מטרות והצדקות לריכוז הכוחות הצבאיים האמריקאיים במזרח התיכון

הנהגת ארצות הברית הפעילה את ספינותיה לכיוון המזרח התיכון לאחר ההכרזה על התגובה הבלתי נמנעת מצד חזיתות ציר איראן., בעקבות החיסול במפקדים שוקר והנייה. ארצות הברית פעלה להפעלת שני מסלולים: הראשון הוא פריסה צבאית אמריקאית באזור באמצעות הזמנת נושאות מטוסים וקבוצותיהן, להקות מטוסים קרביים ומערכות הגנה אווירית ברמת האזור כולו, כדי להראות מוכנות ומוכנות לכל תרחיש, בראשם הגנה על "ישראל", וניסיון להרתיע את איראן וחיזבאללה, במקביל לקמפיין פוליטי ודיפלומטי, שכלל לחצים שונים על צדדי ציר איראן, שהתאפיינו בשרטוט קווים אדומים והפחדה מהסלמה גדולה ומקיפה שארצות הברית לא תהיה מבודדת ממנה.

המאמר מתמקד בנימוק האמריקאי לתגבורות הצבאיות במערב אסיה, בנאום הרשמי והתקשורתי.

הנאום הרשמי האמריקאי

הנאום הרשמי האמריקאי כולל מגמה ברורה בהכשרת הלגיטימציה לכל פעולה צבאית אמריקאית בעתיד באזור; כאשר משתמשים במילים ובביטויים שתורמים לעיצוב האשמות כלפי הצד האיראני וחיזבאללה בקיומו של סיכון לאמריקאי עצמו (כוח אדם, לוגיסטיקה וצבא), מה שמעניק לו הצדקות להתערבות אמריקאית, במקרה שתתרחש, כגון: מדיניות תוקפנית, תקיפות, "הגנה עצמית", הגנה על הכוחות והמתקנים, "קורבנות התקיפה". התגבור הצבאי לוקח בחשבון את ההיבט האסטרטגי-גיאופוליטי בהגנה על ההשפעה האמריקאית באזור בטווח הבינוני והרחוק.

כמו כן, ריבוי הסיבות והעדר הדיוק בקביעת גבולות ההגנה, התמיכה וההרתעה בהסלמה פותחים פתח לאפשרויות שונות של התערבות, במיוחד לאור העובדה שההצהרות כוללות מספר ביטויים ברורים בנוגע למוכנות לכל התרחישים. דבר זה מעורר בתורו את השאלה לגבי התגבור האמריקאי בכיוונים שונים: לשירות הלוחמה הפסיכולוגית, חוסר הבהירות באסטרטגיה האמריקאית או להיפך, כוונה אמריקאית להתערבות ישירה בתגובה.

בנקודה מעניינת, ההסתה בנאום האמריקאי מציגה באופן ברור עידוד לחוסר שביעות הרצון האירופית, ומשדרת לה מסר ברור: "אתם מעוניינים באיומים מצד הטילים הבליסטיים", כך אמר שר ההגנה האמריקאי, אוסטין: נושאות המטוסים יכולות ליירט טילים בליסטיים - לכיוון המזרח התיכון ואירופה. לכן, האמריקאים מנסים לשדל את האירופים להצטרף אליהם במקרה של התערבות, לפחות על ידי השגת כיסוי בינלאומי שימנע מהאמריקאים את ההידרדרות למדרון התלונות הבינלאומיות והציבוריות.

ניתן להבחין שבנרטיב התקשורתי האמריקאי מתבססים על ההצהרות הרשמיות כהסבר, אך בניתוח ביקורתי של התמונה השלילית שהתקשורת מנסה לקדם, מתכנסים כמה אינדיקציות פוליטיות ומבצעיות שמאוד מעכבות ומרסנות את המגמה לפנות לעבר האפשרויות הפתוחות: החוויה האמריקאית מתחילת מבצע "מבול אל-אקצא"; ההשלכות של התערבות ומלחמה נרחבת על הכלכלה האמריקאית, הפגיעה בכוחות והמתקנים והאיום על האינטרסים האמריקאים; השליליות של מלחמה אזורית על המוניטין של המפלגה הדמוקרטית בבחירות האמריקאיות; הבעיה באספקת נשק לקייב בעיצומה של מלחמה נרחבת או סבבי לחימה מתמשכים; והיכולות של ציר ההתנגדות ושיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי בין הזירות השונות. גורמים מציאותיים, הגיוניים ואמינים אלה שומרים על הנרטיב של התקשורת המערבית, ולא תומכים בהסלמה שהתקשורת האמריקאית מקדמת.