הסכסוך פקיסטן–אפגניסטן: שער הכניסה של הודו לאסיה

היחסים בין הודו לאפגניסטן היו לאורך ההיסטוריה תערובת של קירבה תרבותית והשפעה אסטרטגית. הודו ראתה באפגניסטן חלק מהמַרְחָב הגיאו-תרבותי המשפיע על ביטחונה האזורי, בעוד שקאבול שימשה היסטורית כזירת מעבר של כוחות אזוריים. במאה ה-20, עם עליית "המשחק הגדול" ויצירת פקיסטן לאחר 1947, השתנתה הדינמיקה – פקיסטן הפכה ליריב ישיר לאפגניסטן, והיחסים בין קאבול לניו דלהי תמיד הושפעו ממידת המתח בין פקיסטן להודו. בפועל, הודו לא ניהלה עימות ישיר עם אפגניסטן, אלא ניצלה את הסכסוך האפגני-פקיסטני כדי לחזק קשרים עם קאבול ולהציע חלופה פוליטית ודיפלומטית מול פקיסטן – במיוחד בתקופות של פיצול אזורי.

מדוע הודו מחזקת את יחסיה עם טליבאן כעת?

המהלך ההודי הנוכחי, המתבטא בהתקרבות לטליבאן לאחר שנות ריחוק, הוא בראש ובראשונה מונע מאינטרס לאומי. פתיחת השגרירות בקאבול והעלאת דרג הנציגות ב־10 באוקטובר 2025 משרתים שתי מטרות עיקריות:

1. ניצול הוואקום הדיפלומטי והקיפאון שנוצרו עם נסיגת ארה"ב – ליצירת אחיזה פוליטית ומבנית חדשה באפגניסטן.

2. מיצוב הודו ככוח מאזן נוכח התדרדרות היחסים בין אפגניסטן לפקיסטן, באמצעות סיוע הומניטרי, השקעות בתשתיות והשפעה כלכלית – ללא תלות בפקיסטן.

מהלך זה אינו בהכרח ביטוי להזדהות אידיאולוגית של הודו עם טליבאן, אלא ביטוי לפרגמטיות אסטרטגית. הודו רואה בטליבאן כוח דה-פקטו ומבקשת להגן על האינטרסים שלה: מניעת סיוע לארגונים עוינים בגבולות, שמירה על פרויקטים כמו מסדרונות כלכליים, וביסוס השפעתה במרכז אסיה דרך קאבול. ביקורו של שר החוץ של טליבאן אמיר חאן מוטאקי והגידול במפגשים הדיפלומטיים הרשמיים מצביעים על כך שדלהי בחרה לחזור לזירה האפגנית כדי לצמצם את חופש הפעולה האסטרטגי של פקיסטן ולחזק את השפעתה בדרום אסיה.

מדיניות ההתרחבות ההודית

התרחבות זו נשענת על שלושה צירים:

• השפעה רכה – באמצעות סיוע ופיתוח אזרחי;

• קשרים ביטחוניים ומודיעיניים מוגבלים;

• חיזוק רשת דיפלומטית אזורית – הקשורה לפרויקטים העוברים באיראן ובמרכז אסיה כמו נמל צ'אהבהאר ונתיבי תחבורה עוקפי פקיסטן.

המטרה ברורה: להפוך את אפגניסטן לשותף אסטרטגי שיספק עומק גיאוגרפי להודו במרכז ודרום אסיה, ויאפשר לה גישה כלכלית ופוליטית לאזור האירו-אסיאתי. מהלך זה אינו סותר שיתופי פעולה עם כוחות גדולים נוספים – כמו רוסיה וסין – כל עוד נשמרים האינטרסים ההודיים.

איך מרוויחה ישראל מהתקרבות זו?

לישראל יש אינטרס ממשי בהתרחבות ההודית באפגניסטן ובאסיה בכלל, בשל מספר סיבות:

1. שוק יצוא ביטחוני וטכנולוגי רחב יותר – הודו היא שותפה אסטרטגית של ישראל, והרחבת השפעתה משמעה עוד עסקאות נשק, מערכות בקרה ומודיעין ושיתופי פעולה ביטחוניים.

2. העמקת שיתוף מודיעיני – ביחס ל"איומים משותפים" ובעיקר לאיתור תנועות עוינות מפקיסטן או האזור הרחב.

3. הנגשת מסלולים כלכליים ודיפלומטיים – במיוחד במרכז אסיה, שהיו סגורים לישראל בשל השפעות אזוריות עוינות.

ומה עם ארה"ב?

האמריקאים עשויים לראות במהלך ההודי הזדמנות להוריד מהם את נטל הנוכחות הצבאית הישירה באזור. מצד אחד, הודו כשותפה אסטרטגית מאפשרת הפחתת מעורבות; מצד שני, ניתן לנצל את השינויים כדי להצדיק חזרה צבאית – כמו למשל לבסיס בגרם באפגניסטן. טראמפ כבר הביע עמדות ברורות בנושא ואמר: "העזיבה שלנו את בגרם הייתה טעות – ונחזור לשם."

סיכום:

הודו משקיעה כיום באסטרטגיית פיצול בין אפגניסטן לפקיסטן – כדי להבטיח את האינטרסים שלה, לצמצם את ההגמוניה הפקיסטנית ולבנות עומק אזורי חדש. אך הדרך הזו רצופה סכנות – מהסלמה מול פקיסטן ועד להתנגדות מקומית לנוכחות זרה, במיוחד מול שיתוף פעולה עם ישראל או חזרת בסיסים אמריקאיים. כל אלו עלולים לערער את הבסיס של שאיפות הודו הרחבות.