמצאים בתוך השטח. בעזה ההגנה תתבצע תוך אחיזת שטח מודיעינית ואווירית ופשיטות קרקעיות – בלי להיות נוכחים דרך קבע על אדמת הרצועה.
