בוב ויילן קורא למען פלסטין ומעורר סערה בבריטניה

בצעד שגרר גל רחב של תגובות וויכוח, השיק הזמר הבריטי המפורסם בוב ויילן קריאה רועשת בהופעה שלו: "מוות לצבא הישראלי", כהבעת סולידריות מוחלטת עם העם הפלסטיני מול העימות המתמשך ברצועת עזה. הקראי הזה נשמע בהופעה שהתקיימה בעיר מנצ'סטר שבבריטניה, לנוכח אלפי מעריצים שתשובותיהם נעות בין מחיאות כפיים סוערות ותמיכתם, לבין ביקורת שטענה שהדבר מהווה "הסתה לאלימות ושנאה".

הקריאות, שהושמעו ברגע טעון מבחינה פוליטית בעיני הקהל העולמי, באו כהוקעה על המשך המלחמה בעזה ולהשלכותיה – אלפי הרוגים ופצועים אזרחיים. אמנם זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה ויילן מביע עמדות פוליטיות מהבמה, אך הפעם דבריו היו ישירים וברורים במיוחד כלפי הכיבוש הישראלי.

התגובות לא איחרו לבוא: בהיבט הרישמי, הכריזו גורמים בארצות הברית על ביטול אשרות כניסה לחברי הלהקה, ימים ספורים לאחר הופעתם. במקביל, פתחה המשטרה הבריטית בחקירה פלילית לבחינת אפשרות שההצהרות מעוררות הפרה של החוק. רשת BBC הביעה גם היה צער על שלא הופסק השידור החי ברגע קריטי, וציינה כי לא הייתה מודעת מראש לתוכן הדברים.

בסביבת הלהקה, קיבלו תמיכה מקולות רבים בתוך בריטניה ומחוצה לה. הכתיב הבריטי אוון ג'ונס, ב־The Guardian, הגן על עמדת הלהקה וטען כי הזעם שנבע מדבריו של ויילן היה מוגזם לעומת השתיקות הרבות מול "הטבח וההפרות שהתחוללו בעזה". ג'ונס הדגיש כי דברי האמנים הסוערים משקפים תגובת כעס מוצדקת כלפי כוחות צבאיים שהביאו להרס גדול.

בתגובה רשמית, הודיעה הלהקה ברשתות החברתיות: "אנחנו לא קוראים למותם של יהודים או ערבים או כל קבוצה אחרת. אנחנו קוראים לפרק מכונה צבאית אלימה – מכונה שהחריבה את עזה". הם הדגישו כי קריאתם הייתה נגד הצבא בלבד, לא נגד עם או דת.

וביילן עצמו לא חזר בו חרף גל הביקורת: "אמרתי מה שאמרתי, ואני עומד מאחורי דבריי באותה במה. לא אתנצל על ביקורתי כלפי מוסד שהרג אלפי חפים מפשע והרס בתים, בתי חולים ובתי ספר", אמר בקצרה. לדבריו, תפקידו כאמן הוא לדון בעוולות ובצדק, ולהצדיק צדק עמי המדוכאים.

המקרה עורר ויכוח רחב בבריטניה בנוגע לחופש הביטוי, גבולות הביקורת הלגיטימית על מדיניות ישראל והכפילות שבהתייחסות לנושאים אלה. בעוד שחלק רואים את דברי ויילן כהסתה, אחרים סבורים שיש בהם ביטוי אותנטי של מצפון אנושי מול הטרגדיה בעזה.

האירוע מדגיש כי האמנות והפוליטיקה אינן ניתנות להפרדה – והן הקול של החברה. האמנים משתמשים בזכותם להביע על במה או בכל זירה יצירתית אחרת, מחוץ להגבלות פוליטיות. הופעתו של ויילן מהווה דוגמה לקולות החופשיים בעולם, שיש להם את הכוח להטיל אחריות על החברה – גם במחיר משמעותי.