עמדות מערביות חדשות מעוררות מחלוקת על הציונות

טופאן אל-אקצא עורר מחלוקת בקרב סופרים במערב על מושג התנועה הציונית, המקורותיה והמטרותיה, בעוד המחברים הצהירו כי הציונות היא תוצאה של תהליך היסטורי נוצרי, ולא תופעה יהודית אירופאית טהורה, וכמה גורמים תרמו להבטחת תמיכה בתנועה הציונית כגון השואה, האיסלאמופוביה, האינטרסים הקפיטליסטיים והתעשייתיים, והתמיכה האמריקנית. אחרים הגיעו למסקנה כי מעשי האלימות נגד יהודים כיום הם מתנה לציונות חמושה, משום שהם תומכים ומאשרים מחדש את מהותה ואת אמונתה השלטת, תוך שהם נזכרים בדעתם שקיומה של ישראל אינו מוסרי כשלעצמו. חלקם סבלו מהטרדות רבות בהקשר של השתקה שנהוגה על ידי הרשויות במדינות אלה.

להלן כמה מהעמדות בוויכוח על הציונות ועמדותיהן של כמה אליטות תרבותיות:

ארגון ציוני תבע את אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, והאשים את בית הספר למשפטים של האוניברסיטה בקידום אנטישמיות ואפליה נגד יהודים, בכך שאיפשר לקבוצות סטודנטים להתלכד בתמיכה בעזה ולמנוע מהציונים לדבר בפגישותיהם. עורכי הדין של קרן לואיס דה ברנדייס אמרו בתביעה שהוגשה לבית המשפט הפדרלי בסן פרנסיסקו: "הציונות היא חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית". אנטי-ציונות היא אפליה נגד מי שמכיר במורשת אבותיהם של היהודים – במיוחד בקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל". התביעה טוענת כי היא "מתמקדת בהתפשטות האנטישמיות ארוכת הטווח והבלתי נשלטת באוניברסיטת קליפורניה בברקלי".
מנהיגי המערב התמזגו מאחורי המדינה האהובה עליהם במזרח התיכון ברגע ש"ישראל הכריזה המלחמה על עזה הנצורה ב-7 באוקטובר". רוב התמיכה הגיעה מבריטניה. אף על פי שמדינות מערביות אחרות הביעו אהדה מיידית ותמיכה ב"ישראל", מנקודת מבט היסטורית, "ישראל" אינה רק בעלת ברית של בריטניה, היא כפירה בריטית. בהקשר זה, הוא כתב מאמר ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה בין ישראל לבין ההתנגדות הפלסטינית, שבו ההיסטוריון אילן באבי, פרופסור בפקולטה למדעי החברה ולימודים בינלאומיים באוניברסיטת אקסטר בבריטניה, טוען כי "הציונות הייתה למעשה תוצאה של תהליך היסטורי נוצרי, ולא תופעה יהודית אירופאית גרידא. במקום להרהר בפתולוגיות הגזענות הממשיכות לחלחל בחברות המערביות, הכפרה שלהם מתורגמת לעתים קרובות לתמיכה עיוורת ב"מדינת ישראל" ובמדיניותה.

מה שהמערב שונא – במיוחד בריטניה וארצות הברית – הוא לקחת אחריות על העמדות האנטי-אסלאמיות ההיסטוריות של המערב שעיצבו את הפרויקט הציוני. גם המעמדות השליטים הבריטיים – כולל חלקים מהאריסטוקרטיה האנגלו-יהודית – לא הכירו בתפקיד שהשקפת עולמם האימפריאלית והאנטישמית שיחקה בקידום הציונות בפלסטין ובהרחבתה.
לפני כמה שבועות ראיינתי כמה פעילים וחוקרים פרו-פלסטינים בארצות הברית, שכמעט כולם אישרו שהם אנטי-ציונים, וכולם גינו גם אנטישמיות. לדברי ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל "הליגה נגד השמצה", "אנטי-ציונות היא, מעצם הגדרתה, אנטישמיות, ו"אנטי-ציונות היא יסוד ליהדות". "אתה יכול להיות מבקר חריף של ממשלת ישראל מבלי להיות אנטי-ציוני, הוא גם אומר שכמו רבים אחרים, הוא תומך בזהות הפלסטינית ובלאומיות הפלסטינית, בעוד שהוא גם ציוני".
במאמר של ג'סטין זקס שכותרתו "אתם ציונים קטנים וטיפשים", הוא דיבר על פשעי הציונות נגד הפלסטינים מאז תחילת יישום הפרויקט הציוני, הדורש גירוש פלסטינים מאדמתם, עקירתם והתיישבות מדינתם. הציונות היא אידיאולוגיה פרנואידית וקונסרטיבית, ועל מנת ליצור זהות לאומית יהודית יציבה עליה להתייחס לרצון שלנו להתעלות מעל להיסטוריה של הדיכוי והאנטישמיות שלנו. הוא מציין כי כמות זו של הונאה אידיאולוגית מושגת על ידי שלילת יכולתנו לראות בפלסטינים בני אדם.

היו גורמים רבים שתרמו להצלחת הציונות ולתמיכה הבינלאומית שקיבלה המדינה הציונית החדשה. בקרב האחרון גויסו כלי תקשורת ענקיים וקרניים תרבותיות להעניק לה לגיטימציה ולייפות את דמותה של הציונות. עם זאת, קולות רבים המשיכו לכתוב על הגזילה הציונית של השטחים הפלסטיניים ועל הנוהג של טיהור אתני נגד העם הפלסטיני, ולבסוף גינוי פשעי הכיבוש בקרב טופאן אל-אקצא, עם העבודה והעלויות המשפטיות הכרוכות בכך עבורם. כמו ב"ליז מגל", שהתפטרה מתפקידה בעקבות גל של ביקורת נרחבת על שימוע בקונגרס בנושא "אנטישמיות" באוניברסיטאות בארה"ב לאחר פרוץ המלחמה הישראלית ברצועת עזה. מגל, נשיא האוניברסיטה היוקרתית של פנסילבניה, היה אחד מנשיאי 3 האוניברסיטאות האמריקאיות שנמתחו ביקורת חריפה לאחר שהופיע בפני הקונגרס בשימוע המוקדש לבחינת האנטישמיות באוניברסיטאות.