06:37 זמן קודס הכבושה
מאז תחילת המלחמה בסוריה בשנת 2011, התאפיינה הזירה בצפון המדינה בעימותים מתמשכים בין קבוצות חמושות שונות, שהפכו לשליטים דה-פקטו של אזורים נרחבים. עימותים אלו נבעו מהמבנה המורכב של הבריתות בין הקבוצות, השפעות זרות שונות, ותחרות על משאבים ואינטרסים אזוריים ובינלאומיים. תחת מטריית המדיניות של הממשלים האמריקניים העוקבים, המטרה המשותפת היחידה שאיחדה את הקבוצות הייתה הפלת משטרו של בשאר אל-אסד.
אולם, ברגע שמשטר אסד ייפול, צפוי כי נקודת המפגש הזמנית הזו תתפוגג במהירות, בשל השוני המהותי באידיאולוגיות, באינטרסים ובקשרים הבינלאומיים של הקבוצות. התוצאה הסבירה ביותר תהיה תרחיש דומה לזה שקרה בלוב לאחר נפילת שלטון קדאפי, שבו תחרות בין קבוצות יריבות התפתחה לכדי סכסוכים עקובים מדם.
מבין הקבוצות השונות, בולטת "הייאת תחריר א-שאם" (HTS), שהייתה בעבר שלוחה של אל-קאעידה בשם "ג'בהת א-נוסרה". אף על פי ש-HTS ניסתה להתנער מעברם של אל-קאעידה ודאעש, היא נותרה קבוצה עם אידיאולוגיה שונה בתכלית מרבות מהקבוצות החמושות האחרות. "האופוזיציה הסורית" מורכבת ממגוון רחב של קבוצות – חילוניות, סלפיות, שבטיות וכורדיות – שכל אחת מהן פועלת תחת השפעות בינלאומיות מנוגדות.
לדוגמה, קבוצות הנתמכות על ידי טורקיה, כמו "הצבא הלאומי הסורי", מושפעות בעיקר מהאינטרסים הגיאופוליטיים של אנקרה. לעומת זאת, קבוצות עם נטייה אסלאמית, או שרידי "הצבא הסורי החופשי", שואפות לאזן בין שאיפות שלטוניות לבין עקרונות דתיים. ישנן גם קבוצות קיצוניות יותר, שעל אף ניסיונותיהן להציג גישה מתונה לצורך השגת הכרה בינלאומית, שואפות בסופו של דבר להחיל שלטון קפדני ובלתי מתפשר.
HTS, בזכות עוצמתה הצבאית והארגונית, עשויה לנסות להשליט את מרותה על קבוצות אחרות, דבר העלול להוביל להתנגשויות אלימות. ההיסטוריה של הסכסוכים הפנימיים בין הקבוצות החמושות תומכת בתחזית זו, עם דוגמאות רבות לעימותים שהתרחשו במהלך השנים:
גורמים מרכזיים לסכסוכים פנימיים:
המבנה המפולג והאינטרסים המנוגדים של הקבוצות החמושות בסוריה, יחד עם השפעות חיצוניות וסכסוכים על משאבים, מצביעים על כך שסוריה צפויה להיכנס לשלב חדש של סכסוכים פנימיים חריפים, עם נפילת משטר אסד. תרחיש זה עלול להוביל לכאוס דומה לזה שנצפה במדינות אחרות כמו לוב, ולהשפיע על היציבות האזורית בטווח הארוך.
סופר: אל-חנאדק
