שער הדמעות...מיצר בינלאומי ואסטרטגי

מיצר באב אל-מנדב נחשב לאחד מהמיצרים הבינלאומיים החשובים בעולם, וחשיבותו הכלכלית והאסטרטגית קשורה בכך שהוא מייצג את השער הדרומי היחיד לים סוף, ונמצא באמצע המרחק. בין תעלת סואץ לעיר בומביי בהודו. לפיכך, זהו עורק הסחר הבינלאומי בין מזרח למערב, שכן מדי יום עוברות בו עשרות מכליות נפט ענקיות. בנוסף לאניות מסחריות, הדבר נותן אסטרטגיות וכלכליות חשיבות המשפיעה על היחסים האזוריים והבינלאומיים.

מיקומו הגיאוגרפי של באב אל-מנדב

מצר באב אל-מנדב, או שער הדמעות. השם הזה בא מהאבל והדמעות על המתים שנפלו במיצר זה. זהו נתיב מים המחבר בין מפרץ עדן והים הערבי לים האדום, ומתוך כך. שם דרך תעלת סואץ לים התיכון. הוא ממוקם בין תימן באסיה לבין ג'יבוטי ואריתריאה באפריקה.

מאז פתיחתה של תעלת סואץ ב-1869 וחיבור הים הסוף  לים התיכון, הפך באב אל-מנדב לאחד ממסדרונות התחבורה ומעברי הים החשובים ביותר בין אירופה, אגן הים התיכון, האוקיינוס ההודי ומזרח אפריקה.

מה שמגביר את חשיבות המסדרון הוא שתעלת מעבר הספינות בין האי פריים ליבשת אפריקה הוא ברוחב של 16 קילומטרים ועומק של 100 עד 200 מטר, מה שמאפשר לספינות ומכליות נפט לחצות בקלות את המסדרון בשני הכיוונים. שימו לב שהמרחק בין שתי גדות המיצר הוא 30 קילומטר מראס מינהלי בצד האסייתי ועד ראס סיאן בצד האפריקאי.

מספר הספינות ומכליות הנפט העוברות דרכה בשני הכיוונים מוערך ביותר מ-21,000 ספינות ימיות מדי שנה, המהווים 7% מהתנועה הימית העולמית.

מיצר באב אל-מנדב הוא המעבר הרביעי בגודלו מבחינת מספר חביות הנפט העוברות בו מדי יום. כלומר, כ-6.7 אחוזים מסחר הנפט העולמי.

המרחק בין שתי גדות מיצר באב אל-מנדב הוא כ-30 ק"מ (20 מייל) מראס מינהלי על החוף האסייתי ועד ראס סיאן על החוף האפריקאי.

האי פרים (מאיון), השייך לתימן, מפריד את המצר לשני ערוצים, המזרחי שבהם מכונה באב איסקנדר, רוחבו 3 ק"מ ועומקו 30 מ'. באשר לתעלה המערבית, המכונה "דקה אל-מיון", רוחבה 25 ק"מ ועומקה מגיע ל-310 מטרים. ליד החוף האפריקאי ישנה קבוצת איים קטנים הנקראים שבעת האחים. בתעלה המזרחית יש זרם עילי פנימה, ובתעלה המערבית ישנו זרם עמוק חזק החוצה. מי המסדרון חמימים (24-32.5 מעלות צלזיוס), האידוי עז (2200-3000 מ"מ).

האי פרים (מאיון) הוא אחד האיים הבולטים של המיצר. הוא ממוקם בכניסה אליו. שטחו כחמישה קמ"ר. תלוי לכל צרכיו בעדן ובחופי ערב ואפריקה. הערבים קראו לזה האי "מאיון" על שם הכפר בו מתגוררים תושבי האי. מערביים קראו לו פרים, והוא מורכב מסלעים וולקניים כהים. הוא נמצא כ-96 ק"מ מערבית לעדן וכ-3 ק"מ מצפון תימן. האי פרים מיושב על ידי כ-300 איש, רובם ערבים, רוב האוכלוסייה חיה ממסחר עם הספינות שעוגנות באי במעבר באב אל-מנדב, בנוסף לעבודת הדיג.

בין שאר האיים המשניים לאי פרים ניתן למנות את האיים קומראן וסומטרה הנמצאים בכניסה הדרומית לים סוף לכיוון מיצר באב אל-מנדב והם מיושבים ובעלי משטח הררי, ישנו גם האי צוקר. , 33 ק"מ מערבית לראס אל-מוטאבאנה שבצפון תימן, והוא האי הגדול בשטחו. וגובה, המקנה לו חשיבות וניסיון מיוחדים במעקב אחר תנועות ימיות בים האדום. ישנו האי חליב ליד מיצר באב אל-מנדב, 20 ק"מ דרומית מזרחית לנמל אסאב. שטחו 40 קמ"ר והוא נטול תושבים.

באב אל-מנדב מבחינה היסטורית

היריבות האנגלית-צרפתית על הים האדום ומצר באב אל-מנדב הופיעה במאה השמונה עשרה, כאשר בריטניה וצרפת החלו לאיים על האינטרסים של האחר דרך הנתיבים המובילים להודו, שהחשוב שבהם היה תוואי ים סוף. במיוחד לאחר חידוש האמנה משנת 1536, שקבעה את זכותה של צרפת להגן על נוצרים קתולים בכל הארץ.האימפריה העות'מאנית, מה שעצבן את האנגלים. המערכה הצרפתית בראשות נפוליאון בונפרטה נגד מצרים הייתה סכסוך גלוי בין בריטניה לצרפת על הים האדום. הצרפתים החליטו להרכיב את הצי שלהם בסואץ במטרה לנתק את מסלולה של בריטניה לסנגל דרך המזרח התיכון ולהודו. צרפתים מהנדסים למדו חיבור ים סוף לים התיכון. התוכנית הצרפתית נכשלה לאחר שהצי האנגלי הצליח לתקוף את הצי הצרפתי ולהשמיד אותו באבו קיר באוגוסט 1798.

הושגו הסכמים בריטיים-רוסים-עות'מאניים לפינוי הצרפתים מצרפת בינואר 1799, אך בריטניה רצתה לשמור על האינטרסים החיוניים שלה במצרים, ולכן שלחה כוחות ימיים לשוטט בים האדום בהפגנת כוח. באותה שנה, כוח ימי של 300 חיילים אירופאים והודים, בראשות ג'ון מורי, פנה לכיוון הכניסה הדרומית לים האדום, וכבש את האי מאיון, שנמצא במרחק של כ-500 מייל ימי בלבד מעדן, מה שגרם לכל כוח שעשה. שלט בו ובכך איים על בסיס עדן.

הסכסוך הגיע לשיאו כאשר הצבא המצרי, בראשות מוחמד עלי, נכנס לתימן בעודו רודף אחרי הווהאבים, ונמל מוקה נכבש ב-13 בדצמבר 1833 לספירה, מה שהיווה איום חמור על האינטרסים הבריטיים בחלק הדרומי של המחוז. ים סוף ומיצר באב אל-מנדב, והיוו תמריץ לבריטים לנסות... שליטה על עדן. עדן נפלה לידי הבריטים ב-19 בינואר 1839 לספירה, והדבר היווה את יישום מדיניותה הקולוניאלית באזור הים האדום, ביסוס השפעתה במיצר באב אל-מנדב וחיזוק השפעתה באזור. מצרים, בנוסף לניסיונה להרחיק כל השפעה מקומית או זרה ממסדרון השילוח הימי החשוב הזה.

אי אפשר לשכוח את ניסיונותיה של איטליה למצוא מוצא מחוץ לים התיכון לאחר פתיחת תעלת סואץ, והיא ניסתה לכבוש כמה נקודות אסטרטגיות באתיופיה ובאריתריאה.

הגיאוגרפיה לא משתנה, אבל ההיסטוריה היא הצטברות של אירועים והתפתחויות, וכדי לחזות את העתיד, יש צורך לקרוא את ההיסטוריה לאור ההווה... באב אל-מנדב הוא המפתח לימים הקרובים.