16:48 זמן קודס הכבושה
ביקורו הצפוי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון ב־7 ביולי 2025 מתקיים בעיתוי רגיש במיוחד – פנימית ובינלאומית. הוא אינו רק ציון דרך דיפלומטי במו"מ להפסקת אש בעזה, אלא מהלך עתיר מסרים כפולים, עם מטרות מוצהרות ואחרות נסתרות.
נתניהו נמצא ברגעים הפוליטיים החלשים ביותר שלו:
קרוב לשנתיים של מלחמה בעזה ללא הכרעה.
גל מחאות ציבורי גובר, כולל מצד משפחות חיילים.
תיקים פליליים שמאיימים לחזור לכותרות.
הנסיעה לארה"ב היא ניסיון להציג עצמו כמנהיג שעדיין שולט בביטחון הלאומי של ישראל.
באמצעות וושינגטון, נתניהו שואף:
לסכל כל הסדר שלא כולל חיסול חמאס.
לשכנע את ארה"ב להמשיך בלחץ צבאי וכלכלי על עזה.
להיתפס כגורם שאין לעקוף אותו בכל פתרון עתידי.
למרות שלא הושגו הכרעות צבאיות, נתניהו שואף לנצל את התקיפה על איראן לצבירת הון פוליטי.
הוא צפוי לדחוף את ארה"ב לעימות חזיתי נוסף עם איראן – אולי אף בלבנון – כדי לשמור על האש בוערת ולהרוויח זמן בעזה.
לנתניהו אין רצון אמיתי בפתרון או בהסכם. הוא מחפש לגיטימציה, זמן והישרדות שלטונית.
ייתכן שיבקש אור ירוק או גיבוי פוליטי לפעולה ישראלית צבאית בתימן, בעיקר אם ייכשלו המאמצים להגיע להסדרה בעזה.
נתניהו עשוי ללחוץ על טראמפ לבטל את ההבנות עם תימן – שנכפו על ארה"ב בעקבות תקיפות כואבות – ולכרוך את הגזרה התימנית באיראנית.
קיים פער הולך ומעמיק בין הדרג המדיני לביטחוני. בעוד צה"ל נוטה ליציאה מעזה גם בלי "ניצחון", נתניהו מסרב לוותר על נוכחות בעזה – בשל מניעים פוליטיים.
הפסקת אש תפתח שלב פוליטי חדש, שבו לישראל אין תשובות מוכנות:
מי ישלוט בעזה?
מה יעלה בגורל השבויים?
איך ייראה שיקום עזה?
העדיפות מבחינת נתניהו: להותיר את האש דולקת.
התנועה תקבל רק הסכם הכולל:
הפסקת אש מלאה
נסיגה ישראלית מוחלטת
עסקת שבויים אמיתית
הסרת המצור ושיקום ללא סחטנות פוליטית
כמו ב־2024 – הפוגה זמנית בלי הכרעה, כשסכנת ההסלמה נותרת. הסיבה? ישראל לא רוצה להודות בכישלון, וחמאס לא תקבל כניעה.
ארה"ב, מצידה, תלחץ על שני הצדדים – אך כל הסכם שלא יתבסס על תנאי ההתנגדות הפלסטינית, יישאר שברירי ונידון לכישלון.
סופר: אל-חנאדק
