פוריין אפיירס: ישראל וטורקיה עלולות להתעמת בסוריה

הזירה הסורית יצרה התנגשות אינטרסים והשפעות גיאו-אסטרטגיות בין טורקיה לישראל, שעלולה לדחוף לעבר עימות פוטנציאלי, במיוחד לנוכח התרחבות התקיפות האוויריות והחדירות הקרקעיות הישראליות.

בהקשר זה, פרסמה מגזין "פוריין אפיירס" מאמר, שתורגם על ידי אתר אל-ח'נאדק, בו מזהיר הכותב מהתנגשות עתידית בין טורקיה לישראל, כשמציין כי הראשונה רואה בסוריה מרחב השפעתה האזורי, ובהיותה התומכת המרכזית בממשלת המעבר בראשות אחמד אל-שרע (אל-ג'ולאני). ישראל, לעומתה, ראתה בנפילתו של אסד הישג אסטרטגי ושואפת להקים אזור חיץ - לקח שנלמד לאחר אירועי 7 באוקטובר 2023 – על מנת להפיג את חששותיה מהתעצמות תנועות אסלאמיות בגבולותיה, בהן אין לה אמון.

המאמר ממליץ להמשיך ולבנות על הפגישה שנערכה באפריל האחרון באזרבייג'ן בין בכירים ישראלים וטורקים, במטרה להפחית את ההסלמה בין המדינות. בנוסף, יש לעצב סדר אזורי שיהיה מועיל לשני הצדדים, תוך הימנעות מעימות ישיר, והתמקדות בשיתוף פעולה מול איראן.

בדצמבר, קואליציה של פלגים מורדים בראשות "היאת תחריר א-שאם", הדיחה באופן בלתי צפוי את הרודן בשאר אל-אסד, ששלט במדינה במשך כחמישה עשורים. המשטר החדש בדמשק ירש מדינה שהוחרבה על ידי מלחמת אזרחים שנמשכה 13 שנה. אחמד אל-שרע, מנהיג "תחריר א-שאם", תפס את השלטון, וכוחות זרים מנסים כעת להשפיע על מדיניותו. שתי מדינות שכנות, ישראל וטורקיה, ניצלו את הוואקום השלטוני לביסוס נוכחותן, וכבר החלו בהתכתשויות ביניהן.

טורקיה הפכה לכוח צבאי דומיננטי בסוריה. מאז 2019 שולטת "תחריר א-שאם" באידליב שבצפון-מערב סוריה, ובמשך שנים סייעה לה אנקרה באופן עקיף באמצעות הפעלת אזור חיץ בצפון סוריה המגן על הקבוצה מכוחות אסד. כיום, שואפת טורקיה להרחיב את השפעתה במדינה על מנת לדכא את תקוות הכורדים לאוטונומיה, שפרחה בצל המלחמה, ולהנדס את חזרת שלושה מיליון פליטים סורים החיים בתחומה.

עם זאת, גם ישראל חפצה בהשפעה רחבה יותר בסוריה. למרות שחתמה על הסכם הפרדת כוחות עם סוריה בתיווך אמריקאי ב-1974 לאחר מלחמת יום כיפור, אסד חבר בשנים האחרונות באופן הדוק לאיראן, אויבתה העיקרית של ישראל. בתקופתו, שימשה סוריה מסדרון חיוני להעברת טילים ונשק איראניים לחזבאללה, מה שהחריף את המתיחות מול ישראל.

על רקע עוינות זו רבת השנים, ראו מנהיגי ישראל בנפילת אסד הישג אסטרטגי, ומיהרו לנצל את מצבו על ידי הקמת אזורי חיץ והשפעה לא רשמיים בדרום סוריה. ישראל מודאגת מהנוכחות הטורקית במדינה, מחשש שאנקרה תעודד את סוריה לארח פעילים חמושים עוינים לה. טורקיה פעלה להפצת האסלאם הפוליטי ולה היסטוריה של עוינות כלפי ישראל. לדוגמה, באיגרת ברכה לרגל עיד אל-פיטר ב-30 במרץ, אמר הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן: "אללה ישמיד את ישראל הציונית".

החשש הישראלי גובר שטורקיה תרחיב את שאיפותיה מעבר לגבולות סוריה-טורקיה. ב-2 באפריל, הפציצה ישראל מספר אתרים צבאיים בסוריה, כולל בסיס חיל האוויר T4 (טיאס), כדי למנוע מאנקרה לבסס מערכות הגנה אוויריות באזור. ישראל מקפידה לעקוב אחרי המרחב האווירי של שכנותיה – באוקטובר האחרון, תקפה באוויר את איראן תוך חציית השטח הסורי.

למרות שלישראל יש חששות ביטחוניים לגיטימיים, עליה לעשות כל מאמץ כדי להימנע מהתנגשות צבאית עם טורקיה. עליה להבטיח שמאמציה לבסס את נוכחותה הצבאית בסוריה לא יבואו על חשבון יחסיה עם אנקרה. עם כוחות מפוזרים ותדמית בינלאומית מתערערת, ישראל אינה זקוקה לאויב חדש.

מרווחים זמניים ואיומים

בשנות ה-90, בעידן התקווה לשלום ישראלי-פלסטיני, שררו קשרים הדוקים בין ישראל לטורקיה. אך יחסיהן הידרדרו עם דעיכת החילוניות בשתי המדינות. לדוגמה, ב-2010 הרג צה"ל תשעה פעילים אזרחיים ופצע כ-30 נוספים – אחד מהם מת בהמשך – כשעצר אונייה טורקית שניסתה לפרוץ את המצור הימי על עזה. בעקבות האירוע, צמצמה טורקיה את היחסים הדיפלומטיים. טורקיה האשימה פעמים רבות את ישראל בביצוע רצח עם בעזה. במאי האחרון, הכריז ארדואן על חרם מסחרי כאות מחאה על פעילות ישראל בעזה. במקביל, מאשימים גורמים בישראל את אנקרה שאפשרה למנהיגי חמאס, כמו סאלח אל-ערורי, לתכנן מתקפות משטחה. עם זאת, למרות המחלוקות, אף אחת מהמדינות אינה חפצה בהחזרת ההשפעה האיראנית בסוריה.

טורקיה נחשבת למנוע מאחורי המשטר החדש בסוריה, בעיקר בזכות קשריה עם "תחריר א-שאם". אנקרה סייעה למנהיגים החדשים בתכנון שיקום המדינה. כמו כן, נראה שהיא שואפת לחתום על הסכם הגנה עם סוריה, שירחיב את השפעתה מדרום לצפון.

ישראל חוששת מאוד ממגמה זו. קיימות שתי גישות בקרב מקבלי ההחלטות בירושלים בנוגע ליחסים עם המשטר החדש. חלקם סבורים שישראל צריכה לנסות לעבוד עם אל-שרע לפני שתרשום אותו כאויב. אחרים, בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, סבורים שאין סבירות ממשית להקמת ממשלה סונית-אסלאמית מתונה, ויש להיערך לאיבה באמצעות אזורי השפעה.

מאז בריחתו של אסד מדמשק בדצמבר, ישראל שלטה באזור חיץ בדרום-מערב סוריה, הסמוך לרמת הגולן. מאז, היא הפציצה מאות אתרים צבאיים בסוריה, בחשש שינוצלו על ידי המשטר החדש. ב-11 במרץ הצהיר שר הביטחון ישראל כ"ץ כי כוחות ישראל יישארו בסוריה "לתקופה בלתי מוגבלת" להגנה על אזרחי צפון ישראל.

החדירה הישראלית לסוריה נובעת בחלקה מהלקח שנלמד מאירועי 7 באוקטובר. מנהיגי ישראל מאמינים כיום שאזורי חיץ חיוניים ומעדיפים לעצב את סביבת הביטחון ולא רק להגיב. הם גם נזהרים יותר מכל שיתוף פעולה עם גורמים אסלאמיים. שנים ארוכות סבלה ישראל את נוכחותו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר ברצועת עזה, אך בסופו של דבר, הוא תכנן את הפיגוע הקשה ביותר בתולדות ישראל.

המסקנה של ההנהגה הישראלית היא שאין מקום לסבול ג'יהאדיסטים בגבולותיה. לאחר עימות בין כוחות סוריים למורדים עלאווים פרו-אסדיים במרץ, שגבה מאות קורבנות, אמר כ"ץ שאל-שרע "הסיר את המסכה – ג'יהאדיסט מהאסכולה של אל-קאעידה". למרות שאל-שרע ניתק פומבית קשרים עם הקיצוניות ואמר שאינו שואף לעימות עם ישראל, בירושלים מאמינים שהוא אומר זאת כדי להסיר סנקציות, וישנה סכנה שישנה את עמדתו לאחר שיתייצב המשטר.

אך 7 באוקטובר הוא רק חלק מהתמונה. נתניהו הצהיר גם כי אסטרטגייתו מונעת מהרצון להגן על המיעוט הדרוזי בדרום סוריה. בשבוע שעבר נהרגו יותר מ-100 סורים בקרבות בין סונים לוחמים לדרוזים חמושים. ב-2 במאי תקפה ישראל את דמשק, ונתניהו וכ"ץ הצהירו כי "לא יאפשרו שליחת כוחות דרומה או כל איום על הדרוזים".

הגישה הישראלית לסוריה מושפעת גם מהחשש מהמשך הנוכחות האמריקנית במדינה. ב-8 בדצמבר, הכריז הנשיא החדש דונלד טראמפ כי "סוריה נמצאת בכאוס" ו"על ארה"ב לא להיות חלק ממנה". ב-18 באפריל הודיעה וושינגטון על הפחתת כוחותיה ממזרח סוריה מ-2000 לפחות מ-1000 חיילים. ישראל חוששת כי נסיגה זו תאפשר לטורקיה להרחיב את שליטתה בצפון סוריה ואף מעבר לכך.

על ישראל להקפיד לא להפוך את טורקיה או סוריה לאויב, ולהשאיר פתח לדיאלוג. לישראל יש זכות להפיק לקחים מהכישלונות של 7 באוקטובר, אך עליה לאזן בין ביטחון לטווח הארוך. היא יכולה להגדיר קריטריונים למשטר אל-שרע בנוגע להתייחסות למיעוטים, הברחות נשק והשמדת נשק כימי. אם יעמוד בקריטריונים, ישראל תוכל לעודד את ארה"ב ואירופה להקל בסנקציות. כמו כן, ישראל יכולה לעודד מדינות אירופה ומפרץ להשקיע שם. עליה להבהיר כי אין לה תביעות טריטוריאליות כלפי סוריה, וכי אזור החיץ זמני ותלוי בעמידה בתנאים.

הקשר עם המשטר הסורי החדש חשוב, אך הקשר עם טורקיה חשוב עוד יותר. שתי המדינות בנות ברית של ארה"ב ובעלות עוצמה צבאית משמעותית. התקיפה הישראלית על שדה התעופה T4 המחישה את הסיכון בהסלמה. על שתי המדינות להציב קווים אדומים. לכל הפחות, להסכים לפעול באזורים נפרדים בסוריה.

טראמפ משוכנע ביכולתו לשפר את היחסים בין ישראל לטורקיה, ואמר לנתניהו כי יש לו "קשר טוב מאוד עם טורקיה ומנהיגה". עליו לשכנע את ארדואן להימנע מהצבת מערכות הגנה אוויריות בסוריה. טראמפ יכול לסייע לשני הצדדים להפחית מתחים ולשתף פעולה מול איראן והברחות נשק.

ישראל צריכה להפעיל ערוצים ביטחוניים ומודיעיניים לשיח עם טורקיה, וערוצים לא-רשמיים לשיח עם סוריה. עד כה התקיים לפחות מפגש פומבי אחד בין בכירים מישראל וטורקיה, באפריל באזרבייג'ן. על הצדדים להעמיק את הדיאלוג, במיוחד לאור רצונם המשותף להימנע מעימות. על ישראל לאשר את דאגותיה הביטחוניות בלי להבעיר את רוחות אנקרה או דמשק. איזון זה קריטי בעת הזאת – תקופה של תהפוכות חריגות בסוריה. המשטר החדש טרם התייצב, ועמדותיו גמישות. בזמנים אלו – לאחר החלשת האויב המשותף איראן – על ישראל וטורקיה לשאוף לעצב סדר אזורי חדש שיהיה לטובת שני הצדדים, לא לעימות.