משבר אמון מתמשך: מעמדו הפנימי של נתניהו לאחר המלחמה עם איראן

זירת הפנים של ישראל עברה שינויים פוליטיים וביטחוניים לאחר המלחמה של ישראל באיראן, שיצרו תהיות לגבי ההשפעה של המערכה על מעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעוד נתניהו ניסה לשווק את המבצע הצבאי כהישג אסטרטגי שיכול להסתיר כישלונות קודמים — במיוחד אירועי ה־7 באוקטובר 2023 — הראו מדדים פנימיים רבים את מגבלות ההשפעה, הן ביחס לאמון הציבור, יציבות הקואליציה הממשלתית, והן לתגובות הפוליטיות והתקשורתיות.

סקרי דעת קהל

תוצאות שהוציאו לאור מרכזים שונים והתקשורת העברית מצביעות על שונות ניכרת בהערכת הציבור לגבי המלחמה עם איראן והשפעותיה הפוליטיות. הנה הנקודות המרכזיות:

-הפופולריות של נתניהו והליכוד: סקרים של רשות השידור “כאן” וניתוח טטיקה הצביעו על עלייה זמנית בתמיכת הציבור בליכוד ובמספר המנדטים שלו. לעומת זאת, סוקרים מאוחר יותר – כמו מעריב וישראל היום – הצביעו על ירידה בתמיכה, מה שמשקף תנודתיות במצב הרוח הציבורי בפרק זמן קצר.

-הערכת הניצחון במלחמה: הדעות לגבי הצלחת המלחמה היו חלוקות. סקר ידיעות אחרונות הראה פסימיות ברורה – רק 16% מהישראלים סבורים שישראל ניצחה, 50% טענו שלא ניצחה, ו־30% חשבו שמדובר הייתה הצלחה חלקית. לעומת זאת, סקרים של ישראל היום שיקפו אופטימיות יחסית, ותוצאות מעריב היו בגדר ביניים.

-כוונות הצבעה והמרכזיות הפרלמנטרית: התחזיות לגבי הכנסת היו משתנות, עם הבדלים במספר המנדטים הצפוי לליכוד ובליכוד-בעלי ברית מול האופוזיציה, מה שמצביע על חוסר יציבות פוליטית וחוסר בהירות לגבי הבחירות הקרובות.

עמדת האופוזיציה בישראל

עמדת האופוזיציה התאפיינה בפרדוקס במהלך המלחמה. יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, שהיה מבין המבקרים החריפים של נתניהו בשל מלחמת עזה, הכריז על תמיכתו בפעולה נגד מתקנים גרעיניים באיראן, וטען כי "אחדות ישראלית נחוצה מול האיום האיראני". בנוסף, רבים ממנהיגי האופוזיציה נמנעו מהתקפות פוליטיות פומביות על נתניהו בימי ההסלמה — צעד שנראה כנסיון להימנע מלא להיגרר לויכוח ציבורי ברגע בטחוני מורכב. אך אחדות זו הייתה רופפת, ושוב נשמעו קולות מבקרים שטענו כי ניהול נתניהו בנושא הפלסטיני נועד בעיקר לתמיכה בהישרדותו הפוליטית, ולא מתוך שיקולים של ביטחון לאומי.

מציאות קואליציונית בדגש שבריריות ואופוזיציה פעילה

למרות התקדמות יחסית לליכוד, סקרים כמו “טטיקה” ו"ערב־מעריב" מצביעים על כך שנתניהו לא מצליח להשיג רוב פרלמנטרי קל. בתרחישים מסוימים הקואליציה מגיעה רק ל‑52–56 מנדטים, מול 57–60 לאופוזיציה, מה שמשאיר את הממשלה במצב רעוע ושברירי.

בהקשר זה, דיבורים על עסקה אמריקאית שכוללת הפסקת אש בעזה בשילוב עם תוכנית פוליטית לקראת מדינה פלסטינית עוררו כעס רב בתוך המחנה הימני של נתניהו, כולל אצל סמוטריץ' ובנגבּיר, שהזהירו כי יפלו את הממשלה “בעשר דקות” אם יצעד בכיוון הזה.

הקשר עם ארצות הברית – תמיכה גדולה אך מותנית מטראמפ

-שבח אישי חסר תקדים: טראמפ תיאר את נתניהו כ"גיבור מלחמה", ו"הלוחם הגדול ביותר בתולדות ישראל", וייחס לו את הקרדיט על חיסול האיום הגרעיני האיראני. שבח זה חרג מהמקובל, וקשר אותו להישג אסטרטגי בתחום הביטחוני-פוליטי.

-התערבות ישירה להגנתו: טראמפ קרא בפומבי לבטל את משפטו של נתניהו ואיים להפסיק את הסיוע האמריקני אם זה לא יקרה, דבר שמעיד על התערבות ישירה בעניינים הפנימיים של ישראל – תקדים שממחיש את הימורו של טראמפ על נתניהו, אך גם מציב את האחרון במעמד של תלות פוליטית.

-ריסון נתניהו והגבלת תנועותיו: למרות התמיכה הנרחבת, טראמפ הפעיל לחצים על נתניהו למנוע הסלמה לאחר הפסקת האש עם איראן, והורה להשיב את המטוסים הישראליים, דבר המראה כי התמיכה האמריקנית אינה מוחלטת, אלא מותנית בהתאמתו של נתניהו לאסטרטגיה האמריקנית.

מצבו של נתניהו לאחר המלחמה באיראן התאפיין בשיפור תדמיתי מוגבל, אך לא הביא לפריצה פוליטית מכרעת. בעוד שזכה לעלייה קלה בפופולריות, הרווחים היו זמניים ונשחקו במהרה לפי סקרים מאוחרים יותר. כמו כן, תוצאות המלחמה, על אף ההדגשה לחשיבותן, יוחסו בעיקר לצה"ל, לחיל האוויר ולמוסד – ולא לנתניהו עצמו, דבר שהגביל את יכולתו למנף את ההישג לטובתו האישית או המפלגתית.
בהתאם לכך, המציאות הפוליטית הפנימית עדיין מורכבת: ממשלת נתניהו מתקשה לשמור על רוב פרלמנטרי וסובלת מחוסר שביעות רצון במחנה הימין, במיוחד על רקע תוכניות אמריקניות הכוללות הסדר מדיני עם הפלסטינים. במקביל, משפטו נמשך, בליווי קריאות פנימיות ובינלאומיות לבטלו או לחון אותו – דבר שמציב אותו בעמדה פוליטית ו"מוסרית" שברירית.
למרות התמיכה הנרחבת שקיבל מנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ – כולל שבחים פומביים ולחצים לעצור את משפטו – תמיכה זו נותרת מותנית בעמדותיו של נתניהו ובהיענותו לחזון האמריקני, במיוחד בנוגע לעזה והסכמים אזוריים.

בסיכומו של דבר, נתניהו יצא מהמלחמה באיראן עם רווחים טקטיים מסוימים, אך הוא עדיין מתמודד עם משבר אמון פנימי עמוק, קיטוב פוליטי חריף ורדיפה משפטית מתמשכת – מה שמרחיק אותו ממצב של יציבות או "ניצחון" פוליטי מלא.