02:18 זמן קודס הכבושה
בעולם שבו מלחמות מתרבות והאינטרסים משתלבים, מלחמת "טופאן אל-אקצא" באה להגדיר מחדש את המאבק בין אמת לשקר, ולחשוף עימות תרבותי שאינו מוגבל לגבולות גיאוגרפיים, אלא חודר למהות התודעה האנושית עצמה. לא הייתה זו רק התנגשות צבאית, אלא רגע מכריע במאזן ההיסטורי, שבו ההתנגדות הפלסטינית החזירה את רוח האסלאם הלוחם, והעניקה מחדש לאומה את משמעות הכבוד והנחישות לאחר עשורים של שבר.
בהקשר זה, בלטו נאומיו של האימאם האייתולה עלי ח'אמנאי כמצפן רעיוני ורוחני שמסגר את הסכסוך בהקשר הקוראני והאמוני. הוא טען כי ה-7 באוקטובר היה רעידת אדמה בלתי ניתנת לשיקום בתוך ישראל, וכי האירועים אינם מקריים אלא תוצאה טבעית לשנים של דיכוי, יוהרה ותוקפנות. לדבריו, "הטופאן" לא התרחש באקראי, אלא היה תוצאה הכרחית של עוולות מצטברות, וישראל ספגה תבוסה היסטורית שלא תוכל להתאושש ממנה – גם עם תמיכה אמריקאית ומערבית רחבה.
מהימים הראשונים למערכה, הדגיש ח'אמנאי כי ההתנגדות הפלסטינית מבטאת את מצפון האומה, וכי מה שמתרחש ברצועת עזה מהווה מבחן לאנשי החירות ברחבי העולם – ובעיקר לממשלות האסלאמיות, שקרא להן לעבור מהצהרות גינוי לפעולה מעשית, כמו ניתוק קשרים כלכליים ופוליטיים עם ישראל. המאבק, לטענתו, אינו בין ארגון לבין כובש, אלא בין ציר של אמת לציר של שקר, בין נושאי דגל האמונה לבין המערב המתבסס על צביעות בינלאומית.
על רקע החרפת ההרג בקרב אזרחים בעזה, חשף ח'אמנאי בנאומיו את פניה האמיתיות של המערב, והדגיש כי התרבות המערבית, המתהדרת בזכויות אדם, קרסה מוסרית כשהצדיקה את הרג הילדים והנשים. ארצות הברית, לדבריו, אינה מתווכת שלום – אלא שותפה מלאה לפשע. הוא טען כי המתרחש בעזה מהווה משפט היסטורי של המצפון האנושי, שבו הליברליזם המערבי מואשם, והרוח האותנטית של האסלאם קמה מחדש.
ח'אמנאי הבהיר כי סבלו של העם הפלסטיני מלוּוה בעוצמה פנימית – בעודם ניצבים באמונה מול הפצצות ומצור, הם משיגים ניצחונות מוסריים ופוליטיים אדירים. הוא טען כי היום, הפלסטינים נתפסים כמודל להתנגדות טהורה, ועמידתם עוררה את מצפונם של עמים במזרח ובמערב. הפגנות ברחבי אירופה וארצות הברית גינו את פשעי ישראל וחשפו את פניו האמיתיות של הסדר העולמי.
נאומיו של המנהיג העליון לא הסתפקו בניתוח המצב, אלא הציעו חזון אסטרטגי לעתיד: פתרון הסוגיה הפלסטינית, לדבריו, קרוב מתמיד – והמשאל שהוא מציע לקביעת עתיד הארץ בידי תושביה המקוריים הוא הדרך הצודקת והאנושית. ח'אמנאי הדגיש כי קץ ישראל איננו רק אפשרות פוליטית, אלא הבטחה אלוהית. הוא גם קרא לאיחוד חזית ההתנגדות האסלאמית שבנה קאסם סולימאני, והציג אותה כערובה להמשך העמידה ולקיום ציר ההתנגדות באזור.
בהקשר רחב יותר, טען ח'אמנאי כי מלחמת "טופאן אל-אקצא" לא זעזעה רק את יסודות ישראל – אלא גם חשפה את קריסת המערכת הערכית של המערב, והחזירה איזון למושגים של כוח וצדק בתודעה האנושית. לדבריו, עזה היום היא לב העולם האסלאמי וחזיתו המתקדמת, וממנה נובע עתיד האומה. סבלם הוא סבל הנביאים, והתנגדותם מהווה הוכחה חיה לכך שהאמונה לבדה יכולה לחולל ניסים – גם כשממשלות שותקות ונכשלות.
בסיום שלב זה של הלחימה, הופיע האייתולה ח'אמנאי בתחושת ביטחון ואמר: "העולם הבא הוא עולם פלסטין". ישראל תיעלם באופן ודאי, משום שמערכת הכוחות כעת היא בין אמונה לחומרנות, בין מצפון אנושי לברבריות מלאכותית. הניצחון, לדבריו, הוא הבטחה אלוהית שלא תיכשל – והוא יוענק לעם הפלסטיני וללוחמים שעמדו מול הדיכוי בלב מלא באמונה ובוודאות.
סופר: אל-חנאדק
