הצנזורה הצבאית: כך היא פועלת!

מחלקת ניהול הצנזורה הצבאית, הפועלת תחת אגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן), ממלאת תפקיד מרכזי בהסתרת ההפסדים של ישראל במהלך מלחמות ועימותים צבאיים, ובהכתבת הנרטיב הצבאי הישראלי, באמצעות שליטה על המידע הנוגע להפסדים של ישראל וצבאה.

הסמכות המשפטית והמסגרת הארגונית של הצנזורה הצבאית בישראל, יחד עם תיאומה עם כלי תקשורת ישראליים וזרים, מאפשרים לה לעכב או אף למנוע פרסום פרטים רגישים – הן בזמן מלחמה והן בעת שלום.

כך קרה פעמים רבות בעימותים של ישראל במהלך העשורים הקודמים, והאחרון שבהם היה במבצע "ההבטחה הנאמנה 3", כאשר נמנעה חשיפה של אירועים רבים שהעידו על הפסדים ביטחוניים וצבאיים לישראל, ותוכן הפרסום הוגבל תחת הכותרת: "הותר לפרסום".

מהם המאפיינים המרכזיים של היחידה הזו, וכיצד היא מסתירה את הפסדי ישראל בזמן מלחמות וקרבות?

– שורשיה של הצנזורה הצבאית נטועים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, 1948. היא עוצבה בדומה למבני הצנזורה של השלטון הבריטי הקולוניאלי, שתפקידם היה לדכא רגשות אנטי-בריטיים ולהגן על פעולות צבאיות. מאז, שולבה הצנזורה במסגרת אגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן).

– הצנזור הצבאי הוא קצין בכיר בדרגת תת-אלוף, לרוב עם רקע משפטי או מודיעיני, המדווח לראש אגף המודיעין. הוא מוסמך לאשר או לדחות תכנים תקשורתיים הנוגעים לביטחון הלאומי ולעניינים צבאיים. הצנזור הנוכחי הוא תת-אלוף קובי מנדלביץ'.

– משרד הצנזור כולל צוותים ייעודיים שבודקים תכנים בעיתונות, ספרים, רשתות חברתיות ואף כתבות זרות. למרות שאינה גוף חשאי, הצנזורה פועלת בחוסר שקיפות מוחלט, ומחזיקה ב"סמכות חוקית" המחייבת כלי תקשורת להגיש חומרים לביקורת טרם פרסומם.

ההסכם הלא-רשמי אך המחייב בין ממשלת ישראל לוועדת העורכים – גוף המאגד את עורכי כלי התקשורת המרכזיים – מגדיר את מערכת היחסים בינם לבין הצנזורה. על פי הסכם זה, מחויבים עיתונאים להעביר לצנזורה כל תוכן העלול להשפיע על ביטחון המדינה לפני פרסומו.

הסכם זה מעניק לצנזורה סמכויות נרחבות לעכב או למנוע פרסום של:

1. מיקום ותנועת כוחות צה"ל.

2. הפסדים ישראליים במהלך פעולות צבאיות.

3. מוכנות צבאית והערכות מודיעיניות.

4. מידע רגיש על מתקנים אסטרטגיים או טכנולוגיות צבאיות.

5. פרטים על מבצעים חשאיים או מו”מ ביטחוני.

אחד ההיבטים הקריטיים בצנזורה הוא השליטה בדיווח על הפסדים. בזמן מלחמה, מספר ושמות ההרוגים או הפצועים בצה"ל הם עניין רגיש ביותר. הצנזור נוהג לדחות או למנוע פרסום כזה עד לעדכון המשפחות, אך בעיקר – עד לבניית נרטיב אסטרטגי.

למשל, במלחמת לבנון השנייה ב-2006, דווחים על הפסדי טנקים והרוגים רבים בקרבות בבינת ג'בייל ומרון א-ראס צונזרו או עוכבו, והיקף האבדות התגלה לציבור רק בעקבות ביקורת פנימית ודו"ח ועדת וינוגרד.

במהלך מבצע "צוק איתן" ב-2014, ספג צה"ל אבדות קשות בקרבות קרקעיים, במיוחד במארבים של חמאס בשג'אעיה ובח'זעה. הצנזורה עבדה במרץ כדי למנוע סיקור ישיר, ואישרה רק הודעות רשמיות ומסוננות בתקשורת הישראלית המרכזית.

במהלך מבצע "מבול אל-אקצא", הטילה הצנזורה "האפלה תקשורתית" על אירועים מסוימים, כמו הפלת מל"טים, השמדת כלי רכב משוריינים, או מות חיילים וקצינים מיחידות עילית בדרום לבנון וברצועת עזה – תוך הצדקה ביטחונית ומורלית.

צה"ל טוען כי פרסום מיידי של הפסדים עלול לסכן פעולות מתנהלות, לחשוף חולשות, ולפגוע באמון הציבור.

עלייתן של הרשתות החברתיות, אפליקציות מוצפנות, ודיווחים עיתונאיים זרים מהווים אתגר חדש לצנזורה. לעיתים קרובות מופצים סרטונים והדלפות של הרוגים בצה"ל או נזקים שנגרמו לישראל עקב מתקפות טילים או פיגועים – עוד לפני שמוסרים.

כתוצאה מכך, הרחיבה הצנזורה את צוותי המעקב המקוונים שלה, ושיתפה פעולה עם "משפיענים ישראלים" ברשתות החברתיות כדי לבלום הפצה. כמו כן, פנתה בערוצים לא-רשמיים לפלטפורמות כמו מטא וגוגל כדי להסיר או להוריד חשיפת תכנים, בטענה של "מאבק בטרור"