תימן מגבירה את קצב העימות: טראמפ ניצב בפני שתי אפשרויות רעות

בחודש אפריל לבדו נרשם מספר חסר תקדים בעימות האווירי בין תימן לארצות הברית: שבעה מל"טים אמריקאיים מדגם MQ-9 Reaper הופלו מעל הים האדום וסביבותיו. המל"ט הזה, שמחירו כ-30 מיליון דולר ונחשב לחוד החנית של מערך המעקב והתקיפות של הצבא האמריקאי, נופל כיום כמעט בקצב שבועי – מה שמעיד על שינוי איכותי ביכולות ההגנה האווירית התימנית, ומעלה סימני שאלה גדולים בקרב מקבלי ההחלטות בוושינגטון בנוגע ליעילות ההתערבות הצבאית שנמשכת כבר יותר משישה חודשים בזירה זו.

אך השחיקה אינה מוגבלת לאוויר בלבד. בימים האחרונים, גוברים הדיווחים בתקשורת המערבית ובמכוני המחקר הצבאיים של ארה"ב על אפשרות של פתיחת מבצע קרקעי בתימן, שמטרתו לשבור את המצור הימי שהטילה צנעא, ולהחזיר את היוזמה לאחר שכישלונות התקיפות האוויריות והחסימות הימיות לא צמצמו את יכולות התקיפה או התמרון של צנעא. עם זאת, ההערכות האמריקאיות לא נותנות אופק בטוח לאופציה זו: הקרקע התימנית קשה, והניסיון הצבאי בזירה זו מדמה אותה ל"ויאטנם מוקטנת" – בעיקר לאור מה שמוגדר בידי פנטגון כ"יכולת הגנה רב-שכבתית" של צבא תימן, שטרם הופעלה במלואה.

בנאומו האחרון, הצהיר ראש המועצה הפוליטית העליונה, מהדי אל-משאט, כי השלב הבא יכלול הפתעות כבדות משקל – ברמיזה ברורה לכך שתימן מחזיקה באמצעי לחימה מתקדמים שטרם הופעלו. המסר כוון ישירות לוושינגטון, שמאז דצמבר 2023 מנהלת מבצעים בים האדום מהאוויר ומהים – ללא הצלחה ממשית בהפחתת האיום או הבטחת מסלול שיט אחד פנוי מהתקפות.

במקביל, בוחנת הממשל האמריקאי את גבולות היכולת שלו לנהל מערכה פתוחה בזירה כמו תימן. הנשיא שחזר לבית הלבן תחת סיסמת "הנסיגה החכמה" מודע לכך שהרפתקה קרקעית בתימן עלולה להפוך לאסון בחירות וגם לאסון צבאי. אין סיכוי לניצחון מהיר, ואין גם אפשרות לפרישה מכובדת. ברקע – אתגרים נוספים: עזה, איראן, אוקראינה – ולצדם משבר פנימי כלכלי ופוליטי גובר.

מזווית הפנטגון, מדובר במבצע מהיקרים ביותר מאז מלחמת עיראק. אף פעולה ימית אמריקאית לא עלתה כך מבחינת משאבים: נושאות מטוסים, משחתות, גיחות יומיות, בלאי עצום בתחמושת ובטכנולוגיה – הכל מול אויב שפועל לפי תורת גרילה עתירת טכנולוגיה: מפיל מל"טים, מנטרל שיבוש אלקטרוני, ותוקף בדיוק גם מחוץ לגבולות תימן.

על הקרקע, כל ניסיון למבצע קרקעי לא רק מתנגש בגאוגרפיה ובשבטיות התימנית, אלא גם מתמודד עם מבנה צבאי מגובש. צנעא, בשנים האחרונות, הוכיחה יכולת להתארגן, להתחדש ולפתח עצמאית – הן בנשק והן בטקטיקות של פריסה ונסיגה. דו"חות מודיעיניים אמריקאיים עצמם מודים שהתימנים אינם מגיבים מהבטן – אלא בונים הרתעה מדודה, ותמיד שומרים על רמה מבצעית גבוהה ממה שמופיע בתקשורת.

המכה האחרונה שהגיעה עד לצפון פלסטין לא הייתה רק תצוגת תכלית סמלית – אלא הצהרה טכנית על שדרוג דיוק, הגדלת טווח, והתקדמות טכנולוגית בניווט והכוונה. בפנטגון, דו"ח פנימי כינה זאת "פריצה מסוכנת לבנק המטרות" – משום שהיא מוכיחה שצנעא חצתה את קו ה"בלימה" שעליו נבנתה כל אסטרטגיית ההרתעה האווירית והימית האמריקאית.

בוושינגטון, הקולות הקוראים ל"ריסון ההסלמה" מתרבים, אך נתקלים במציאות קשה: טראמפ אינו יכול להרשות לעצמו לסגת בבירור מול צנעא, אך גם אינו מוכן להמר על ביצה צבאית ללא שליטה. הוא מבין, וכך גם יועציו, שהזמן לא פועל לטובתו – במיוחד אם תימן תהפוך לחזית שחיקה קבועה.

בסופו של דבר, ניצבת ארה"ב בין שתי אפשרויות גרועות: המשך שחיקה יקרה וחסרת תועלת, או הימור על מבצע קרקעי יקר וחסר ביטחון. אף אחת מהן לא מבטיחה ניצחון ברור, ואינה דומה ל"מלחמות הנקיות" של ממשלים קודמים.