שר החוץ של ארצות הברית אנתוני בלינקן,

אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'ו ביידן, נולד בניו יורק ב-16 באפריל 1962, ממשפחה יהודית ממוצא אוקראיני, עשירה ומשפיעה במפלגה הדמוקרטית. הוא חי את ילדותו ונעוריו עם אמו ובעלה, סמואל בסאר, בפריז. מוסמך על ידי איוון ריאן, לשעבר עוזר מזכיר המדינה לחינוך ותרבות, עם מי יש לו שני ילדים. אביו, דונלד בלינקן, שימש כשגריר ארצות הברית בהונגריה.

חייו המדעיים

הוא למד בבית הספר דלטון בניו יורק עד 1971, ואז עבר לפריז כדי ללמוד בבית הספר "אקול ג'נין מנואל".

הוא למד באוניברסיטת הרווארד, ערך את העיתון היומי של הסטודנטים וערך את השבועון לאמנות, שם קיבל תואר ראשון במשפט ציבורי ב-1984, וקיבל דוקטורט במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה ב-1988.

קריירה מקצועית

אנתוני בלינקן עבד על ענייני הממשלה מאז שעבד על הקמפיין של המועמד הדמוקרטי לנשיאות מייקל דוקאקיס ב-1988, כמו גם שימש כעוזר מיוחד לנשיא קלינטון, מנהל בכיר של תכנון אסטרטגי, ומנהל בכיר של המועצה לביטחון לאומי לכתוב נאומים בין 1994 ל-1998. הוא המשיך להיות עוזרו המיוחד של הנשיא ביל קלינטון ומנהל בכיר לענייני אירופה וקנדה בבית הלבן בין השנים 1999-2001. ב-2002 הוא עבר לכהן כמנהל צוות של ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית, והמשיך בכך עד 2008, אז מונה לצוות המעבר של ממשל אובמה-ביידן.

בשנים 2009–2013 שימש כיועץ לביטחון לאומי לסגן הנשיא ג'ו ביידן, ולאחר מכן כסגן היועץ לביטחון לאומי עד 2015, ועבר לתפקיד סגן מזכיר המדינה עד 2017.

להדגיש את עמדותיו

הוא הביע תמיכה ב"זכותה" של ישראל להגן על עצמה "במהלך מלחמתו של האויב הישראלי ברצועת עזה ב-2014, מתוך אמונה כי "תמיכה ב"ישראל" כבסיס לדמוקרטיה באזור לא תשתנה", והכריז כי "כל מחלוקת עם ישראל תהיה החדר הסגור".

הוא תמך בפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003.

הוא תמך בהתערבות הצבאית בלוב ב-2011, תמך במערכה של נאט"ו נגד מועמר קדאפי, והגן על אספקת הנשק לאופוזיציה הסורית.

הוא גינה את ניסיון ההפיכה בטורקיה ב-2016 והצהיר כי ממשל אובמה תומך באופן מלא בממשלה הטורקית שנבחרה באופן דמוקרטי ובמוסדותיה.

לאחר שעזב את הבית הלבן, הוא תיאר את טורקיה כבעלת ברית של נאט"ו שעל ארצות הברית "למצוא דרכים לעבוד איתן בצורה יעילה יותר".

הוא אמר ב-2015 כי הבחירה בין טורקיה לבין הכורדים הסורים YPG היא "אפילו לא נושא לדיון, כי טורקיה היא בעלת ברית חשובה של ארצות הברית".

באפריל 2015 הוא הביע תמיכה במלחמה הסעודית בתימן ואמר: "כחלק ממאמץ זה, האצנו את אספקת הנשק, הגברנו את שיתוף המודיעין והקמנו תא תיאום משותף במרכז המבצעים הסעודי".

ביולי 2020, הוא אמר כי ממשל ביידן "יבחן את יחסי ארצות הברית עם ממשלת סעודיה, שהנשיא טראמפ נתן צ'ק פתוח כדי לקדם מערך הרסני של מדיניות, כולל המלחמה בתימן, כמו גם הרצח של ג'מאל חאשוקג'י ודיכוי ההתנגדות בבית".

ב-28 באוקטובר 2020, הוא אמר ל-Jewish Insider כי ממשל ביידן מתכנן "לערוך סקירה אסטרטגית" של היחסים בין ארצות הברית לסעודיה "כדי להבטיח שהיא באמת מקדמת את האינטרסים שלנו ותואמת את הערכים שלנו".

ב-17 ביוני 2020, הוא אמר כי ביידן "לא יקשור סיוע צבאי ל"ישראל" עם דברים כמו סיפוח או החלטות אחרות של ממשלת ישראל שאולי לא נסכים איתן".

הוא תמך בחימוש ללא תנאי של האויב הישראלי, ושיבח את הסכמי הנורמליזציה שתיווך ממשל טראמפ בין האויב הישראלי, בחריין ואיחוד האמירויות.

ב-21 בנובמבר 2020, הוא אמר לרויטרס כי הוא "מודאג מהמשך הפרות זכויות האדם של משטר א-סיסי במצרים", גינה את מעצרם של שלושה פעילי זכויות אדם וכתב בטוויטר כי "מפגש עם דיפלומטים זרים אינו פשע. הוא גם לא תומך בשלום בזכויות אדם".

הוא אמר לאחר שעזב את תפקידו ב-2017 כי ארצות הברית "עשתה את הטעות ההפוכה בכך שעשתה מעט מאוד בסוריה". כישלון מדיניות ארה"ב בסוריה היה כאשר וושינגטון לא השתמשה מספיק בכוח.

הוא מתח ביקורת על הכרזתו של טראמפ ב-2019 כי הוא רוצה להסיג את הכוחות מצפון סוריה, כצעד ש"הרס את האמינות האמריקנית".