19:05 זמן קודס הכבושה
לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר ומלחמת עזה ולבנון, התחדש העניין הישראלי במושג הביטחון, זאת בעקבות הכשלים החמורים שישראל ספגה ברמה הביטחונית. השיח בישראל בנושא הביטחון, שנחשב לאבן הפינה לקיומה, הפך למרכזי ומעורר מחלוקות רבות.
בהקשר זה, פרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל מחקר מפורט (הניתן להורדה בסוף ההקדמה), אשר תורגם על ידי אתר "אלחנאק", ועוסק בהגדרת הביטחון הישראלי לאחר אירועי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות הברזל". המאמר מבוסס על ההנחה כי הביטחון הלאומי מורכב משלוש שכבות עיקריות: תורת הביטחון, אסטרטגיית הביטחון, והתפיסה המבצעית, אשר חייבות להיות מתואמות זו עם זו.
המסקנה המרכזית של המחקר היא כי "עקרונות היסוד של תורת הביטחון נותרו רלוונטיים לתנאים האסטרטגיים של ישראל ערב ה-7 באוקטובר, אך בפועל, הם לא יושמו כראוי ברמות אחרות בשנים שקדמו להתקפה. ההנהגה הפוליטית סטתה מהעקרונות הבסיסיים של תורת הביטחון, במיוחד מעקרון ההרתעה, ולא הפעילה פיקוח מספק על התפיסה המבצעית של צה"ל ועל הקוהרנטיות הנדרשת בין שלוש השכבות הללו. כמו כן, התפיסה המבצעית של צה"ל התרחקה במהלך השנים מכמה מאבני היסוד של תורת הביטחון, הפרה את האיזון בין השכבות ופעלה באופן הסותר את תורת הביטחון, מבלי שנערך על כך דיון מעמיק עם הדרג המדיני".
מתקפת 7 באוקטובר 2023 הביאה להתמקדות מחודשת ברכיבי הביטחון הלאומי. המאמר טוען כי חוסר הסנכרון בין שלוש השכבות הללו – תורת הביטחון, האסטרטגיה והיישום המבצעי – היה אחד הגורמים המרכזיים לכישלון ישראל. כך מנסה המאמר לספק הסבר חלקי לשאלה מדוע ישראל נכשלה ב-7 באוקטובר, בניגוד לחקירות הפנימיות של צה"ל עד כה, שהתמקדו רק בפרטי האירועים.
לפי הכותב, ההתמקדות המחודשת בנושא אינה מבחינה באופן ברור דיו בין תפיסת הביטחון לבין יישומה דרך החלטות ביטחוניות. העקרונות הנוכחיים של הביטחון היו רלוונטיים דיים כדי להתמודד בהצלחה עם מתקפת ה-7 באוקטובר, אך הכשל המרכזי נבע מהאופן שבו העקרונות יושמו בפועל על ידי הדרג הפוליטי והצבאי. המאמר מנתח את השכבות השונות, את הסתירות ביניהן לאורך השנים שקדמו ל-7 באוקטובר, ואת התיקונים הנדרשים לשיפור קבלת ההחלטות והאחדות התפקודית של מושג הביטחון.
בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות הברזל, חזר המושג "ביטחון ישראלי" למרכז השיח, כאשר ניתן לזהות מספר גישות שונות:
גישה המתמקדת ברמה המבצעית – הדגשת הכשלים שהתגלו במודיעין, בבניין הכוח ובהפעלתו לפני המלחמה. תומכי גישה זו טוענים כי שינוי בתפיסת הביטחון חייב לכלול השקעה מסיבית בבניית צה"ל, כדי להתמודד עם האתגרים הצבאיים הצפויים בעתיד. ועדת נגל, שבוחנת את תקציב מערכת הביטחון ותהליך בניית הכוחות, מייצגת גישה זו בפועל.
גישה המדגישה את הצורך בעדכון עקרונות היסוד של הביטחון – במיוחד בנוגע להרתעה מול שחקנים שאינם מדינתיים, אשר נחשפה כחולשה מרכזית לפני המלחמה.
גישה המתמקדת בשיפור קבלת ההחלטות בדרג המדיני – למשל, הצעת החוק של חברי הכנסת גדי איזנקוט ויולי אדלשטיין, המחייבת את הממשלה הבאה לנסח אסטרטגיית ביטחון לאומית כתובה ומאושרת.
גישה הרואה בבעיה את היעדר מושג ביטחוני מעודכן – ישראל אינה מחזיקה בתפיסת ביטחון רשמית עדכנית, מה שמקשה על פיתוח תגובות ביטחוניות לאתגרים השונים.
גישה הקוראת לגיבוש מושג ביטחוני חדש – כזה שיתאים לנסיבות שהובילו ל-7 באוקטובר ולתוצאות מלחמת חרבות הברזל, תוך התמקדות במניעה, יוזמה ויכולת תגובה אגרסיבית.
מאחורי הגישות השונות עומדות הנחות סמויות לגבי הכשלים המרכזיים שהובילו לאסון ה-7 באוקטובר, וייתכן כי חלקן מושפעות גם ממניעים פוליטיים. לדוגמה, התמקדות בדרג הצבאי בלבד עשויה לשמש את הדרג המדיני כדי להפחית מאחריותו לאירועים.
נקודת המוצא של המאמר היא שמושג הביטחון מורכב משלוש שכבות שונות – תורת הביטחון, אסטרטגיית הביטחון והמושג המבצעי – אשר חייבות להיות מתואמות זו עם זו. ערב ה-7 באוקטובר לא היה חיבור פונקציונלי בין השכבות הללו, מה שפגע באופן משמעותי ביכולת התגובה הישראלית לאיומים השונים. המאמר בוחן את התוכן של כל אחת מהשכבות הללו ואת הפערים שנוצרו ביניהן.
המסקנה המרכזית של הניתוח היא כי עקרונות היסוד של תורת הביטחון היו נכונים ורלוונטיים למצב האסטרטגי של ישראל ערב ה-7 באוקטובר, אך הם לא יושמו כראוי בפועל.
ההנהגה הפוליטית סטתה מהעקרונות הבסיסיים של הביטחון, ובעיקר מעקרון ההרתעה, ולא הפעילה שליטה מספקת על המושג המבצעי של צה"ל ועל האינטגרציה בין שלוש השכבות. התפיסה המבצעית של צה"ל התרחקה במהלך השנים מכמה מעמודי התווך של הביטחון הישראלי, שיבשה את האיזון ביניהן, פעלה בהיגיון מנוגד לעקרונות הביטחון, ולא נידונה לעומק עם הדרג המדיני.
כדי שישראל תשיב לעצמה את הביטחון הלאומי לאחר מלחמת חרבות הברזל, עליה לשמר ולפתח את עקרונות היסוד של הביטחון, ליצור אינטגרציה בין האסטרטגיה למושג המבצעי, וכך לייצר את הקוהרנטיות הדרושה להבטחת הביטחון הלאומי.
בנוסף, עלייתה האפשרית של איראן כמדינה גרעינית תחייב התאמות בתפיסת הביטחון הישראלית למציאות חדשה זו. האחריות המרכזית לכך מוטלת על הדרג המדיני, המחויב לשיפור תהליכי קבלת ההחלטות ולמעקב הדוק אחר ההתפתחויות הביטחוניות.
מקור: inss
סופר: אל-חנאדק
