במגמה מזעזעת ובלתי שגרתית, סיווגה סוכנות למאבק בטרור ולמודיעין הלאומי של הולנד (NCTV) את ישראל כ"גורם מאיים" בדו״ח השנתי שלה לשנת 2025. תיוג יוצא דופן זה לא הגיע מתוך הריק — הוא בא בהקשר של שינוי בולט באווירה הפוליטית בהולנד כלפי מדיניות ישראל, במיוחד לאחר אירועי מהומות אלימים שאירעו בבירה אמסטרדם בנובמבר 2024, בסמוך למשחק בין מועדון מכבי תל אביב ל־איאקס ההולנדי.
בהתחלה, ההתייחסות לאותן התפרעויות הייתה כאל "התקפות אנטישמיות". הפוליטיקאים ההולנדים, יחד עם התקשורת המערבית, מהרו לגנות את המעשים. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו השווה את האירוע ל"פוגרום" וטען שמדובר בחזרה של פשעים נאציים. אולם במהרה השתנה התמונה לחלוטין, כאשר נחשף, באמצעות עדויות ועדי ראייה מקומיים, שמאמי מכבי היו הצד המעורב בהתנהגות אלימה — הם קרעו דגלים פלסטיניים, קראו קריאות גזעניות, תקפו תושבים מוסלמים, מה שהוביל למחאות רחבות.
הדבר החמור ביותר: הקלטות מצלמות האבטחה "נעלמו", ובהמשך נתגלה שמשרד "הגולה ומאבק האנטישמיות" בישראל הפיץ דוחות מטעות לפרלמנטרים ולעיתונאים הולנדים, האשימו בהם פעילים וארגונים מקומיים ב"תמיכה בטרור" ובהסתה נגד יהודים — האשמות חמורות במיוחד בתוך הקשר אירופאי שמתייחס ברגישות עליונה לכל ביקורת על ישראל.
ניסיון גלוי זה להשפעה על ההחלטה הפוליטית בהולנד יצר תחושת אי-נוחות בכנסת. שרים בממשלה ההולנדית, ובראשם שרים המשפטים והחוץ, החזיקו בכך שהפצת דוחות כאלה באופן לא פורמלי וללא תיאום — מהווה סכנה ישירה לאזרחים ההולנדים שמוזכרים בשמם, ויכולים להיחשף לאיומים ואף תקיפות.
בדו״ח של NCTV נאמר שהניסיון הזה מתאר דוגמה להתערבות ישראלית בפוליטיקה האירופית. מצב שמסמן שינוי קיצוני ביחסה של הולנד — שנודעת בדרך כלל כתומכת רחבה של ישראל. הדו"ח לא מאשים רק בניסיון השפעה על דעת הקהל המקומית, אלא גם בניהול מבצע רחב להשפעה על מוסדות האיחוד האירופי, שחלקם נמצאים באמסטרדם, כולל בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין של האיחוד.
תיאוריית הקשר בזירה הבריסלית
לאחר וושינגטון, מרוכזות מאמצי הלוביסטים של ישראל בעיקר בבריסל, שם שוכנים מוסדות האיחוד האירופי וחבר נאט"ו. הנתונים הרשמיים מראים שארגונים התומכים בישראל — כמו רשת ELNET ומכון הוועד היהודי‑אמריקאי — קיימו מאות פגישות עם חברי פרלמנט אירופאיים, בעוד שהייצוג של ארגונים התומכים בפלסטין תועד באופן חלש בהרבה.
בפרלמנט האירופי, ההשפעה הישראלית מרוכזת בעיקר במפלגות הימין, במיוחד באלו הגרמניות, האוסטריות וההונגריות, שמגוננות בעוז על האינטרסים של ישראל. לעומתם, הקולות התומכים בפלסטין נתונים להקשחת התנאים ולניסיונות שתקול חוזרים ונשנים.
הבעיה אינה רק בפעילות קבוצות הלחץ, אלא גם ב"אמץ" של פוליטיקאים אירופאיים — מרצונם או מתוך תועלת — להסתה עם עמדות ישראל קיצוניות. כפי שאמר מומחה אירופי אחד: "הלובי פועל במסגרת חוקית, אך הסכנה טמונה בתגובה של הפוליטיקאים אליו, ובהזדהות שלהם עם מדיניות הכיבוש".
אבל מדוע מרוכזים רוב המאמצים הדיפלומטיים של ישראל (לאחר וושינגטון) דווקא בעיר בריסל, שם נמצאים ארגוני הלובי החזקים ביותר? על כך עינת עבד אל־ראזק, מנהלת "המכון הפלסטיני העצמאי לדיפלומטיה ציבורית", ענתה בקצרה ל‑ARA: "האיחוד האירופי הוא השותף המסחרי הגדול ביותר של ישראל, והוא התורם העיקרי לסיוע ההומניטרי בעזה". נוסף על כך, כ‑30% מהתערוכות הצבאיות של ישראל נרכשות דרך האיחוד האירופי, במיוחד מגרמניה.
לדבריה של עבד אל־ראזק, הלחץ הדיפלומטי של ישראל וקבוצות הלובי "משפיע על האיחוד האירופי". למרות שאין לכך חדירה שווה בכל המדינות והמפלים הפוליטיים, הוא נהנה מתמיכה מצד חלק ניכר מהשלטונות האירופיים. כתוצאה מהפילוג ומחוסר קו אירופי אחיד, לא הושג חלוץ ממשי ביחס למלחמת עזה — האיחוד ממשיך לייצא נשק לגנרריה הישראלי, וממשיך לראות בישראל שותף סחר עדיפי, ללא ענישה כלשהי.
במול זה, מסמכים ומצבים אירופיים אחרונים חושפים קרע עמוק ביחסים בין אירופה לישראל, ומאירים את התפקיד ההרסני שממלאות קבוצות הלובי הישראליות בהחלשת הדמוקרטיה ובחופש הביטוי ביבשת. ככל שמודעות הציבור האירופי עולה ומתנגדת לפעולות ישראל — תיוג "ישראל" כגורם ביטחוני מאיים, כפי שעשתה הולנד — עשוי לסמן תחילתו של מסלול רחב יותר בהתייצבות נגד ההשפעה הישראלית המשתרשת במוסדות קבלת ההחלטות האירופאיים.
