11:44 זמן קודס הכבושה
הטיפול הישראלי-אמריקאי בכל אירוע, ללא קשר לגודלו, מתבסס על שני מסלולים. הראשון הוא מאמץ צבאי ממוקד להגנה או התקפה. השני, לא פחות חשוב, הוא יצירת נרטיב תקשורתי שמכין את הקרקע להתמודדות עם האפשרויות העומדות לרשותם במהלך האירוע ולאחריו. הנרטיב הזה נשען במידה רבה על מודיעין, ועל הערכה פוליטית לגבי התגובה שתשרת את האינטרסים (אם דרך הסלמה או הכלה). כך טיפלה המכונה התקשורתית במבצע האיראני "ההבטחה הנאמנה 2", שכוון לעבר ישראל.
לאחר חיסולו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, בבירה האיראנית טהראן, היו הערכות שהתגובה לחיסול תגיע תוך מספר שעות, יחד עם השערות על אופי התגובה ושאלה אם ציר ההתנגדות יגיב באופן משותף או בנפרד. ממשל ביידן אף העריך שהתגובה תגיע בתוך 24 שעות, בעוד הנשיא לשעבר דונלד טראמפ טען כי יש בידיו מידע מודיעיני המאשר שהאירוע יתרחש ביום שני הקרוב.
למרות חוסר הבהירות האסטרטגית מצד איראן לגבי מועד התגובה ואופיה, התעמולה המערבית התמקדה בכך ש"ציר ההתנגדות" כולו יתקוף את ישראל, מה שהוביל לקריאות לשיתוף פעולה בין אירופה, ארה"ב ומדינות ערב כדי להתמודד עם "האיום". ישראל ניצלה זאת בפורומים בינלאומיים ושלחה מסרים לאיראן – חלקם פיתויים, חלקם איומים.
גם לפני תחילת המבצע, ארה"ב, עם כל הטכנולוגיות שברשותה, כולל לוויינים שמפקחים על איראן, לא הצליחה לחזות את מועד ההתקפה. במקביל, התעמולה הישראלית קידמה את הרעיון של "מתקפת מנע" כדי להרתיע את איראן.
לפני ההתקפה: המוקד היה על הטלת ספק בנכונות של איראן להגיב.
לאחר מספר שבועות מחיסולו של הנייה, ובעיצומה של מלחמה גוברת נגד חזבאללה בלבנון, שבה הותקפו מנהיגים בכירים בארגון, החלה טהראן להיות מואשמת בבגידה ובהפקרה, במסגרת קמפיין מתוזמר על ידי כלי תקשורת שתמיד תומכים בנרטיב של מנהיגי ישראל.
במקביל, גורמים אמריקאים וישראלים הכינו את דעת הקהל להתקפה הצפויה, בלי לומר זאת במפורש:
- נטען כי ארה"ב מחזיקה במודיעין המצביע על כך שאיראן מתכננת מתקפה טילים בליסטיים על ישראל.
- התחייבות להגן על ישראל מפני כל מתקפה אפשרית.
- איום כי כל מתקפה ישירה מאיראן תוביל ל"תוצאות חמורות" עבור טהראן.
- אזהרה כי הקהילה הבינלאומית לא תסבול איום על יציבות האזור.
- הדגשת הגעת תגבורות צבאיות אמריקאיות לאזור, כולל ספינות מלחמה, להגנת ישראל.
אחרי ההתקפה: הצנזורה ניסתה להמעיט בערך הנזק.
תקשורת מערבית דיווחה שישראל הצליחה ליירט את ההתקפה האיראנית וכי לא נגרם נזק ממשי, בעוד מה שפגע הגיע רק לאזורים פתוחים. אך התמונות והעדויות שצולמו על ידי פלסטינים ומתנחלים חשפו את האמת מאחורי ניסיונות ההכחשה הישראלית. המאמץ שנעשה כדי להחליף תמונות לוויין של בסיסים צבאיים מעיד על היקף הנזקים שישראל ניסתה להסתיר. התעמולה לאחר ההתקפה התמקדה בנושאים הבאים:
- טענה שישראל סיכלה את ההתקפה בעזרת ארה"ב.
- הקטנת ההשפעה של המתקפה ותיאור שלה כלא יעילה.
- הבהרה שארה"ב מחויבת להגן על ישראל.
- איומים בתגובה קשה נגד איראן.
- קריאה למדינות העולם לגנות את ההתקפה האיראנית.
- איום על אפשרות של תגובה ישראלית קיצונית יותר, כולל תקיפה על מתקנים גרעיניים באיראן.
המכונה התקשורתית הישראלית-אמריקאית חשובה לא פחות ממכונת ההרג שהופעלה נגד אזרחים במשך עשורים. כיום, קריאה נכונה של הנרטיב התקשורתי הפכה לחלק חשוב בחיזוי מהלכים עתידיים, במיוחד כאשר המפתחות ברורים לאחר שנים של שימוש במהלך מלחמות באזור. تضخيم של אירוע עשוי לכסות על משהו אחר, להמעיט בערכו לאחר מכן, או להצדיק תגובה שתהיה קיצונית יותר מהפעולה המקורית.
מנגד, גם אם הנרטיב התקשורתי מצליח לייצר מרחב פעולה, הסתרת נזקים לא תשפיע על קבלת ההחלטות ברמה המדינית, שנאלצת לקרוא דיווחים סודיים ומדויקים על הנזקים בפועל. זה מה שיקרה כאשר ישראל תיאלץ לשבת לשולחן המשא ומתן, על אף שהנפגעים שדווחו בציבור היו רק מספר חיילים.
סופר: אל-חנאדק
