ההרס החכם: אסטרטגיית "הכוח הקטלני"

שתי נקודות מפנה עיצבו את החשיבה הצבאית של ישראל בעשורים האחרונים: מלחמת לבנון השנייה (יולי 2006) ומבצע 7 באוקטובר 2023. שתיהן אילצו את מקבלי ההחלטות בישראל לבצע בחינה מחודשת לעקרונות היסוד של תפיסת הביטחון – המשולש המסורתי של הרתעה, התרעה מוקדמת וניצחון מוחלט.

אחרי כישלון ההכרעה הצבאית בלבנון בשנת 2006 והמהלומה הקשה שספגה ישראל ב־7 באוקטובר, התברר לצה"ל ולמערכת הביטחון כי אין מנוס מהתאמה עמוקה של הדוקטרינה – מעבר לחשיבה המסורתית על מלחמה כוללת. מתוך כך גובשה ב-2008 "דוקטרינת דאחיה", שטבע הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט – דוקטרינה של הפעלת כוח הרסני וחסר הבחנה על אזורים אזרחיים המעורבים בלחימה. כפרים בדרום לבנון, ובייחוד השיעים שבהם, הוגדרו מאז כיעדים צבאיים לגיטימיים.

במהלך המלחמות החוזרות בעזה, פיתחה ישראל את העיקרון של "הרתעה באמצעות מחיר אזרחי" – ענישה קולקטיבית של הסביבה התומכת בחיזבאללה, ולא של הלוחמים בלבד. מכאן התפתחו גם מושגים נלווים כמו "דוקטרינת ג'באליה", המדברת על השמדה של כל תשתית אזרחית שמקיימת את חיזבאללה. בצה"ל התגבשה ההבנה כי מול ארגונים לא־מדינתיים, יש להרוס את התשתית האזרחית והצבאית כאחד כדי למנוע שיקום עתידי.

במלחמת לבנון 2024 שולבה דוקטרינת דאחיה עם "דוקטרינת התמנון" שהציג נפתלי בנט – מיקוד בתקיפת ראשי הפיקוד של חיזבאללה. כך נולדה גרסה עדכנית של אסטרטגיית "הכוח הברוטלי", המשלבת עוצמה צבאית קלאסית עם טכנולוגיה מתקדמת, ובמיוחד בינה מלאכותית ומודיעין מדויק. לפי תפיסה זו, לישראל "זכות" לשימוש בכוח קטלני מופרז – כל עוד קיימת הגנה אמריקאית בזירה הבינלאומית שמונעת כל חקירה או אחריות משפטית.

המעבר לאסטרטגיה זו נבע ישירות מכישלון עקרון ההרתעה המסורתית לאחר מתקפת חמאס. ישראל הבינה כי איום בעונש אינו מספיק עוד – נדרשת השמדה מבצעית מוחלטת של האיום. כך כוּונו פעולותיה ב־2024 להרס שיטתי של כפרי דרום לבנון, גירוש האוכלוסייה המקומית, ויצירת מציאות גאוגרפית חדשה של "אדמה חרוכה", שתמנע מחיזבאללה את שיקום כוחו.

בנוסף, פעלה ישראל לחיסול מנהיגות חיזבאללה – צבאית ופוליטית – לפירוק מבניו הארגוניים ולהרס יכולתו לשוב למעמדו. סיכולים ממוקדים נשענו על עליונות טכנולוגית ומודיעינית, כולל מתקפת סייבר נרחבת עם זיהוי מטרות מבוסס AI, שהפכה מידע למטרות תקיפה מיידיות.

המלחמה פרצה ב-8 באוקטובר 2023, עם פתיחת הגזרה הצפונית על ידי חיזבאללה, כאות סולידריות עם עזה. בתחילה, שררה מחלוקת בממשלת ישראל בין תומכי תקיפה מיידית לבין מצדדי ניהול גזרה מוגבלת עד סיום הלחימה בדרום. אולם עם הסלמה בזירה, הפכה ההתכתשות למבצע רחב היקף שמטרתו השגת הישגים אסטרטגיים עמוקים שלא הושגו בעבר.

ישראל ניהלה את המערכה בשלבים: תחילה תקיפות ממוקדות נגד חוליות ועמדות שיגור בגבול; אחר כך שלב הסלמה עם תקיפות אוויריות בעומק לבנון – כולל חיסולו של סאלח אל־עארורי בדאחיה ופואד שוקור בדרום. ב-17 בספטמבר 2024 הכריזה הממשלה רשמית על העברת המלחמה צפונה, וצה"ל תקף כ־1,600 מטרות של חיזבאללה – כולל מערכי שליטה ורקטות.

השלב האחרון כלל חדירה קרקעית מוגבלת לשם פינוי כפרים סמוכים לגבול – יישום בפועל של אסטרטגיית "הכוח הברוטלי". גם לאחר הפסקת האש ב-27 בנובמבר 2024, המשיכו פעולות הרס ממושכות. לצד המתקפה הפיזית, התנהלה מלחמת סייבר משוכללת, שזיהתה אלפי מטרות באמצעות בינה מלאכותית וניתוח דאטה מורכב.

היעד לא היה רק חיסול היכולות הצבאיות של חיזבאללה, אלא גם פגיעה במרקם החברתי שמאפשר את קיומו – גירוש תושבים, חנק כלכלי, יצירת אזור חיץ הרוס עד הליטאני, ופגיעה בלגיטימציה של חיזבאללה בתוך לבנון. השאיפה הייתה להפוך את ההרס ל"מנוף מיקוח" מול המדינה הלבנונית והקהילה הבינלאומית – שיקום תמורת פירוז.

המלחמה לוותה גם בקמפיין תודעתי ואמצעי לוחמה פסיכולוגית: פגיעה באמינות חיזבאללה, הפצת מסרים המציגים אותו כחסר יכולת, חשיפת כשלים מודיעיניים, ופגיעה ישירה בדמותו של חסן נסראללה – עד כדי ניסיון לערער את הרוח הרעיונית שהובילה את עידן "הניצחונות האלוהיים".

לפי מחקרו של אבראהים שמס א-דין, אין להפריד את מלחמת לבנון 2024 מהתוכנית האמריקאית-ישראלית רחבת ההיקף שלאחר 7 באוקטובר. המטרה: הפיכת המשבר להזדמנות לשכתוב המפה האסטרטגית של המזרח התיכון. לא עוד "הרתעה הדדית" – אלא הכרעה מובהקת.

ישראל פעלה כאן בשלבים: בדיקת תגובות, תקיפת ראשי המערכת, חדירה קרקעית – ולבסוף, כיפוף התנאים הפוליטיים תחת אש. מטרתה: לנצל את תוצאות הלחימה ככלי להכתבת תנאים מדיניים – פירוז חיזבאללה וחולשתו הפוליטית. בחסות אמריקאית והתעלמות מהחלטה 1701, המשיכה ישראל לפעול מתוך הנחה שמניעת השיקום חשובה יותר מהציות להחלטות או"ם.

המסקנה: מה שמכונה בישראל "הרס חכם" אינו אלא מודל חדש של מלחמה כוללת – שילוב של כוח, טכנולוגיה, פוליטיקה ותודעה – ליצירת מציאות חדשה. זו איננה רק לחימה מול חיזבאללה – אלא פרויקט לעיצוב מחדש של התודעה והמרחב הלבנוני. ניצחון סמלי, זמני, המבוסס על כוח ברוטלי ובינה מלאכותית – שמציב את ישראל כמי שמבקשת לא רק לנצח בשדה הקרב, אלא להנדס מחדש את הסביבה שבה מתרחש הקרב.