נאום נתניהו ביום השנה לז'בוטינסקי: הדגשה על ההיסטוריה והגיאוגרפיה

בשנת 2005, כלומר לפני 19 שנים בלבד, אישר הכנסת בחודש מרץ, חוק שנקרא בשם "חוק זאב ז'בוטינסקי - הנצחת זכרו ומורשתו". מאז אותו תאריך, מציינת ישראל מדי 3 באוגוסט את יום מותו של המנהיג זאב ולדימיר ז'בוטינסקי, שנולד באוקראינה ב-17 באוקטובר 1880 ונפטר באמריקה ב-3 באוגוסט 1940, בגיל שישים שנה, אשר רובן עברו בתכנון להקמת מדינה ציונית שאינה מסתפקת בארץ ישראל בלבד, אלא מתפשטת גם לירדן ולמדבר סוריה, וכוללת את השטח שבין שני הנהרות.

ז'בוטינסקי ראה כי דרכה של התנועה הציונית בתחילת דרכה הייתה רכה מדי, ולכן מדיניותו ייסדה את האלימות בהתמודדות עם כל מה שעומד בפני הגשמת הפרויקט הציוני, ובמיוחד כלפי הפלסטינים. הוא עודד ביצוע טבח בהם במטרה לעקור אותם מהאדמה, ותמך בתקיפות נגד הפלסטינים כאשר פעל להקמת גדודי ההגנה אשר הוביל בעצמו לדיכוי ההפגנות הערביות בירושלים בשנת 1920. הוא אימץ את מדיניות ההרתעה הפעילה כלפי הערבים כדי להכריח אותם להכיר בנוכחות היהודית, מה שהוביל למעשי טבח מאוחרים יותר בדיר יאסין ועוד.

ז'בוטינסקי עודד את ההגירה של יהודים לארץ ישראל החל משנת 1932. בשנות ה-40, הציע להקים "חומה ברזל" כמטפורה שתשמש ציונים קולוניאליסטים ותתמודד עם התנגדות התושבים המקוריים. הוא הבין שאין עם שיוותר מרצונו על אדמתו לעם אחר, ופתרון בעיה זו הוא שהמתיישבים הציונים יקימו סביבם חומת ברזל וימשיכו לדכא את האוכלוסייה המקומית עד שתכיר בכך שאין מנוס מויתור וחלוקת האדמה עם ההמונים הנכנסים. רעיון זה אומץ מאוחר יותר על ידי בגין ולאחר מכן על ידי שרון כאשר אמר: "מה שלא ניתן להשיג בכוח, ניתן להשיג בכוח נוסף", ומאוחר יותר על ידי מפלגת הליכוד, וכל הקיצוניים בימינו ובראשם ראש ממשלת ישראל הנוכחי בנימין נתניהו. נתניהו קשור באופן אורגני לז'בוטינסקי, עקב הקשר הקרוב שהיה בין אביו של נתניהו לז'בוטינסקי, אשר עבד איתו והושפע ממנו רבות, וכך הושפע גם הבן (בנימין נתניהו) מהאב והאידיאולוגיה הקשה.

החגיגה האחרונה

בערב יום ראשון, 3 באוגוסט, עמד נתניהו בתל אביב ונשא נאום בטקס הזיכרון ליום מותו של ז'בוטינסקי, בנוכחות קהל מעריצים גדול ובראשם נשיא המדינה, ולראשו חבוש כיפה (שמסמלת את המחויבות הדתית של עונדה). הוא השמיע עמדות פוליטיות רגילות, אך החידוש בנאומו הקצר היה הדגשת תפקידם של ההיסטוריה והגיאוגרפיה, כדי לחזק אמונה מוצקה בזכותם של הציונים על אדמת פלסטין. נתניהו העלה סוגיות פוליטיות, חוקיות, אידיאולוגיות ותרבותיות, ואמר בכעס: "אומרים שאין לנו זכות חוקית שם, איזו חוצפה זו? זו ארץ ישראל שבה התפללו אבותינו אלפי שנים ואליה חזרנו. זו אדמתנו וארצנו." אמירה זו חושפת את החששות המטרידים את נתניהו. אילולא הוא לא חש את חומת החנק סביב מדינתו, הוא לא היה אומר זאת. הפחד הזה מתבטא במילותיו של נתניהו כל פעם שהוא מדבר על בית הדין הפלילי, על הקמפיינים המגנים על הפשע הציוני שראו אור בכל העולם מאז 7 באוקטובר, ועל ההאשמה ברצח עם שהפכה לשפת רבים בתקשורת ובמדינות רבות.

אסטרטגיות הדיבור של נתניהו

האסטרטגיות הבולטות בנאומו הפוליטי האחרון של נתניהו ב-3 באוגוסט 2024:

- הדגשה תמידית על ההיסטוריה והגיאוגרפיה: נתניהו דיבר בפירוט על המאפיינים הגיאוגרפיים של עזה, חאן יונס, דיר אל-בלח ורפיח, תוך אזכור הר אפרים, מונח עברי שפירושו "הפרות כפולות". הוא אמר לקהל שבאזורים הללו פועלים היום "החיילים הגיבורים שלנו". הוא שילב את ההיסטוריה עם הגיאוגרפיה באומרו כי "על אדמה זו פעלו גיבורי הכוח הציוני בתחילת מלחמת העולם."

- עידוד, שבחים והכרת תודה לחיילים על פעולותיהם והישגיהם: "התרשמתי מהישגי חיילינו, וראיתי את הפעולות הקשות שלהם מעל ומתחת לאדמה". מטרת העידוד הזו היא להשיב לאותם קולות ישראלים המדברים על "חולשת הצבא והתשה" לאחר 200-300 ימי קרב.

- ניתוח פוליטי והיסטורי לאירועים שהתרחשו לפני מאה שנים, וקישורם זה לזה. נתניהו אמר: "אני מאמין שז'בוטינסקי היה בהרי אפרים ורפיח, שאותם הוא ציין כמוקדי מפתח לפתרונות עם מצרים ולשליטה בה כדי להגן על ישראל מהדרום ולהגן עליה מפני הצבא העות'מאני." כאן מנסה נתניהו להציג את ידיעותיו ההיסטוריות על התקופה שלפני הקמת מדינת ישראל הזמנית, וכך להציג את עצמו כמייצג הזהות היהודית והציונית וכמנהיג היונק ממורשתם של מייסדי המדינה. יתר על כן, הוא מציג את עצמו כיורש למייסדים אלו (דרך הזדהות היסטורית, פוליטית ואידיאולוגית) מה שמייחד אותו משאר ההנהגה הישראלית הנוכחית שאין לה אותו רמת מחויבות היסטורית, פוליטית ואידיאולוגית.

- ניתוח פסיכולוגי להתנהגויות ולמניעים: "ז'בוטינסקי הכיר בחשיבותם של החיילים בצבא, והבין את נפשם והאתגרים שעומדים בפניהם. לכן רצה להרים את רוחם ולהדליק בהם את אש הניצחון. כל מה שכתב על רפיח נוגע לתחושת הגאווה. כשביקרתי את הצבא לפני שבועות ברפיח, חשתי את אותה גאווה." זהו שימוש אירועי שאינו חוסך אותו נתניהו אף פעם. אפילו ביקור באתרים צבאיים הוא הופך לאירוע לניגוח יריביו (כמו שר הביטחון ומפקדי הצבא וכל אלו החולקים על עמדותיו), כאילו הוא אומר לכולם "אני נמצא בכל החזיתות, אני על קווי המגע עם החיילים, אני הקרוב ביותר מכם והנוכח ביותר, ותחושת הגאווה מלווה אותי בכל מקום שבו אני נמצא. אני זה שיצר את ההישגים והניצחונות."

- הצהרה ללא גמגום וללא הסתרה על האמונה והעקרונות הלחימהיים והצבאיים האכזריים שאותם מאמין נתניהו ומיישם אותם בצורה מוגברת: "ז'בוטינסקי הבין את המציאות, אם לא נכה את אויבינו מכה כפולה, נהיה כמו הכבשים ההולכים לשחיטה."

- ציונות לוחמנית: נתניהו תיאר את ז'בוטינסקי כ"אבי הציונות הלוחמת", אנו מבחינים כאן במכוונת השימוש בתיאור זה, כאשר הפך את המילה "לוחמת" לתיאור מכוון של הציונות האמיתית בעיניו, כרמז לבוגדים, אלו שאינם לוחמים ואינם תומכים בהחלטות המלחמה.

- אימוץ עקרון "חומת הברזל": נתניהו פנה לנשיא הישות כשהזכיר ואמר: "אדוני הנשיא, עקרון חומת הברזל מחייב שתהיה נוכחות חזקה של צבאנו מול אויבינו, כדי שלא יוכלו לעקור אותנו מאדמתנו."

- דרישה בפה מלא ובחוצפה ברורה לאדמה הפלסטינית כזכות ציונית, אותה כינה "זכותנו על ארץ ישראל וזכות ישראל על הגדה המערבית ומזרח ירושלים". הוא הוסיף: "אומרים שאין לנו זכות חוקית שם, איזו חוצפה זו? זו ארץ ישראל שבה התפללו אבותינו אלפי שנים ואליה חזרנו. זו אדמתנו וארצנו." אמירה זו משקפת את הקשר של נתניהו עם הפרויקט הימני שאינו מכיר בזכות הפלסטינים להקים מדינה על אדמתם.

- הסתרה ושקר כדי להגן על ישראל מחולשה: "העלייה לישראל מהגולה אינה נפסקת גם במהלך המלחמה. אלפי יהודים מכל העולם ממשיכים לעלות לכאן..." נתניהו התעלם כאן מהעובדות המדברות על התגברות "ההגירה ההפוכה", כאשר התקשורת הישראלית דיווחה על אלפי ישראלים שעזבו את שטחי פלסטין הכבושה מאז תחילת המלחמה. ב-23 ביוני 2024, חשף האתר הישראלי "כלכליסט" על התפשטות תופעת הנסיעה של חיילי מילואים לחו"ל במהלך השירות הפעיל. ב-27 ביוני האחרון כתב תני גולדשטיין באתר טיימס אוף ישראל: "נראה כי הפער לטובת מספר העוזבים גדול יותר מכך והגיע לכ-550 אלף".

לסיכום, נתניהו דיבר בהתלהבות על "המצפן שלא איבד" החברה הישראלית בישראל. מצפן זה הוא הבית / האדמה / החירות / והתקווה. אולם, באירוניה, הוא לא התייחס להמציאות הנוכחית, כאשר בתיהם של הישראלים אינם בטוחים יותר, האדמה בצפון נאסרת עליהם, החירות אינה זמינה תחת המלחמה, והתקווה איננה קיימת ונעלמת כרגע, ובכך כל ארבעת גבולות המצפן שלו אינם נכונים כלל.