08:55 זמן קודס הכבושה
מאז תחילת המלחמה בעזה, הממשל האמריקאי לא חדל מלספק תמיכה לישראל במגוון דרכים, תמיכה שהישראלים רואים כיום כאור ירוק לנתניהו להמשיך במלחמה ולעכב את ההגעה לעסקה עם חמאס שתשיב את השבויים שלהם. הזעם על מדיניות ארצות הברית גבר בעקבות מותו של שישה שבויים ישראלים בשבוע שעבר, ופרוץ ההפגנות הגדולות ביותר עד כה.
בהקשר זה, פורסם מאמר בעיתון "הארץ" שבו מבקר הכותב את מדיניות ארצות הברית במלחמה, כשהוא מציין שהיא המעניקה לנתניהו את התמיכה המכרעת, "בניגוד בולט להפגנות הישראלים על רצח השבויים". הכותב גם מותח ביקורת על הארגונים היהודיים האמריקאיים שהתנגדו בתוקף לקריאות להפסקת אש. כמו כן, הכותב מציין שנתניהו הציב את עצמו כבעל ברית של המפלגה הרפובליקנית, ובכך הוא "מעכב את עסקת השבויים כדי למנוע מהממשל הנוכחי הישג ולסייע לדונלד טראמפ לנצח בבחירות".
המאמר
בעקשנותם לתמוך במעשיה של ישראל, ובניגוד בולט למחאת הישראלים על רצח השבויים שהממשלה הייתה יכולה להצילם, מחזקים היהודים האמריקאים בפועל את האויב הגרוע ביותר של ישראל – נתניהו.
כשגופותיהם של שישה שבויים נרצחים התגלו בשבוע שעבר, התפרצו רגשות העצב והזעם בישראל. הזעם הזה הופנה בעיקר כלפי הממשלה, ובמיוחד כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בניגוד לעצת יועציו הביטחוניים, נתניהו התעקש על שליטה צבאית במסדרון פילדלפיה, חתר תחת ההבנות הקודמות וזנח את השבויים לגורלם הצפוי. השליטה הצבאית הממושכת באזורים בעזה הייתה מטרה מוצהרת של חברי קואליציית הימין הקיצוני של נתניהו.
חמאס הוציא להורג את השבויים בדם קר לאחר תקופות שבי ארוכות. עם זאת, מאות אלפי ישראלים הפנו את זעמם לעבר ממשלת נתניהו כי הבינו שבשל שיקולים פוליטיים פחדניים, ניתן היה להצילם. למעשה, היה מתוכנן לשחרר ארבעה שבויים בהצעות קודמות.
אבל נתניהו לא פעל לבד. הוא קיבל תמיכה מתומכים אמריקאים, שתרמו בעקשנותם לתמיכה יציבה במעשי ישראל, גם הפחות מוצדקים שבהם, בגורלם של השבויים.
בארצות הברית, תומכי ישראל דחפו להתייחס לנתניהו כפוליטיקאי "נורמלי" ולא כמי שנעדר לגיטימציה ומוכן להקריב אזרחים למען הישרדותו הפוליטית. רוב הציבור הישראלי, ארגוני משפחות השבויים, כמו גם השבויים ששוחררו ומשפחותיהם, תומכים בהפסקת אש כדרך היחידה להבטחת החזרת השבויים, מתוך הכרה שזו צעד הכרחי להשבת מידה של שקט לאזור.
אבל ארגונים יהודיים רבים בארצות הברית התנגדו בתוקף לקריאות להפסקת אש. במרץ השנה, חתמו למעלה מאלף רבנים יהודים אמריקאים על מכתב המגנה את הפסקת האש ותומך בהחלטת הממשלה הישראלית "להמשיך את הפעולה הצבאית בעזה עד שכל השבויים ישוחררו". ברחבי ארצות הברית, ארגוני הקהילה היהודית קראו "לעמוד עם ישראל" ולהתנגד להחלטות מקומיות שקראו להפסקת אש, ולעתים קרובות פעלו לסכלן, תוך שהם מכנים החלטות כאלה כאנטישמיות. בני משפחות השבויים נעצרו על מדרגות הקונגרס, בעוד נתניהו התקבל בברכה בנאום מלא שקרים וסילופים.
היה ברור לכל מי שעקב אחר המתרחש שנתניהו מעכב את העסקה, מתבצר בעמדתו הפוליטית, וחושש להכעיס את קואליציית הימין הקיצוני שלו. עמדתו כלפי העסקה עומדת בניגוד בולט לעמדת רוב הישראלים, משפחות השבויים והמלצות המוסד הביטחוני הישראלי.
הלחץ הצבאי, שהוא מונח הכולל גם את האסון שהתחולל בעזה, נכשל בהחזרת השבויים, והעמיד את ישראל במצב מסוכן יותר מאי פעם, כאשר לא נראה קץ באופק. מלחמה אינסופית ושפיכות דמים – זהו המצב הנוכחי שנתניהו משמר – לא שונה ממנהיגים היסטוריים אחרים שהבטיחו "ניצחון מוחלט".
עם זאת, ממשלת ארצות הברית המשיכה לתמוך בנתניהו, ולאפשר פעולות שהובילו למות השבויים, ולהמשך שפיכות הדמים בעזה, שגרמה לאבידות נוראות בקרב אזרחים פלסטינים, כמו גם לשחיקה, פציעות ומוות בקרב חיילים ישראלים. לשם מה?
ברור שנתניהו הציב את עצמו כבעל ברית של המפלגה הרפובליקנית, בעוד יש הטוענים שהוא מעכב את עסקת השבויים כדי למנוע מהממשל הנוכחי הישג ולעזור לדונלד טראמפ לנצח בבחירות. מדוע, אם כן, לא כפתה ממשלת ארצות הברית על נתניהו לקבל החלטה ולחתום על העסקה, ובכך להציל את השבויים הישראלים, שחלקם אזרחים אמריקאים, ולמנוע גם קרבנות פלסטינים נוספים? זה נאיבי לטעון שארצות הברית אינה יכולה לכפות את מדיניותה, כאשר היא מספקת לישראל נשק למלחמותיה.
בישראל, הניפו המפגינים שלטים המפנים את המסר ישירות לביידן, תוך שהם מכירים בכך שביידן אכפתי ביותר כלפי גורל השבויים. נראה שנתניהו רואה בשבויים מטרד, ובמרביתם כאנשים שלעולם לא יצביעו עבורו. על ביידן, התומך הנחרץ של ישראל ועמיה, להבין שנתניהו מונע את שחרור השבויים, ולהתייחס לקריאות לעקוף את נתניהו או לכפות זאת עליו.
בעולם שונה, מוסדות יהודיים אמריקאים היו מתייצבים מאחורי המפגינים בישראל. במקום לקרוא "החזירו אותם הביתה", הם היו מגנים ולוחצים ומאיימים לשלול את תמיכתם, אם מקבלי ההחלטות הישראליים לא יחתמו על עסקה להשבתם הביתה. במקום לערוך עצרות זיכרון לנרצחים, היו מבקרים בגלוי את האיש שהכשיל את העסקה שהייתה מאפשרת את חזרתם בבטחה.
התקשורת וארגוני תמיכה התמקדו בעובדי שירות שאולי נשאו את דגל פלסטין או חבשו כאפיה, במקום לעבוד על החלפת הממשלה בשעה שישראל ספגה את האבדות הכבדות ביותר בחיי יהודים מאז השואה. במקום לדחוף להאשמות באנטישמיות נגד מפגינים אנטי-מלחמתיים בקמפוסים, שרבים מהם יהודים בעצמם, יכלה הליגה נגד השמצה לפעול לגיוס תמיכה בעסקת השבויים.
כישראלים באקדמיה האמריקאית, צפינו באימה כיצד קריאותינו לשלום הוצגו כאנטישמיות, וכיצד השמיצו את בעלי בריתנו הפלסטינים. אנו ממשיכים להדגיש שתמיכה בישראל אינה אומרת תמיכה במדיניותה הפגומה ומנהיגיה הכושלים.
ב-2010, הזהיר פיטר ביינרט מפני הקרע הבין-דורי בין יהודים אמריקאים בנוגע לתמיכתם בישראל. התמיכה הבלתי מסויגת והבלתי ביקורתית בישראל ובמדיניותה מזיקה לא רק לקהילות היהודיות בחו"ל, אלא גם לישראלים, תוך שהיא מסכנת את ביטחונם ורווחתם, כפי שהתברר באופן ברור באירועי השבוע שעבר.
בעקשנותם לתמוך תמיכה מוחלטת ובלתי ביקורתית בישראל, חיזקו הקהילות והארגונים היהודיים האמריקאיים את האויב הגרוע ביותר של ישראל – נתניהו. תמיכה זו האריכה את שלטונו, את המלחמה ואת סבלם הקשה של הפלסטינים, תוך שהיא מסכנת את השבויים והחיילים הישראלים ומאיימת על מלחמה אזורית רחבה יותר.
מאוחר מדי עבור הירש, כרמל, אלכס, עדן אור ואלמוג. אך עדיין לא מאוחר עבור השב
ויים החיים, ועדיין לא מאוחר לבחור במדיניות של חיים ובנייה מחדש, במקום במדיניות של מלחמה ומוות. יותר מחצי מיליון ישראלים יצאו לרחובות בשבוע שעבר, ואמריקה חייבת להקשיב להם. תמיכתה של אמריקה בנתניהו הורגת את כולנו.
סופר: אל-חנאדק
