יש מי שמעדיף לשקר לציבור על פני למנוע הרג חיילים לשווא

מדיה ישראלית כפופה לצנזורה צבאית שקובעת מה מותר לפרסם ומה אסור, במיוחד בעניינים הנוגעים לצבא הכיבוש. כך נשמר המידע חסוי מהציבור הישראלי. בעוד שמדובר צבא הכיבוש הישראלי דניאל האגארי משמיע הצהרות, שהן חלק מאסטרטגיית הגוף לטשטש ולהטעות את דעת הקהל הישראלית. המדיה מגויסת לשרת את האינטרסים והאג'נדה שלה.

בהקשר הזה, פרסמה עיתון "הארץ" כתבה שכותרתה "יש מי שמעדיף לשקר לציבור על פני למנוע הרג חיילים לשווא". הכותב מבקר בצורה חדה את השקר שמועבר לציבור הישראלי ואת ההיעלמות של עובדות לגבי מספר ההרוגים הישראלים וחוסר התוחלת במותם, וכן את והמוכנות של צבא הכיבוש למלחמה בחזית הצפונית.

הטקסט:

כלל הברזל התקשורתי ביחס לחיילי צה"ל הנופלים בקרבות בעזה אוסר לקבוע שמותם לא הביא תועלת ביטחונית עליונה למדינה. עוד הוא אוסר לקבוע שמותם לא שמר על ישראל ועל אזרחיה מפני אויביה, או שהוא היה בעל משמעות לאומית, ערכית וקיומית ארוכת טווח. אסור להשתמש במותם דווקא כדי למנוע מחיילים נוספים למות לשווא. פירוש הדבר שבשם רגישות כלפי משפחות השכול, כבוד לנופלים ולמכתבים חדורי הנכונות להקרבה שהותירו אחריהם, והמורל הלאומי — אין לומר לציבור אמת. יש להסתירה מפניו.

יתרה מזאת, גם בעניין מוכנות צה"ל למלחמה בצפון, המשך לחימה בדרום וההישגים האמיתיים בשדה הקרב — אין לומר לציבור אמת. זו החובה הפטריוטית. ולכן בכירי צה"ל בעבר ובהווה נאלצו להדליף לניו יורק טיימס (שנהפך למקור חיוני לאמת בעבור הישראלים) שצה"ל מותש, שהכוחות שחוקים, שחסרה תחמושת, ושהצבא לא ערוך למלחמה נגד חיזבאללה וזקוק לזמן התאוששות ארוך. זמן התאוששות הכולל הפסקת אש ממושכת בעזה — גם במחיר הישארות חמאס. דברים זהים פרסם בסוף השבוע במעריב הפרשן הצבאי של ערוץ 13, אלון בן דוד. הוא כתב במפורש שבכירי צה"ל לא מעזים לומר אמת לציבור.

למה? האין זו חובתם למנוע מות חיילים לשווא? לפחות הדליפו. כאן נכנס לתמונה חושף האמת האלוף בדימוס יצחק בריק. לטענתו, גם "דובר צה"ל משקר, חד־משמעי". דובר צה"ל, שדמותו עוצבה בשידורי החדשות כסמל האמינות והשקיפות. הגם אתה, הגרי, חלק מקנוניית השקר? בריק אמר כי "מג"דים ומח"טים בשטח, שאני הכותל המערבי שלהם" סיפור לו שנהרגו הרבה פחות לוחמי חמאס מכפי שנמסר. שכל ההרוגים כבר הוחלפו בצעירים עזתים. וש–80% מהמנהרות לא טופלו. לדבריו, "צה"ל נכשל, הפסיד במלחמה מול עזה. את זה אומרים אלופים, תתי־אלופים, מפקדי חטיבות ואוגדות בשטח. הם לא יגידו את זה לך", הסביר לקרן אוזן המזועזעת, "הם לא יגידו את זה בחוץ, כי יש להם שיקולי קריירה". בסרטון התגובה לכתבה בניו יורק טיימס הבטיח נתניהו שהמלחמה תיגמר רק אחרי "חיסול חמאס". טוב, גם לו יש שיקולי קריירה. לפי בריק (שוב, מגובה בבן דוד), ראשי הצבא לא רוצים מלחמה בצפון אבל "הם לא יגידו למצלמה". מדינה שלמה במלחמה משקרת לעצמה.

הם מתים לשווא. בינתיים, הכתב הפלרמנטרי זאב קם לא אוהב את האמת. על דברי בריק אמר כי גם אם הוא צודק, הרי שלהגיד ללוחמים "אתם נופלים לשווא... זה מסר נורא ואיום... זו אמירה לא ראויה". המסר בעייתי, כן? לא עצם מותם לשווא. כתב שמצהיר בריש גלי: האמת לא ראויה להיאמר, עדיף לשקר לציבור ביודעין. שימותו לשווא, שלמים עם עצמם בידיעה הכוזבת שלמותם היתה תכלית ראויה. כנראה שכשמטיפים לאזרחי ישראל "להיות ראויים" לקורבן הנופלים, מתכוונים שישקרו לעצמם באדיקות.