הנושאים המרכזיים שהועלו לגבי מחנה סידי תימן

"מחנה סידי תימן", המכונה לעיתים קרובות "גואנטנמו של ישראל", ידוע לשמצה בשל היחס לעצירים הפלסטינים המוחזקים בו. המחנה ממוקם בתוך בסיס צבאי של פיקוד הדרום בצה"ל, ונפתח מחדש עם פרוץ המלחמה בעזה ב-7 באוקטובר 2023, במטרה להחזיק בו פלסטינים שנשבו במהלך הקרבות ברצועה, וכן חברי "יחידת העלית" של גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, שנשבו במהלך המלחמה.

הבסיס הצבאי, שהוקם בשנות ה-40 של המאה ה-20 בתקופת המנדט הבריטי, ממוקם כ-10 ק"מ צפונית-מערבית לבאר שבע. הוא כולל גם מטה חלופי של מִנהלת התיאום והקישור של עזה, שאמורה לפעול במקרי חירום בגבול הרצועה, וכן מתקני מעצר ששימשו גם במבצעים צבאיים קודמים בעזה. במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ב-2008, וכן במהלך מבצע "צוק איתן" ב-2014, החזיק צה"ל מאות עצורים פלסטינים מעזה במתקנים אלו.

במהלך "מבצע מבול אל-אקצא" נעצרו כ-1,500 פלסטינים מעזה, לפי צו צבאי שהוצא על ידי שר הביטחון יואב גלנט, על פי חוק "הלוחמים הבלתי חוקיים" הישראלי. מתקני המעצר הוקמו בתוך הבסיס הצבאי, כך שהפיקוח על העצורים נעשה בידי צה"ל וגופי הביטחון, ללא מעורבות שירות בתי הסוהר הישראלי, וזאת במטרה להסתיר את ההפרות המתרחשות במתקנים ולהימנע מחשיפה או ביקורת על הנעשה בהם.

דיווחים מארגוני זכויות אדם בינלאומיים מצביעים על כך שהעצורים בסידי תימן מוחזקים ללא הגשת כתבי אישום נגדם, וברוב המקרים מוגדרים על ידי ישראל כ"לוחמים בלתי חוקיים", דבר השולל מהם זכויות משפטיות בסיסיות כמו גישה לעורכי דין. עד אמצע 2024 דווח על כ-849 עצורים במתקן, רבים מהם הוחזקו בכלובים צפופים, עיניהם כוסו וידיהם היו כבולות כל הזמן. ארגוני זכויות אדם ותחקירנים תיעדו הפרות שיטתיות, בהן:

- עצורים דיווחו על הכאתם, אילוצם להישאר בתנוחות מכאיבות והעברתם לבידוד לתקופות ממושכות. חלקם סבלו מפציעות חמורות שהובילו לקטיעת איברים בשל כבילתם הממושכת.

- ישנם דיווחים המעידים על אלימות מינית מצד הצבא כלפי העצורים, כאשר דווח שחיילות ישראליות היו מעורבות בהתעללות בעצירים גברים.

-  דווח על לפחות 36 מקרי מוות בקרב העצירים, לעיתים קרובות מסיבות לא מוסברות. אנשי רפואה במחנה הביעו חשש לגבי היחס לעצורים, כולל מחסור בטיפול רפואי והזנחה.

הקהילה הבינלאומית הגיבה בחומרה לחשיפות הנוגעות למתרחש בסידי תימן. למרות קריאות לפעול, יש המבקרים את הצעדים שנקטה ממשלת ישראל לסגירת המחנה, בטענה שהם נועדו להתחמק מאחריות ולאו דווקא לפתור את ההפרות. עצורים רבים הועברו למתקנים אחרים, מה שהעלה חששות שההתעללות עשויה להימשך גם שם.

המצב במחנה סידי תימן מדגיש את ההפרות החמורות של זכויות האדם ושל המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ואת הצורך הדחוף בחקירות עצמאיות בנוגע ליחס לעצורים המוגנים לפי אמנות ז'נבה מ-1949. הדמיון בין סידי תימן למתקן המעצר בגואנטנמו מעלה שאלות מתמשכות בנוגע לחוקיות ואתיות של שיטות המעצר הצבאיות באזורי סכסוך, ובפרט בנוגע ליחס לאנשים המוגנים על פי חוק אך מואשמים בביצוע מעשים המאיימים על הביטחון הלאומי.

בהקשר זה, עולה השאלה בנוגע ל"חוק הלוחמים הבלתי חוקיים", שבו משתמש צה"ל כדי להצדיק את ההפרות והפשעים נגד עצורים וחטופים מקרב אזרחים (המוגנים על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי) ב"מחנה גואנטנמו של ישראל", וכיצד חוק זה משמש אמצעי לביצוע פשעים חמורים והפרות של זכויות אדם בסיסיות.