אהוד ברק: דרך אחת למנוע מנתניהו להוביל את ישראל למלחמה אזורית

נתניהו עדיין נמנע מלדון במה שיקרה לאחר המלחמה, למרות הצעותיו של ביידן למסגרת ביטחונית ומדינית להגנה על ישראל בעתיד. בעוד המלחמה הובילה לסנקציות, נראה שנתניהו דוחה את הרעיון של פתרון שתי המדינות למרות שזו יכולה להיות אופציה אסטרטגית בת קיימא. בתגובה, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק מתח ביקורת על נתניהו במאמר למגזין חוץ, וכינה אותו קצר רואי וקרא לבחירות כלליות לשינוי מנהיגות. ברק הדגיש גם את חשיבות שיתוף הפעולה של האופוזיציה נגד נתניהו והימין הקיצוני, וקבע כי על ישראל לשקול את הצעת ארצות הברית בתנאים מסוימים.

המלחמה חשפה את חוסר הכשירות האסטרטגי של ממשלת ישראל ואת היעדר מנהיגות ברמה הגבוהה ביותר. חברי הקואליציה השלטת לא היו פעילים בקבלת החלטות חיוניות, והם לא הצליחו לשתף פעולה זה עם זה בניווט במלחמה. בנוסף, הם מתחו ביקורת על הפקידים הבכירים של הצבא הישראלי והפגינו התנהגות אדישה ולא ממוקדת בצורה מביכה בניהול היחסים עם בעלת בריתה המכריעה של ישראל, ארצות הברית.

בתקופה המסוכנת ביותר בתולדות המדינה מאז מלחמת העצמאות ב-1948, שלטון כך אינו מקובל. ישראל דורשת קבלת החלטות מאוזנת ומרחיקת ראות של דוד בן גוריון, אך במקום זאת היא מתמודדת עם גישתו הנרקיסיסטית, המתחמקת וקצרת הראייה של בנימין נתניהו.

משבר המנהיגות הגיע לנקודה קריטית. ממשל ביידן הציע לנתניהו הצעה לסדר אזורי חדש בעקבות המלחמה. הצעה זו נועדה לחסל את יכולתו של חמאס לאיים על ישראל ולשלוט בעזה, להעביר את השליטה בשטח לרשות הפלסטינית (בסיוע ממשלות ערב), לכונן יחסים נורמלים בין ערב הסעודית לישראל, וליצור ברית הגנה רשמית בין ארה"ב לבין ישראל. ערב הסעודית. עם זאת, כל הפעולות הללו מותנות בהסכמתה של ישראל לעסוק בתהליך מדיני שמטרתו הסופית היא פתרון שתי המדינות. תהליך זה חייב לקבל תמיכה של ממשלות ערביות ידידותיות לארצות הברית ומתנגדות לאיראן ובעלות בריתה. החזון העליון הוא ליצור ישראל חזקה ובטוחה, שחיה לצד מדינה פלסטינית מפורזת ובת קיימא בגדה המערבית ובעזה, עם גבולות מוסכמים.

מאז 1996, נתניהו הסכים ליעד זה, עקרונית, בארבע הזדמנויות, אך נאבק בעקביות בכל הנוגע ליישומו. ביידן הציג כעת לנתניהו בחירה ברורה. הוא יכול לבחור להצטרף לתוכנית הנתמכת על ידי ארה"ב ל"יום המחרת" בעזה, תוך שהוא מביע הסתייגויות ישראליות, או שהוא יכול להיכנע לשותפיו הגזעניים הימניים הקיצונים בקואליציית השלטון שלו, שמטרתם לספח את הפלסטיני. שטחים ולפיכך דוחים כל הצעה, ללא קשר למידת התנאים והטווח הארוך שהיא, הכרוכה בהקמת מדינה פלסטינית.

אם נתניהו יבחר להיכנע לוושינגטון, הוא מסתכן באובדן הגיבוי של אותם אנשי ימין רדיקלי, מה שיוביל בסופו של דבר לנפילת ממשלתו. מצד שני, אם יתמיד בדחיית גישתו של ביידן, הוא יעמוד בפני סכנה של הסלמה של הסכסוך בעזה, עורר אינתיפאדה שלישית בגדה המערבית, השתתפות במלחמה נוספת עם חיזבאללה, פגיעה ביחסים השבריריים ממילא עם ארצות הברית ( שישראל מסתמכת עליו במידה רבה להשגת נשק, סיוע כספי ותמיכה דיפלומטית מכרעת), ומעמידה בסכנה את הסכמי איברהים שייסדו את קשריה של ישראל עם בחריין, מרוקו, סודן, איחוד האמירויות הערביות ואפילו את השילוב הפוטנציאלי של סעודיה. יתרה מכך, הדבר עלול להעמיד בספק את הסכמי השלום שישראל מקיימת זה מכבר עם מצרים וירדן. כל אחת מהתוצאות הללו תהיה הרת אסון, ושילוב שלהן יהיה אירוע קטסטרופלי בהיסטוריה.

ביידן מחכה לתגובה. כמה יועצים של הנשיא האמריקני מודאגים מכך שנתניהו ינסה לרמות את שני הצדדים עד לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר. הם מאמינים שהוא יצביע בפומבי על נכונות לדון בהצעתו של ביידן ולהתאים את תוכניתו החדשה שנחשפה, תוך שהוא יבקש באופן פרטי מהבית הלבן להבין את האתגרים הפוליטיים העומדים בפניו ולהימנע מביקורת פומבית עליו. במקביל, בעברית, הוא יבטיח לבעלי בריתו הימנים הקיצונים שהם רימו נשיאים קודמים ויתעתע גם ביידן, ויבטיח את הישרדותם. התנהגות זו אופיינית לנתניהו ותפגע ביידן וישראל.

הדרך היחידה למנוע מנתניהו להוביל את ישראל לסכסוך אזורי ממושך ועלול להונות את הממשל ואת הציבור הישראלי היא באמצעות הבחירות הכלליות. יאיר לפיד, מנהיג מפלגת האופוזיציה המרכזית, יחד עם בני גנץ וגדי אייזנקוט, אלופים בדימוס שהפכו ליריבים פוליטיים של נתניהו אך הסכימו לכהן בממשלת מלחמת החירום לאחר ה-7 באוקטובר, צריכים לתמוך בבחירות כלליות עד יוני 2024. אסטרטגיה זו צריכה להיות יעילה. האופוזיציה המאוחדת התחייבה לקבל את הצעתו של ביידן בתנאים מסוימים ולהגיב בגישת "כן, אבל". בנוסף, עליהם לדחות בתוקף את הגזענים שנתניהו יישר קו איתם.

המילה "אבל" חיונית. ישראל תצטרך לדרוש מספר תנאים, בעיקר הנוגעים לביטחון, לפני קבלת תוכנית ביידן. חלק מהתנאים הללו עשויים להיות מאתגרים עבור וושינגטון לקבל. עם זאת, אסטרטגיית ביידן היא השיטה הישימה היחידה להנחות את ישראל בחזרה לדרך רציונלית, יעילה ומתמשכת ולאפשר לה להחזיר את הסמכות המוסרית שאבדה בתקופת נתניהו.

הטינה הציבורית גוברת, לצד הכעס של המשפחות והקהילות שנפגעו מפיגועי ה-7 באוקטובר, כמו גם התסכול בקרב חיילי מילואים רבים בצבא ההגנה לישראל. ההתמקדות של נתניהו היא אך ורק בהישרדותו הפוליטית והוא לא מוכן לפרוש מרצונו. עכשיו הגיע הזמן שעם ישראל ייקח עמדה וישנה כיוון. אייזנקוט, גנץ ולפיד צריכים להוביל את המאמץ הזה ולדרוש בחירות כלליות, לתת לעם הישראלי את הכוח לקבוע את דרכנו ומי יוביל אותנו. זהו רגע קריטי שדורש מנהיגות חזקה ופעולה החלטית לפני שיהיה מאוחר מדי.