ב-23 בספטמבר 2024 פתחה ישראל שלב חדש במלחמתה בלבנון כנגד חזבאללה במה שכונה "קרב אולי הבאס". על אף ההפצצות הישראליות הקשות והסיוע הצבאי הנרחב מצד ארה"ב ומדינות המערב, הצליח חזבאללה לשרוד, לשקם במהירות את מנהיגותו המבצעית, ולמנוע מצה"ל השתלטות מלאה אפילו על כפר דרומי אחד. הישגים אלה הביאו את חזבאללה להעניק לפרק הזה במשבר את התואר "ניצחון". אך כיצד מגדירים ניצחון במלחמה, ומהו בכלל?
המלחמה, בהיותה פעילות פוליטית, מאפשרת לכל צד להגדיר מהי לדעתו התוצאה הרצויה. כתוצאה מכך, לשאלה "מי ניצח?" אין תשובה אחידה אלא פרשנויות שונות בהתאם לנסיבות ולשיקולים הפוליטיים.
דוגמה לכך נמצאה בדברי שר המורשת הישראלי, עמיחי אליהו, שתיאר את תוצאות המלחמה על לבנון: "זה לא ניצחון. ניצחון פירושו כיבוש דרום לבנון, משמעותו כניעה של חזבאללה. חזבאללה לא נכנע, וההסכם אינו טוב".
תחושת הניצחון תלויה במידה רבה גם בדעת הקהל. בעוד שמנהיגים פוליטיים וצבאיים יכולים לטעון לניצחון, הציבור לעיתים קרובות מעצב את תפיסתו על בסיס המידע הזמין והנרטיבים שהוצגו.
חזבאללה הצליח, לפי תפיסתו, לבלום את ישראל, למנוע ממנה הישגים אסטרטגיים בלבנון ולשמר את נכונותו להמשיך בהתנגדות. ההשפעות על ישראל – אבדות אנושיות, נזק כלכלי ופגיעה במורל הציבורי, בפרט בצפון – חיזקו תחושת ניצחון בקרב תומכי חזבאללה.
לפי סקר של ערוץ 13 הישראלי, רוב הציבור הישראלי (60.8%) סבור שישראל לא ניצחה את חזבאללה, בעוד 25.8% בלבד חשבו שהיא ניצחה. תוצאות אלה משקפות שינוי תפיסתי, הנובע מהתרגלות ההיסטורית של הציבור לניצחונות המבוססים על כיבוש טריטוריות, תפיסה שנעדרת במערכה הנוכחית.
כעת, ניצב חזבאללה בפני האתגר של מימוש ניצחונו. הדבר כולל שיקום תשתיות שנפגעו, ביסוס יכולות צבאיות מחדש, והובלת תהליך שיקום כלכלי בלבנון תוך חיזוק הסביבה האזרחית שתמכה במאבקו.
ההישגים של חזבאללה ב"מלחמת אולי הבאס" מהווים דוגמה לכוחו להתמודד מול עוצמתה הצבאית של ישראל. עם זאת, עמידה באתגרים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים היא שתעצב את ההשפעה ארוכת הטווח של "ניצחון" זה.
סופר: אל-חנאדק