מדוע הציבור הישראלי תומך בהרג אזרחים?

קרב   טופאן אל-אקצא חוזר על ההסכמה להרג אזרחים, אך במקום זאת תומך בהרג של אדם פלסטיני בהלך הרוח של הציבור הישראלי. הציבור ממשיך לחוות את הזוועה של ה-7 באוקטובר ומתמקד אך ורק בחיפוש נקמה ובהחזרת הביטחון האבוד. כתוצאה מכך, כעת הם להוטים יותר לשמוע על מספר הנפגעים ומוכנים לקבל אבדות כל עוד זה יוביל להשגת מטרותיהם ולהסרת האיום. מנהיגי המלחמה נמצאים בלחץ להוכיח שעלויות והפסדים אלו מוצדקים על מנת לשמור על הלגיטימיות שלהם. כדי לחקור זאת עוד, נבחן את דעותיהם של המתנחלים ב-24 באוקטובר וב-21 בדצמבר, בתחילת קרב טופאן אל-אקצא, ונשווה אותם לדעותיהם הנוכחיות על סמך הערות שהתקבלו על שני מאמרים שפורסמו באותם תאריכים.

הערותיו של העבריין.

עיתון "ynet" פרסם ב-24 באוקטובר מאמר שכותרתו "צבא ישראל ממשיך להפציץ את רצועת עזה ופלסטינים" וקיבל את ההערות הבאות:

יש צורך למנוע את כניסת הדלק לרצועת עזה כאמצעי להגנה עצמית, לא כאקט של רצח עם. אין אזרחים חפים מפשע בעזה, ואין מקום לרחמים שכן הם מגיבים רק לכוח ולאכזריות. מוסר אינו קיים בעתות מלחמה. האם כעת יש לצפות ממני לחוש חרטה? איך זה שעדיין עומדים בעזה מבנים המתוארים בתמונות? האם זה ייחשב רצח עם? אם כוונתנו הייתה רצח עם, כבר היה מספר הרוגים של חצי מיליון.

בכתבה מיום 21.12 בעיתון "הארץ" שכותרתה "עצירת המאבק למען החזרת החטופים בחיים", עולה כי הציבור הישראלי אינו מעוניין בהפסקת אש גם לשחרור החטופים, וההערות היו. כדלהלן:

המשך במאבק נגד חמאס עד שיחוסלו לחלוטין! ההפסקה הנוכחית בפעולות האיבה תפחית במידה ניכרת את הסבירות להשגת המטרות שלנו. אני לא מסכים עם סיום מוחלט של המלחמה כדי להבטיח את שחרורם של 130 חטופים. האם זה אומר להקריב את כל מדינת ישראל? הפסקת המלחמה שווה להפסיד בקרב מול חמאס, ומציגה דילמה מאתגרת ביותר.

על פי סקרים שערך המוסד לביטחון לאומי, התמיכה העממית הראשונית במדיניות הרשויות הישראליות נעה בין 80% ל-90%. אולם לאחר חידוש פעולות הלחימה בעקבות שביתת הנשק, התמיכה הזו ירדה ל-67% לפי סקר שערך עיתון "מעריף". במסגרת זו התגלו אמהות הלוחמים כמגינות חריפות של המבצעים הצבאיים, ודגלו בהסלמה של ירי הנשק האווירי כדי להגן על חיי החיילים. ב-12 וב-13 בדצמבר דרשו "אמהות הלוחמים" רבות להגביר את עוצמת האש ולהתנגד ללחץ הבינלאומי, במיוחד מצד ארצות הברית. סימה חסון, חברת קבוצת האמהות ללוחמים, הביעה את נקודת המבט שלה ב-17 בדצמבר 2023 וקבעה כי בזמן שהבניינים עדיין עומדים, החיילים נפלו. היא הדגישה את הצורך לרסק את הנאצים ברצועת עזה, כדי להבטיח שהקורבנות שהקריבו בניהם לא יהיו לשווא.

סיבות לישראלים לתמוך בפגיעה באזרחים פלסטינים

המתנחלים דורשים שהפעולות הצבאיות בעזה יימשכו עד להשגת המטרות, תוך ביטוי בגלוי את שמחתם על אובדן עשרות אלפי קורבנות פלסטינים כתוצאה מכך.

האיום, שהיה בגודל חסר תקדים, הוסר על ידי רמת התמיכה העממית ורצון לנקמה.

רצונו ותקוותו של הציבור להשיג את מטרות המלחמה באמצעות חיסול חמאס, בנוסף לקבלה ולהצדקה של מספר ההרוגים בשטח, תורמים לרמת התמיכה העממית הגבוהה יחסית.

המניעים הפוליטיים של נתניהו וצוותו, החוששים לקבל דין וחשבון לאחר המלחמה, הביאו אותם לבנות נרטיב של ניצחון ודאי, התמשכות המלחמה וניצול אמצעי התקשורת ומשפחות ההרוגים והלוחמים. לעמוד בדרישות של משפחות שבויות המחפשות פתרון להחזיר את יקיריהם.

התקשורת עסקה במידע מוטעה על ידי מניעת מידע בכוונה על מספר ההרוגים והפצועים. הם גם הטילו הגבלות חסרות תקדים על התקשורת, לרבות הפסקה מוחלטת של מטרות רגישות להתקפות טילים נגד וכל אזכור של כוח הצבא, כלי הנשק, מערכות ההגנה או הפגיעויות של הצבא. בנוסף, הם אסרו פרסום של כל דבר הקשור לביקורים של בכירים ישראלים בשטח או לנושא האסירים ועסקאות החליפין. זה הכתים את תדמיתו של העם הפלסטיני, נוהג שנמשך ונתמך במשך זמן רב.

"ישראל" נקטה בכוח מופרז מדם כדי לספק את האינסטינקטים העקובים מדם של אנשיה ולשקם את היחסים עם הדרג הצבאי, המדיני והביטחוני של ישראל, בעוד המניפולציה של העם בתקשורת נמשכת، נשאר ארוז במקביל. המשך המלחמות והמבצעים הקרקעיים וכל האבדות האנושיות שהם סובלים.