מרכז מחקרי MMD: אחד ממרכזי המחקר והלימוד המסוכנים ביותר של ישראל

ייתכן שיש כאלה שסבורים שלישראל יש שלושה גופי מודיעין בלבד: המוסד, השב"כ ואמ"ן השייך לצה"ל. אך למעשה, קיימים שני גופי מודיעין נוספים: הראשון הוא מרכז מחקרי המודיעין (MMD) השייך למשרד החוץ, והשני הוא מחלקת חקירות המודיעין במשטרה.

מרכז מחקרי המודיעין - MMD, השייך למשרד החוץ הישראלי, נחשב לאחד הגופים המודיעיניים והמחקריים הבולטים והחשובים ביותר במדינה. החשיבות של המחקרים וההערכות שהוא מפיק עולה על כל מכון מחקר פרטי אחר בישראל, כדוגמת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). ההערכות שלו שוות בערכן להערכות של מחלקת המחקר באמ"ן. המרכז מספק לשר החוץ ולכל הנציגויות הישראליות בחו"ל הערכות מצב וכל מידע שנדרש במסגרת המשימות השונות, שייתכן כי חלקן בעלות אופי ביטחוני ומודיעיני.

מהן המידע והפרטים המרכזיים על המרכז?

- המרכז הוקם בשנת 1950 במטרה לעסוק במחקר פוליטי וכלכלי הקשור לכלל יחסי החוץ של ישראל. בשנת 1951 נוספה לו משימה חדשה והוא החל לטפל גם בעניינים מודיעיניים. בשנת 1952 הפך למחלקת מחקר פוליטית במשרד החוץ.

- בשנת 1974 הפכה המחלקה ליחידה עצמאית המסוגלת לספק הערכות מדיניות ביטחוניות השוות להערכות מחלקת המחקר באמ"ן. לאחר מכן הפך המרכז ל"מכון מחקר ותכנון מדיני" והפך לחבר בקהילת המודיעין הישראלית.

- בשנת 1977 חיזקו את מרכז ה-MMD לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973), בעקבות דוח ועדת אגרנט (1974) שהמליץ לארגן אותו כגוף עצמאי בתוך משרד החוץ, וקבע שאחד היעדים המרכזיים של המרכז הוא לספק הערכות מודיעין מדיניות ואסטרטגיות עצמאיות.

- בשנת 2003 המליצה ועדת חקירה של מערך המודיעין בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק להקצות אמצעים להפעלת המרכז ביעילות או לוותר עליו כגורם התורם להערכת מודיעין לאומית.

- בשנת 2007 המליצה ועדת וינוגרד שחקרה את כישלון ישראל במלחמת לבנון השנייה (2006) להגדיל את כוח האדם של המרכז ולשתף את המרכז במידע מסווג על ידי קהילת המודיעין.

- המרכז הצליח להעריך כי המדינה הסורית לא תתמוטט במהלך המלחמה שנערכה נגדה. כמו כן, הזהיר המרכז על סבירות גבוהה להתפרצות קרב עם ההתנגדות הפלסטינית במהלך 2014, לפני מבצע צוק איתן.

- עם זאת, נרשמו גם כישלונות להערכות המרכז, כמו ההערכה על הצלחת דאעש, והערכת הפלישה הרוסית לאוקראינה. ניתן לכלול גם את מבצע "מבול אל-אקצא" בין הכישלונות של המרכז, מכיוון שלא סיפק אזהרה אסטרטגית על אפשרות להתקפה כזו מצד ההתנגדות הפלסטינית.

- בין הפרסומים הבולטים של המרכז, נכלל ניתוח חלופות ליצוא הגז הטבעי מישראל לאירופה, שבו המליץ על יצוא דרך מצרים במקום טורקיה, תוך התחשבות ביתרונות כלכליים, פוליטיים, אסטרטגיים ואנרגטיים. זאת מכיוון שטורקיה נחשבת לשחקן מסוכן ולא יציב. המרכז גם פרסם דוח שהזהיר מהשלכות "הרפורמה המשפטית" על מעמדה הבינלאומי של ישראל.

- בשנת 2016 העריך המרכז שאירופה אינה מסוגלת להגן על עצמה מפני התקפה צבאית ישירה, ואין אף מדינה אירופית המסוגלת לבצע פעולה צבאית עצמאית לגמרי.

משימות המרכז:

- מחקר וניתוח על מדינות, נושאים, מגמות ותהליכים במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית.

- עדכון והפצת מידע באופן שוטף והעברתו למטה (משרד החוץ) ולמשרדים הנציגותיים (שגרירויות), והיענות לצרכים ולבקשות שלהם.

- קיום פגישות ודיאלוגים עם גופים דומים במשרדי חוץ ברחבי העולם.

- מתן תדריכים פוליטיים למקבלי ההחלטות ברמה גבוהה, כולל ראש הממשלה, שר החוץ, ראשי הביטחון הלאומי, וכן לגורמים בינלאומיים אחרים (כגון דיפלומטים, אנשי אקדמיה ותקשורת).

- ניהול האינטראקציה בין קהילת המודיעין לבין משרד החוץ במטה ובחו"ל.

- הצגת סקירה מודיעינית שנתית לוועדת השרים לענייני ביטחון, בה מוצגים עיקרי התפתחויות המצב בזירה הבינלאומית ונושאי המזרח התיכון.

מבנה המרכז:

המרכז כולל עשרות חוקרים ודיפלומטים, ומורכב משלושה מחלקות:

- מחלקת המזרח התיכון: כוללת ענפים המתמחים כל אחד במדינות מסוימות לפי הפירוט הבא:
1) מזאת 1: איראן, עיראק.
2) מזאת 2: ערב הסעודית, המפרץ הפרסי, תימן.
3) מזאת 3: מצרים, המגרב, מדינות ערב.
4) מזאת 4: סוריה, לבנון, ירדן.

- המחלקה הבינלאומית: כוללת את הענפים הבאים:
1) בינלאומי 1: צפון אמריקה, אסיה.
2) בינלאומי 2: אירופה, רוסיה, אסיה המרכזית, טורקיה.

- המחלקה הפונקציונלית: כוללת את הענפים הבאים:
1) ענף היבטים כלכליים: עוסק במגמות כלכליות ברמה המדינתית, האזורית והעולמית, בנוסף לנושאי אנרגיה וסנקציות.
2) ענף טכנולוגיות מידע: עוסק בניהול מידע, תשתיות טכנולוגיות ומערכות מידע, וקשרים חיצוניים (כולל אירוח קורסים והדרכות).