פורין אפיירס: אין מוצא דיפלומטי... ישראל מחפשת ניצחון מוחלט

המזרח התיכון הפך לסביבה טעונה למלחמות אזוריות, כתוצאה מהסלמה מהירה של אירועים שמאיימת על שאריות היציבות באזור. ההסלמה מתחילה במתקפה ישראלית רחבת היקף על לבנון וחיסולו של מזכ"ל חזבאללה, ועד לתגובה האיראנית במבצע "ההבטחה הנאמנה 2" על ישראל. ישראל מוצאת את עצמה לכודה במעגל של מלחמה ובידוד עולמי, בחיפוש אחר ניצחון מוחלט שקשה להשיגו, בעוד האופק הדיפלומטי בעזה ובלבנון חסום.

במסגרת זו, מגזין Foreign Affairs פרסם מאמר, שתורגם באתר אל-חנדאק, ובו מציין הכותב כי "ישראל כבר לא יכולה להרשות לעצמה רק לנהל או להכיל את האיומים על גבולותיה. היא זקוקה לניצחונות צבאיים מכריעים, ללא קשר לעלות." בהסתמך על הסביבה ההסלמתית במזרח התיכון, הכותב מעריך כי מאמצים אמריקאים ובינלאומיים לעודד פתרון דיפלומטי למלחמה בלבנון או בעזה צפויים להיכשל. הוא מוסיף ש"ישראל כרגע אינה מחפשת פתרון דיפלומטי; היא חותרת לניצחון מוחלט." שיקולים פוליטיים נוספים מחברים את המשך כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למלחמות המתמשכות, שנראה כי רק מחזקות את הפופולריות שלו ומייצבות את הקואליציה השלטת.

הרצח של מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, על ידי ישראל בשבוע שעבר, היווה נקודת מפנה משמעותית במזרח התיכון. תחת הנהגתו, הפך חזבאללה לשותף הקרוב ביותר של איראן ולכוח הרתעה מרכזי, כשהוא מהווה את עמוד השדרה של ציר ההתנגדות בהנהגת איראן. מותו של נסראללה היה מכה קשה ומזעזעת לא רק לחזבאללה אלא לכלל הכוחות הנתמכים על ידי איראן ברחבי האזור. עבור ישראל, זה היה צעד הגיוני אך נועז בסולם ההסלמה. אתמול, ישראל עשתה את הצעד הבא – פלישה קרקעית ללבנון שפתחה במתקפה כוללת על חזבאללה – כל זאת בזמן שהיא מתמודדת עם נקמה ישירה חדשה מצד איראן, אשר שיגרה כ-200 טילים בליסטיים לעבר ישראל השבוע.

מאז המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר אשתקד, ישראל הוכיחה שוב ושוב את נכונותה לקחת סיכונים גדולים יותר במלחמתה נגד תומכי חמאס האזוריים, כולל איראן וחזבאללה. במהלך השנה האחרונה, ישראל חיסלה בכירים בחזבאללה ובמשמרות המהפכה האיראניים, תוך שהיא מחלישה באופן עקבי את שני הכוחות הללו. המצב המקומי בישראל מחזק אף הוא את הדינמיקה הזו. ישראלים רבים מרגישים שחזרה לסטטוס קוו לפני ה-7 באוקטובר אינה אפשרית. אחד הלקחים המרכזיים מהמתקפות הללו הוא שישראל כבר אינה יכולה להרשות לעצמה רק לנהל או להכיל את האיומים על גבולותיה; היא זקוקה לניצחונות צבאיים מכריעים, ללא קשר למחיר.

בהתחשב בכך שישראל לא הצליחה להביס באופן מוחלט את חמאס בעזה, ייתכן שהיא תראה הזדמנות גדולה יותר במאבק נגד חזבאללה ואיראן. צה"ל בילה שנים בהכנות למלחמה בחזית הצפונית, וכפי שהוכיחו המתקפות האחרונות של ישראל באיראן ובלבנון, שירותי המודיעין הישראליים הצליחו לחדור עמוק לרשתות של איראן וחזבאללה.

בסביבה הנוכחית של ההסלמה, סביר להניח שהמאמצים האמריקניים והבינלאומיים לעודד פתרון דיפלומטי למלחמה בלבנון או בעזה לא יצליחו, גם כאשר קריאות להפסקת אש נעשות דחופות יותר לנוכח העימות הישיר החדש בין ישראל לאיראן. נכון לעכשיו, ישראל לא מחפשת מוצא דיפלומטי, אלא חותרת לניצחון מוחלט. בנוסף, השיקולים האסטרטגיים כוללים גם אינטרסים פוליטיים, כאשר המשך כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו קשור למלחמות המתמשכות, שנראה שרק מחזקות את הפופולריות שלו ומייצבות את הקואליציה השלטת שלו.

נסראללה היה אויב, והרבה ישראלים ואחרים באזור שמחו על מותו. רבים בישראל תומכים בעימות מול חזבאללה בלבנון, ואף מנהיגי האופוזיציה תומכים במבצעים הקרקעיים הנוכחיים. אך כאשר ההתלהבות הראשונית תתפוגג – דבר שעשוי לקרות מוקדם מהצפוי, כיוון שהמתקפות של איראן וחזבאללה אילצו ישראלים רבים להימלט למקלטים – יתחילו לשאול את עצמם מהו ניצחון אמיתי. אם הניצחון מתבטא בהסלמה ובמהלכים צבאיים טקטיים מוצלחים נגד חזבאללה ואיראן, אזי ישראל כבר השיגה זאת. אבל זהו ניצחון חולף, שעלול לגרור תוצאות בלתי צפויות ואינו קשור כלל למהלך רציני לקראת שלום עם הפלסטינים – האתגר הקיומי החמור ביותר שמדינת ישראל מתמודדת עמו.

לאחר שנה של מלחמה, ישנה אפשרות ממשית שלא יהיה "יום טוב יותר" בעזה או בשאר האזור. הדיבורים בוושינגטון על ניצול חולשת איראן ומותו של נסראללה כדי "לעצב מחדש" את המזרח התיכון מזכירים את האשליות שהובילו לפלישת ארה"ב לעיראק בשנת 2003, והביאו לתוצאות הרסניות. המשך הסכסוך הצבאי פוגע באזור, ופוגע באינטרסים האמריקניים. ללא שינוי בממשלת ישראל הנוכחית, ייתכן שישראל ושכנותיה ינועו לעבר עתיד שונה לחלוטין – כיבוש מחדש של עזה ואולי אף דרום לבנון, לצד חיזוק השליטה בגדה המערבית, אם לא סיפוחה. זהו לא מתכון לניצחון, אלא למלחמה בלתי פוסקת.

סיום כזה נראה סביר יותר מיום ליום. עם זאת, הוא לא יביא לישראל את הביטחון ארוך הטווח שהיא שואפת אליו. במקום זאת, הוא יותיר את ישראל לכודה במעגל של מלחמה ובידוד עולמי, תוך גרירת ארה"ב יחד עמה. ישראל זקוקה למנהיג שיאתגר את ההגדרה הנוכחית של ניצחון, ויבין שניצחון אמיתי אינו אפשרי ללא שלום. לא חייבים להאמין ב"מזרח תיכון חדש", שבו ישראל מתקבלת באופן מלא ומתקשרת עם שכניה, כדי להכיר בכך שישנו נתיב אחר ומציאותי יותר קדימה. נתיב זה אינו עובר דרך כיבוש מתמשך ומלחמה תמידית. אבל נכון לעכשיו, זהו הנתיב שישראל הולכת בו.