שר מלחמת ישראל יואב גלנט

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מינה את עוזרו במפלגת "הליכוד", האלוף יואב גלנט, לתפקיד שר המלחמה , כחלק מבחירת הדמויות הקיצוניות ביותר להחזקת השלטון וקידום האג'נדות הפוליטיות והצבאיות הקיצוניות במיוחד בחזית הפלסטינית.

"גלנט" החל את הודעותיו הראשונות מאז כניסתו לתפקיד ב-29 בדצמבר 2022, בממשלה ה-37 מאז הקמת ישות הישראלית על אדמת פלסטין הכבושה בשנת 1948, בהפניית "איומים" כלפי הרפובליקה האסלאמית האיראנית בטענה למנוע ממנה להחזיק בנשק גרעיני. כמו כן טען לנקיטת "צעדים נחרצים" לגבי שיגורי הטילים מרצועת עזה לעבר ישראל.

אך "גלנט", המתואר בקרב כוחות צהל כבעל עקרונות צבאיים התקפיים ו"נכונות לסיכון", לא חסרו כישלונות בהיסטוריה "השחורה" שלו בין הפוליטיקה לצבא.

מי הוא יואב גלנט?

נולד יואב גלנט ב-8 בנובמבר 1958 בחיפה הכבושה. אביו, מייקל, שירת בצהל ביחידת "שמשון" (יחידת המסתערבים, מהיחידות המיוחדות בצבא) והיה אחד מצלפי הצבא. ואמו (פרומה ני סיגל) ניצולת "השואה" המדומה. קיבל תואר בכלכלה וניהול עסקים מאוניברסיטת חיפה.

התפקידים הצבאיים

- בשנת 1976, התנדב "גלנט" ליחידת הקומנדו הימי ושירת בה כלוחם ומפקד.

- בשנת 1980 מונה למפקד צוות צוללת התקפית.

- בשנת 1982, "גלנט" סיים את שירותו הצבאי החובה ונסע לאלסקה בארצות הברית שם עבד כחוטב עצים.

- בשנת 1984, "גלנט" חזר לשורות צהל בפלסטין הכבושה ועבר קורס אימונים בחיל הים והתמחה לאחר מכן לתפקיד קצין מוקד.

- בשנת 1986, מונה לקומנדו הימי (הפלגה השלוש עשרה) וטיפס לדרגת סא"ל. והיה מפקד יחידת האימונים.

- "גלנט" השתתף במלחמות על רצועת עזה ולבנון והיה עד לכישלונות הצבא ולמבצעים המיוחדים של ההתנגדות, כשהיה בין האחראים הצבאיים במהלך האינתיפאדה הפלסטינית הראשונה

 (1987 – 1993) והפלישה ללבנון (1982 – 2000) עם כל מה שהביא מפעולות ההתנגדות האסלאמית בדרום ובמיוחד מבצע אנסאריה המיוחד בו נפלו קומנדוס הכיבוש במלכודת, ודחיית התקפת "ענבי הזעם" בשנת 1995, דרך המבצעים השהידיים ליד הגדר הגבול ועד לשחרור.

- בשנת 1994, הועבר "גלנט" ליחידות היבשה של צבא הכיבוש ומונה למפקד פלוגת "ג'נין", הוביל מספר תקיפות על ג'נין ומחנה הפליטים שהובילו בסופו של דבר להרג ולמעצר כמעט 100 לוחמים לפי טענות הכיבוש.

- באותה שנה חזר "גלנט" לקומנדו הימי.

- אמא בשנת 1995, "גלנט" היה מעורב בהעברת קבוצת המוסד שרצחה את מייסד והמזכיר הכללי של תנועת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין, השהיד ד"ר פתחי שקאקי, מהאי מלטה.

- באותה שנה, נהרג הלוחם הימי רן קימצ'י בתאונת אימונים.

- בדצמבר 1996, נהרגו שניים מלוחמי הפלגה השלוש עשרה, יאיר אנגל ומתן בוליפודה, בתאונת אימונים במהלך אימון צלילה.

- בשנת 1997, סיים את עבודתו הצבאית בקומנדו.

- בשנת 1999, חזר "גלנט" לזרוע היבשה בצבא ופיקד על אוגדת"עזה".

- בין השנים 2001 ו-2002, שימש כראש אגף במטה Land Arms (הזרוע היבשה).

- בשנת 2002 מונה "גלנט" למזכיר הצבאי של ראש הממשלה אז, אריאל שרון, והתקדם לדרגת אלוף.

בתקופה זו היה "גלנט" עד לאירועים ולפעולות ההתנגדות במהלך האינתיפאדה השנייה (2000 – 2005) ולנסיגת הצבא והמתנחלים מכל רצועת עזה.

הכישלונות בחזית הדרומית

- בסוף שנת 2005 מונה "גלנט" למפקד החזית הדרומית בצבא, והוטל עליו לפרוס את הצבא לאורך גבול רצועת עזה.

- במסגרת עבודתו הצבאית, חטפה ההתנגדות הפלסטינית את החייל גלעד שליט במסגרת מבצע "האשליה הנפצעת" בשנת 2006, והיה "גלנט" מבין האחראים המרכזיים לתקיפה על עזה תחת השם "גשמי הקיץ".

- היה "גלנט" מבין המועמדים לתפקיד מפקד החזית הצפונית בצבא לאחר התפטרות מפקדה, אודי אדם, בעקבות מלחמת לבנון ביולי 2006.

- בשנת 2006 גם, הוביל "גלנט" בשיתוף פעולה עם מפ

קד פלוגת עזה אז, משה תמיר, ובתמיכת ראש המטה הכללי אז, גבי אשכנזי, תקיפות נגד ההתנגדות הפלסטינית מאחורי הגדר המפרידה.

- בחודש פברואר 2008, הוביל "גלנט" את התקפת "החורף החם" על רצועת עזה ובפרט בצפונה באזור "ג'בליה" בטענה לעצירת טילי ההתנגדות הפלסטינית שהגיעו לשטחים הכבושים. אך התקשורת העברית והפרשנים הצבאיים הודו בכישלון התקפה זו ובמטרותיה, כאשר העיתונאי הכותב, אמיר צוריה, הגיב לנסיגת כוחות הכיבוש מג'בליה אומר "כמו שנכנסו יצאו!! והמשיכה חמאס אף במהלך המלחמה לשגר טילים כולל מתוך אזורי הנוכחות הצבאית בקצב של 40-50 טילים יומיות, ומספר ההרוגים משורות חמאס נמוך מאוד".

- בשנת 2008, הוביל "גלנט" גם את מבצע נוסף כושל, כאשר תכנן לחסל את המפקד בכתאיב עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של חמאס) אחמד אל-ג'עברי על ידי יחידת המובחרים בצבא הכיבוש.

- בסוף שנת 2008 ותחילת שנת 2009, הוביל "גלנט" התקפה על עזה תחת השם "עופרת יצוקה", הפצצות מטוסי הכיבוש ביום הראשון של ההתקפה גרמו לטבחים ברצועה עם 200 שהידים ויותר מ-700 פצועים. והשתמש הצבא בנשק אסור בינלאומית. ההתקפה נמשכה כשלושה שבועות ללא ש"גלנט" וצבאו השיגו את המטרות כמו הדיכוי של ממשלת חמאס והשמדת התשתית התחתית של ההתנגדות והעברת ההחלטה לידי המשטרים הערביים הנורמליזצייה אז.

- המשיכה ההתנגדות הפלסטינית בפעולותיה ליד גבול הרצועה מה שאילץ את "גלנט" להקים את יחידת הרימונים באוגוסט 2010 וטען שהחזית הדרומית זקוקה ליחידה מיוחדת ללחימה.

ביקורות ומשפטים

ב-5 בספטמבר 2010, אישרה ממשלת הכיבוש את ההמלצה של שר המלחמה אז, אהוד ברק, למנות את "גלנט" לראש המטה הכללי. המינוי שלו עורר סכסוכים רבים במעגלים הצבאיים שביקרו אותו על אי ניסיונו בזרוע היבשה, וראו במינוי שלו חזרה על ניסיון ראש המטה הקודם, דן חלוץ, שהגיע מחיל האוויר, והיה ביצועו במלחת לבנון ביולי 2006 "אסון". גם ביקרו את "גלנט" בשל קשריו עם רבים מאנשי העסקים והפוליטיקאים, בהצבעה לניצול לקוי של מיזוג זה בין ההון לפוליטיקה.

כמו כן, העבירות של "גלנט" הקשורות לבנייה ותכנון ביישוב "מושב עמיקם", חשפו דיונים ב"בג"ץ" שהוא תקף "אזור ציבורי" ולא ביצע את ההוראות לפינוי במשך 4 שנים. בנוסף, ציינה "הבג"ץ" ש"גלנט" חתם על הצהרות שקריות הקשורות לחקלאות.

מונה "גלנט" למנכ"ל חברת "נאמאקס לנפט וגז", אך בשנת 2013 הודיעה על כישלון בחפירות ובחיפושים ב"אפרודיטה 2" (החלק הפלסטיני הכבוש מאזור "אפרודיטה" הקפריסאי). התפטר "גלנט" מתפקידו ביוני 2014.

בפוליטיקה

- נכנס "גלנט" לחיים הפוליטיים בשנת 2015, והיה חבר ב"הכנסת" העשרים על רשימת מפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון שנמצאת במעגל של מפלגת הליכוד ומנהיגה נתניהו. ומונה לשר "השיקום והדיור" של הכיבוש ושר ומפקח במועצת הממשלה הפוליטית והביטחונית בממשלת הכיבוש ה-34.

- בשנת 2019, ולקראת בחירות נוספות "לכנסת" עזב "גלנט" את מפלגת "כולנו" והצטרף למפלגת הליכוד.

- ב-17 במאי 2020, מונה בממשלת ישראל ה-35 לשר החינוך וחבר במועצת שרי הביטחון הפוליטי.

- במאי 2021, מונה לשר ההשכלה הגבוהה

- ב-21 בנובמבר 2022 מונה "גלנט" לנשיא הוועדה הזמנית לעניינים חוץ וביטחון.